אילנתה בלוטית
אַיְלַנְתָּה בַּלּוּטִית (שם מדעי: Ailanthus altissima) ידועה גם בשם אילנטוס או אלנטוס, היא עץ נוי ופליט תרבות נשיר, מהיר צמיחה ממשפחת הסימרוביים (Simaroubaceae). היא מתנשאת לגובה של 6 עד 12 מ' ועלים מנוצים וענקים ובדרך כלל דו-ביתית (מצויים עצי זכר ועצי נקבה עושי פרי). מוצאה הטבעי בצפון-מזרח סין ובמרכזה[1][2]. בעבר (בשנות העשרים של המאה-20) היה מקובל לנטוע ולשתול אותה בגינות וברחובות ישראל בתור עץ נוי, אך היא הפכה למין פולש חמור עם קצב התפשטות מהיר ונזק משמעותי בגלל צניחה בעושר הביולוגי של המינים המקומיים[3][4]. היא מוגדרת כעץ פולש במקומות רבים בעולם: אמריקה, אירופה, אפריקה ואוסטרליה.
 אילנתה בלוטית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סבוננאים |
| משפחה: | סימרוביים |
| סוג: | איילנתה |
| מין: | איילנתה בלוטית |
| שם מדעי | |
 Ailanthus altissimaסווינגל | |
בישראל ניתן למצוא אותו לעיתים קרובות לאורך צידי דרכים, בשטחים עירוניים נטושים, במכרות נטושים, ובאזורים אחרים בהם מעט מאוד עצים מסוגלים לשרוד.
איילנתה בלוטית הוא צמח אלרגני (בייחוד בחולי אסתמה) וגורם לדלקות[5][6]. בתקופת הפריחה האבקה מתפזרת ברוח. תדירות האלרגניות לאבקת איילנתה לא נחקרה בארץ, אך באיסטנבול שבטורקיה ידוע עץ זה כאלרגן משמעותי.
תפוצה
עריכהמוצאה הטבעי של איילנתה בלוטית היא באזורים הממוזגים של צפון-מרכז סין, דרום-מרכז סין, דרום מזרח סין, מונגוליה הפנימית, מנצ'וריה, טייוואן, טיבט ושינג'יאנג[1]. בישראל העץ נפוץ באזור ירושלים ובאזור החוף[7].
פנולוגיה ומאפיינים אקולוגיים
עריכה.jpg)
איילנתה בלוטית היא עץ מהיר צמיחה וקצר חיים (אורך חיים הממוצע כ-50 שנה), שביר ופגיע מפצעי גיזום. היא דו-ביתית (מצויים עצי זכר ועצי נקבה עושי פרי) ומתרבה באמצעות זרעים, חלקי שורשים וסורים מהשורשים, המגיעים עד למרחק של כ-15 מהגזע. היא מתחדשת במהירות לאחר כריתה.
בפרק זה מובאים התכונות הרבות, שבהם ניחנה איילנתה בלוטית, שהופכות אותה לעץ נוי ותרבות מועדף ומנגד לעץ פולש.
איילנתה בלוטית מלבלבת מסוף מרץ ומכוסה עלווה עד תחילת דצמבר. צבע שלכת צהוב-אדמדם בולט. פריחתה מסוף פברואר עד תחילת ספטמבר. פרי ירוק יופיע מסוף אפריל ופרי בהפצה מתחילת אוגוסט עד אמצע נובמבר[7]. היא גדלה באזורים המקבלים משקעים של 500 מ"מ בשנה ובטמפרטורות נוחות, אבל היא עומדת היטב בתקופות יובש האופייניות לאקלים הים-תיכוני ובנוסף היא עמידה לקור של מינוס 20 מעלות צלזיוס.
היא גדלה על רוב סוגי הקרקעות: חומציות (עד pH< 4.1) ובסיסיות, רדודות ועמוקות, חוליות ומלוחות. היא אחד הצמחים העמידים ביותר לזיהום אוויר ולחומציות הקרקע.
הזרעים נוצרים כבר 3 עד 5 שנים לאחר הנביטה. פרט בוגר יכול ליצור בין 325 אלף למיליון זרעים בשנה המופצים ברוח ובמים ומנביטים עצמם בקלות. שהיית הזרעים במים מגבירה את הנביטה[3]. הזרעים נתונים בתוך כנפיים שתוך סיבוב סביב ציר האורך שלהן מואטת הנפילה ועל כן הוא עשוי להינשא בעזרת משב רוח למרחק ניכר. חיוניות הזרעים נמשכת כשנה בלבד.
האיילנתה הבלוטית מסנתזת חומרים כימיים אללופתיים, המעכבים את צמיחתם של מינים מקומיים ברדיוס של כ-5 סביב העץ. נראה שמינים הנחשפים לחומרים אלו מפתחים כלפיהם עמידות עם הזמן; אוכלוסיות שלא נחשפו אליהם הן הפגיעות ביותר.
בשנים הראשונים של עץ צעיר הוא מסוגל לצמוח מטר אחד בשנה ולפתח מערכת שורשים חודרת ואופקית מאוד מפותחת המאפשרת לעץ לעמוד היטב ביובש העונתי של 8 חודשים באקלים הים-התיכוני.
מאפיינים
עריכהאיילנתה בלוטית היא עץ נשיר, מהיר צמיחה וגובהם עד 20 מטרים, ואף יותר במקומות מסומים בעולם[8].
הגזע זקוף וגבוהה או כמה גזעים בהירים. בעצים צעירים חלק ובעצים מבוגרים הוא מקבל תבנית אופיינית. אין גידול של העדשתיות ניכר עם הגיל.
חסרי לוואים.
העלים ענקיים, מסורגים מנוצים בלתי זוגיים, נושאים עד 25 עלעלים דמוי אזמל עד מוארכים, שבשפתם התחתונה של רובם יש 2 עד 4 שיניים גסות בקרבת בסיסם, כל שן בעלת בלוטה גדולה בצידה התחתון בצבע ירוק מבריק (מכאן שמה)[9]. ליתר דיוק, מדובר בתאי אפידרמיס בלוטיים (שלא בצורת שערות)המצויים על פני יותרות מיוחדות בשיני שולי העלה[10]. הבלוטות מפרישות צוף שמושך נמלים. הבלוטות משחררות ריח לא נעים, המזכיר במשהו את פריחת החרוב. אורך העלה 40 עד 60 ס"מ ואורך העלעלים 4 עד 13 ס"מ ורוחבם 2.5 עד 5 ס"מ[3].
הפרחים נראים דו- מיניים אבל חלקם מתפקדים כחד-מיניים (זכרייים או נקביים) או דו-מיניים (העצים דו-ביתיים או פוליגמיים) קטנים, ירקרקים, וערוכים במכבדים צפופים בקצה הענף. הפרחים מייצרים צוף רב ומושכים חרקים רבים.
הגביע בעל 5 עלים קטנים בהרבה מעלי הכותרת.
הכותרת בעלת 5 עלים מפורדים זה מזה בבסיסיהם.
הפרחים הזכריים בעלי 10 אבקנים כפליים ממספר עלי הכותרת ובולטים מהם. הדיסקוס שבבסיס האבקנים בעל 10 אונות. המצעית מפרישה כרגיל צוף.
הפרחים הנקביים בעלי שחלה עילית אחת, אינה שטוחה, עם אבקנים מנוונים שאינם בולטים מעלי הכותרת. ו-5 עלי שחלה מופרדים פחות או יותר זה מזה, מחוברים בחלקם התחתון. בכל מגורה ביצית אחת[8]. עמודי השחלה מאוחים שמסתיימים ב-5 אונות (צלקות).
הפרי מורכב מכמה כנפיות (2 עד 5) חד-זרעיות המשתזרות עם הבשלתן[8]. הכנפיות עם כנף מפותלת וזרע בולט באמצעם. אורך הכנפיות 3 עד 5 ס"מ. בחלק מהעצים הפרי מקבל גוון אדום בהבשלתו.
הפרי דמוי כנפית, צבעו צהוב או אדמדם והוא נפוץ ברוח ומזריע עצמו בקלות.
מין פולש
עריכהרקע
עריכההמין הובא לישראל מסין ואוקלם בהצלחה באזור החולות והחוף. הוא ניטע בשנות העשרים והשלושים בגינות בירושלים. העץ נשתל לאורך רחובות ושדרות בעיקר בירושלים בשנות ה-60 וה-70, שם נמשכו עד שנות ה-80 של המאה העשרים[11][3]. מאז הוא מפיץ עצמו באופן בלתי נשלט בעיר ובקרבתה.[12] יכולותיו לצמוח ולהתחדש לאחר עקירה לא מוצלחת הן מהירות במיוחד. יש הסוברים כי הצמח עתיד להרוס גינות ולגרום לנזק בלתי הפיך בתחום הגינון בירושלים.[13] לאחרונה נצפו עצים בוגרים גם בבאר שבע, תל אביב וחיפה, ולכן גם בערים אלה ישנה סכנת התפשטות של העץ.
אופן ההתמודדות
עריכהמניעה
עריכההמניעה הטובה ביותר היא עקירת העץ טרם פוריותו – טרם הבשלת הזרעים. גם עץ צעיר יכול להפיץ מאות זרעים, ובאקלים לח עד יבש למחצה – אחוז הנביטה שלהם גבוה מאוד.
ניתן גם לקצור את אשכולות הזרעים טרם הבשלתם, אך טכניקה זו קשה לביצוע, שכן לעץ בוגר ישנם מאות אשכולות זרעים, ובכל אשכול עשרות עד מאות זרעים.
עקירה
עריכהעקירת העץ צריכה להתבצע מן השורש. יש לחפור סביב שורש העץ עד לגילויו המלא, ולעוקרו. ניסיון לעקור את הצמח מן השורש על ידי משיכה של הגזע, צפוי לשבור את הגזע בבסיסו ולהשאיר את השורש בשלמותו באדמה. שאריות שורש שנשארו באדמה יוסיפו לחיות, יאגרו מים ויתחזקו, אף יותר מאשר היו טרם ניסיון העקירה. לאחר מכן, השורש יצמיח גזע חדש, בעל סיכויי הישרדות גבוהים יותר מקודמו. צמח שגזעו נגדם מספר פעמים אך שורשו נשאר באדמה – צפוי כי השורש יהיה מעובה ביותר ונטוע בחוזקה באדמה.
עם זאת, יתרונו העיקרי של השורש הוא מיעוט סעיפיו. בדומה לגזר, צפוי לצמוח קנה שורש עיקרי אחד, וממנו הסתעפויות זעירות. בעת העקירה, די בהוצאת עיקר השורש, שכן ההסתעפויות לא צפויות להוסיף ולחיות בלעדיו. מבנה השורש הוא בצורת האות L. בעת העקירה יש לוודא הן הוצאת חלק השורש האנכי והן החלק האופקי מן האדמה. לאחר העקירה אין להשאיר על הקרקע את השורש או את חלקי העץ העיליים, שכן סיכויי ההשרשה שלהם גבוהים.
עיקור
עריכהכאמור, אין להשאיר חלקים מן הצמח על הקרקע שכן הם צפויים להשריש. יש לעוקרם על ידי ייבוש בשמש, שרפה וכיוצא באלה. במיוחד אין להשאיר חלקים מן העץ באזורים המושקים תדיר.
שימוש בעץ כחומר גלם
עריכהתכונותיו של העץ מאפשרות שימוש בו כחומר גלם בעיקר לבנייה, אך לא לנגרות. לאחר כריתת הגזע של עץ בוגר, יצמחו מן הגדם ענפים דקים וארוכים ("חזירים"), אשר יכולים לשמש לבניית מבנים קלים. יש המשתמשים בחזירים לבניית טרסות עץ בשילוב עם יתדות תמך מברזל (הידועות בשמן הנפוץ "בזנ'ט", אף על פי ששם זה שגוי).
לפני שימוש כלשהו בעץ כחומר גלם, יש לוודא כי הוא מעוקר. אחרת, הסיכוי להשרשת הענפים, גם ענפים הנראים יבשים במבט ראשון, הוא גבוה. קליפת העץ שומרת על הלחות בתוכו, וכך העץ יכול להחזיק בתוכו למשך חודשים ארוכים די מים על מנת להשריש את עצמו בקרקע. עיקור החזירים יכול להתבצע באמצעות ייבוש בשמש במשך חודשי הקיץ החמים.
בסין משתמשים בעלים להזנת מין של פרפר המשי.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אילנתה בלוטית, באתר ITIS (באנגלית)
- אילנתה בלוטית, באתר NCBI (באנגלית)
- אילנתה בלוטית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אילנתה בלוטית, באתר צמח השדה
- אילנתה בלוטית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- אילנתה בלוטית, באתר Tropicos (באנגלית)
- אילנתה בלוטית, באתר GBIF (באנגלית)
- אילנתה בלוטית, באתר The Plant List (באנגלית)
- אילנתה בלוטית, באתר IPNI (באנגלית)
- אילנתה בלוטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Ailanthus altissima, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Ailanthus altissima (Mill.) Swingle, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 24-11-2023
- ^ 1 2 3 4 ז'אן-מרק דופור-דרור, הצמחים הפולשים בישראל, מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת, ירושלים: דן פרי, 2019, עמ' 112-3
- ^
צפריר רינת, עץ אסייתי מתפשט בירושלים ועלול לשנות את פניה ללא הכר, באתר הארץ, 20 במרץ 2013.
- ^ צמחים רעילים, באתר ארגון בטרם לבטיחות ילדים
- ^ ר' בדף האלרגניים באתר "צמח השדה"
- ^ 1 2 איילנתה בלוטית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים כנה 1998: כנה, 1998, עמ' 417
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 325
- ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח תל אביב, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 210, 214
- ^ גדעון ביגר ונילי ליפשיץ, הניסיונות לאקלום עצים אקזוטיים בארץ-ישראל בתקופת השלטון הבריטי, קתדרה 85, אוקטובר 1997, עמ' 138
- ^ אילנתה בלוטית - קללה או עץ גן-עדן?; פורום כאן נעים
- ^ אילנתה בלוטית ותחיית הרובספייריזם; בלוגינון
