אירווינג פישר

כלכלן אמריקאי

אירווינג פישראנגלית: Irving Fisher;‏ 27 בפברואר 1867, ניו יורק - 29 באפריל 1947) היה כלכלן אמריקאי בולט מתחילת המאה ה-20. הוא היה פעיל למען הבריאות, ותומך באאוגניקה. הוא היה אחד הכלכלנים הנאו קלאסיים האמריקאים הראשונים, וזכה לפרסום רב בימי חייו וכיום. ישנם כמה מושגים הקרויים על שמו כולל "משוואת פישר", "השערת פישר" ו"תאוריית ההפרדה של פישר". פישר הוא גם ההוגה של תוכנית שיקגו לרפורמה מוניטרית במערכת הבנקאית שעיקרה זניחה של בנקאות ברזרבה חלקית ומעבר לבנקאות ברזרבה מלאה.

אירווינג פישר
Irving Fisher
Irvingfisher.jpg
לידה 27 בפברואר 1867
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 באפריל 1947 (בגיל 80)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ייל עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט ג'וסיה וילארד גיבס, William Graham Sumner עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ייל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ג'וסיה וילארד גיבס (1929)
  • עמית החברה האקונומטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הכלכלן מילטון פרידמן החשיב את פישר לאחד מאבות התאוריה המוניטרית.

עבודתועריכה

השקעות והתנהגות אנשים בבורסהעריכה

פישר פיתח תאוריה לגבי השקעות. תאוריה זו משמשת כבסיס לתאוריות השקעה מודרניות. הוא נכשל בחיזוי השפל הגדול של 1929, וגם לאחר תקופה קצרה אל תוך השפל הוא חשב שמדובר ב"תיקון קטן" שיסתדר בתוך זמן קצר כחלק ממחזור עסקים. הוא הפסיד את כל רכושו בשפל, ושרד אותו תודות לתמיכתם של בני משפחה.

לאחר השפל, פישר פיתח תאוריה שונה לגבי השקעה, אולם זו זכתה להתעלמות מצד רוב הכלכלנים. בניגוד לתאוריה הקודמת שהסתכלה על סוכן ראציונלי שמשווה ביצועים של פירמות שונות, פישר התחשב בכך שהתנודות בבורסה מושפעות לא רק מהתבוננות וניתוח רציונלי של ביצועי הפירמות, אלא התבוננות במעשים ובציפיות של שאר המשקיעים. הכלכלן סטיב קין מתייחס לתאוריה זו בספרו הכלכלה במערומיה.

כסף ורמת המחיריםעריכה

התאוריה של פישר אודות רמת המחירים של המוצרים היא תאוריה להסברת כמות הכסף הקיימת במשק. M מייצג את כמות כסף במשק, P מייצג את רמת המחירים, T מייצג את כמות העסקאות (טרנסאקציות) שמתבצעות באמצעות הכסף, וV מייצג את מהירות מחזור הכסף. פישר טען כי משתנים אלה קשורים זה לזה באמצעות משוואת מסחר:

 

כלכלנים מאוחרים יותר החליפו את המשתנה T שקשה להגדירו במשתנה Q שמייצג תפוקה ראלית, שמודדים אותה כמעט תמיד באמצעות תוצר מקומי גולמי.

משוואת פישרעריכה

פישר היה גם הכלכלן הראשון שהבדיל באופן ברור בין ריבית ריאלית לבין ריבית נומינלית:

 

כאשר r מייצג את שער הריבית הראלי, i מייצג את שער הריבית הנומילי, והאינפלציה היא העלייה ברמת המחירים. כאשר האינפלציה נמוכה מספיק, הריבית הראלית קרובה לערך של הריבית הנומינלית פחות קצב האינפלציה הצפוי. משווה זו נקראת משוואת פישר.

אשליית הכסףעריכה

אשליית הכסף היא הנטייה האנושית לחשוב על כסף במושגים נומינליים במקום ריאליים. פישר פיתח את המושג בספרו "אשליית הכסף", אולם מושג זה הוכחש לאחר מכן על ידי כלכלני הזרם הנאו קלאסי, היות שדבר זה מנוגד לתאוריה של רציונליות, היות שסוכן רציונלי יתחשב רק ברמה הראלית, או בכמות המוצרים שהכסף יכול לספק.

עם זאת מחקרים אמפיריים מסוף המאה ה-20 הראו שאנשים רבים לא מתחשבים ברמה הריאלית, מתעלמים מרכיב האינפלציה ומתייחסים רק לרמה הכספית עצמה (ולא למוצרים שניתן לקנות בכסף זה).

הכנסה ורווחה לפי פישרעריכה

בספרו המפורסם "טבעו של ההון וההכנסה" (Nature of Capital and Income. A. M. Kelly, New York, 1906) , יוצא פישר נגד הרעיון שעומד בבסיס של חישוב התוצר המקומי הגולמי. לפי פישר, הרווחה הלאומית לא מורכבת מהמוצרים שיוצרו באותה שנה, אלא מהשירותים שהצרכנים הסופיים נהנו מהם כתוצאה מסחורות שמקורן אנושי. פישר כינה את השירותים האלה "הכנסה נפשית" (psychic income). רוב הכלכלנים מתייחסים למושג זה כשהם מתייחסים ל"סיפוק תועלת".

היות שהתהליך הכלכלי כולל פעולות טורדניות ומזיקות ניתן להרחיב את המושג כך שיהיה מושג גם של "הוצאה נפשית" של התהליך הכלכלי (לדוגמה העלות של זיהום, רעש, עלות של נסיעות יוממות לעבודה, עלות של פשיעה ושל הרס משפחות). דבר זה מאפשר להשיג את הרעיון התאורטי של "הכנסה נפשית נטו" - סך ההיבטים החיובים פחות סך ההיבטים השליליים.

פישר טען כי בעוד שהקיום של מוצרים ושירותים פיזיים הוא דבר הכרחי להשגת הנאה פיזית מהחיים, הקצב של הייצור ושל הצריכה של מוצרים פיזיים אלה לא קובע את מידת ההנאה הפיזית. תחת זאת מידת ההנאה הפיזית נקבעת על ידי כמות ההון מעשי ידי אדם (לפחות עד רמה מסוימת), האיכות של מאגרי ההון, והפיזור של הבעלות על ההון - ללא כל צורך להגדיל את הייצור ואת הצריכה. כלומר חתירה לכלכלת מצב יציב ללא צמיחה כלכלית

כלכלנים אחרים שתומכים ברעיונות אלה הם כוללים את Pigou, דיילי, ג'ורג'סקיו רוגן, מנפרד מקס ניף ואחרים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אירווינג פישר בוויקישיתוף