אליהו איצקוביץ'

חייל ישראלי

אליהו איצקוביץ' היה יהודי יליד מולדובה. בזמן מלחמת העולם השנייה, היה איצקוביץ' היחיד שנותר ממשפחתו, לאחר ששומר רומני בשם סטונסקו (stănescu) הוציא אותם להורג מול עיניו. איצקוביץ' נדר לנקום בסטונסקו, אך לא הצליח למצוא אותו לאחר המלחמה. לאחר שעלה לישראל התגייס לצה"ל, אך כאשר שמע שסטונסקו התגייס ללגיון הזרים הצרפתי הוא ערק מהצבא והתגייס גם הוא ללגיון הזרים. הוא הצליח למצוא את סטונסקו ולנקום את רצח משפחתו בווייטנאם (אז הודו-סין הצרפתית). כאשר שב לארץ, הוא נשפט על עריקה ושהה כשלושה חודשים במאסר.

אליהו איצקוביץ'
אין תמונה חופשית
לידה קישינב, רפובליקת מולדובה רומניהרומניה
פטירה 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ישראלישראל ישראל 1952–1953
צרפתצרפת צרפת 1953–1958
תקופת הפעילות ? – 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בשירות
חיל האוויר הישראליחיל האוויר הישראלי יחידת הצנחנים הראשונה בצה"ל
חיל הים הישראליחיל הים הישראליחיל הים
Flag of legion.svg חטיבת הרגלים ה-3 בלגיון הזרים הצרפתי 1953-1958
פעולות ומבצעים
מלחמת הודו-סין הראשונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייועריכה

אליהו איצקוביץ' נולד למשפחה יהודית בקישינב, (אז בתחומי רומניה, כיום במולדובה)[1], הצעיר מבין 4 אחים[2]. כאשר משפחתו נשלחה למחנה ריכוז, שומר רומני בשם סטונסקו רצח את משפחתו לנגד עיניו ואיצקוביץ' נדר לנקום בו. כאשר שוחרר המחנה על ידי הכוחות הסובייטים ב-1944[3][1], חיפש איצקוביץ' בערי רומניה אחר סטונסקו. הוא מצא את בנו של סטונסקו ודקר אותו עם סכין קצבים. בית המשפט הרומני גזר עליו 5 שנים במוסד לעבריינים צעירים.[2] לאחר שחרורו ב-1952, קיבל את אישור המשטר הקומוניסטי לעזוב את רומניה ולעלות לישראל, וב-1953 התגייס ליחידת הצנחנים בצה"ל[2][1]. בזמן שירותו הצבאי שמע איצקוביץ' כי סטונסקו נמלט לצד הצרפתי של גרמניה והתגייס ללגיון הזרים הצרפתי. הוא הגיש בקשה לעבור לשרת בחיל הים, אשר התקבלה ללא קושי רב לאחר מספר ימים, ואיצקוביץ' עבר לשרת בבסיס חיל הים בחיפה.[2][1] לאחר מספר חודשים האונייה עליה שירת נשלחה להביא אספת ציוד מאיטליה. כאשר האונייה עגנה בג'נובה, איצקוביץ' נטש את האונייה, חצה את הגבול לצרפת והתגייס ללגיון הזרים.[2][1]

שירות בלגיון הזרים הצרפתיעריכה

לאחר שהתגייס בצרפת, נשלח איצקוביץ' לאלג'יריה לאימונים, אשר לאחריהם נשלח לווייטנאם, שם החל בחיפושיו אחר סטונסקו[1]. בתחילת 1954, לאחר שגילה כי סטונסקו משרת בחטיבת הרגלים ה-3, ביקש איצקוביץ' העברה. איצקוביץ' השתלב בגדוד, ובהמשך באותה היחידה בה שירת סטונסקו (שהשתמש בשם בדוי והיה בדרגת רב"ט)[2][1]. איצקוביץ' התקרב לסטונסקו, נעשה חברו והמתין בסבלנות לרגע הנכון.[2] במהלך סיור רגלי באזור בקנין, הופרדו איצקוביץ' וסטונסקו משאר היחידה בזמן התקפה של הוייט מין. לאחר שהשניים קמו מהבוץ כדי להצטרף לשאר היחידה, איצקוביץ' התעמת עם סטונסקו, קרא לו בשמו הרומני המקורי והזדהה כ"אחד מהיהודים מקישינב" רגע לפני שהשלים את נקמתו, וירה בסטונסקו עם טומיגאן.[2][1] איצקוביץ' סחב את גופתו של סטונסקו כאשר הצטרף לשאר היחידה (שהאמינה כי הלה נהרג בהתקפה), וסיים את שירותו בלגיון הזרים ב-1958.[2][1]

חיים מאוחריםעריכה

לאחר סיום שירותו בלגיון הזרים, הגיע איצקוביץ' לשגרירות ישראל בצרפת כדי לשלם את המחיר על העריקה. לאחר שווידא את טענותיו, חזר איצקוביץ' לישראל מרצונו על מנת לעמוד למשפט.[2][1] במשפטו הצבאי הוא נמצא אשם, אך לאור סיפורו החריג, הוא זכה לקבל את העונש המינימלי ושהה שלושה חודשים במאסר.[2][1]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Charles Mercer, Legion of Strangers, Holt, Rinehart,and Winston of Canada, Ltd., 1964, עמ' 283–286
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Bernard Fall, Street Without Joy: The French Debacle in Indochina, Pen and Sword, 2005-10-20, עמ' 286-290, ISBN 978-1-84415-318-3
  3. ^ Zosa Szajkowski, Jews and the Foreign Legion, New York, New York: Ktav Publishing House, 1975, עמ' 23,ISBN 0-87068-270-9.