אליעזר ננס
אליעזר (לייזר) ננס (ה' בסיוון ה'תרנ"ז, 5 ביוני 1897 – י"ג באדר ב' ה'תשנ"ז, 22 במרץ 1997) היה חסיד חב"ד, שהתפרסם בשל הספר האוטוביוגרפי "מיינע צוואַנציק יאָר אין סאָוועטישע טורמעס" (מיידיש: עשרים שנותיי בבתי הכלא הסובייטיים; בתרגום העברי: האיש שלא נכנע) או "סובאָטאַ" (שבת ברוסית), אותו פרסם ביידיש תחת שם העט אברהם נעצאַך (צורה יידית של "נצח"), בו תיאר את קורותיו בבתי הכלא ובמחנות העבודה בברית המועצות, בהם שהה כ־20 שנה (1937–1957), יותר מכל אדם אחר שנאסר בשל פעילות יהודית, בשל השתתפותו במחתרת החב"דית.
ספרו "האיש שלא נכנע" ועליו תמונתו | |
לידה | 5 ביוני 1897 |
---|---|
פטירה | 22 במרץ 1997 (בגיל 99) |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
שם עט | אברהם נעצאך |
יצירות בולטות | מיינע צוואַנציק יאָר אין סאָוועטישע טורמעס (בתרגום העברי: האיש שלא נכנע) |
ביוגרפיה
עריכהנולד בחרסון אוקראינה למרדכי אריה לייב ננס ולחיה רבקה. הסוהרים הסובייטים כינוהו "סובוטא" (שבת ברוסית), בשל שמירתו במסירות נפש את השבת והלכותיה. בה'תשל"ב פרסם ביידיש את קורות חייו במאסרים והגלויות בספר "מיינע צוואנציק יאר אין סאוועטישע טורמעס[1]" (20 שנותיי בבתי הכלא הסובייטים). הוא חתם על הספר בשם העט "אברהם נעצאך"[2], כדי לא להזיק לבני משפחתו שנותרו בברית המועצות. הספר תורגם לאנגלית תחת השם "My twenty years in soviet prisons". קורות חייו נכתבו גם בקומיקסים וספרי ילדים, כמו "מול משטר האימה" וכן "מול כוחות הרשע" בהוצאת "אורות" החסידית. עלה עם רעייתו לירושלים בשנת תשכ"ו
בוגר ישיבת תומכי תמימים בלובביץ'.
ייסד את ספריית חב"ד ומכון היכל מנחם בירושלים וניהל את כולל חב"ד בישראל, עם הרב שלמה יוסף זוין.
לא היו לו ילדים.
הלוייתו התקיימה ביום הפורים (למחרת פטירתו),נטמן בהר הזיתים.
בליל ערב יום כיפור שנת תרצ"ו לקחו אותו למאסר ברוסטוב, שם הכניסוהו לארון שבו עמד במשך כל יממת יום כיפור עד שבמוצאי יום כיפור הוציאו אותו לחקירה. לאחר מספר חדשים נשפט לפי סעיף 58 על לימוד התורה עם ילדים ופתיחת "תלמודי תורה" לעשר שנים עבודת פרך בסיביר[3].
גם בשנות מאסרו עמד על זכותו לקיום תורה ומצוות.
הסוהרים היו מכנים אותו בשם "סובוטא" על היותו עקשן על שמירת השבת.
באחד מחגי הפסח לא קיבל את המצות שאשתו הייתה שולחת מדי שנה. ועקב כך לא אכל מאומה במשך כל ימי החג. דאג להניח תפילין וללמד תורה ליהודים אחרים שגלו לשם. בין פעולותיו הרבות דאג לקבורת ישראל לרב מפולין שנפטר שם.
כשהגיע לסוף עשר השנים - נשפט שוב לעשר שנים גלות נוספות, כעונש על כל ענייני הדת בהם התעסק על אף היותו בגלות... ושוב במשך עשר שנים עברו עליו צרות, סכנות מוות, ישיבה בין גנבים פושעים ורוצחים, צינוק, מכות ועבודת פרך. "לפי חשבוני", אמר פעם ר' לייזר, "ביליתי בצינוק קרוב לאלף וחמש מאות שבתות וחגים".
הנצחה
עריכהבשנת תשס"ה נקרא על שמו רחוב בין שיכון חב"ד לתל ארזה בירושלים[4].
לקריאה נוספת
עריכה- נפתלי צבי גוטליב האיש שלא נכנע ה'תשנ"ז, מכון היכל מנחם, ב-2014 יצא בתרגום לרוסית
- רייזל פרידמן, איש השבת - סובוטא: פרקי הוד מחייו של רבי אליעזר ננס, תשע"ג, מכון היכל מנחם
- זלמן רודרמן, מול כוחות הרשע : חיי הגבורה של רבי אליעזר ננס שאפילו עשרים שנות מאסר ועבודת פרך לא הכניעוהו, תשע"ג, כפר חב"ד
- משה נחמיה לב, איש מסירות הנפש, משפיעים לדורות, כי קרוב, מעיינותיך, גיליון 121 עמוד 4–9.
קישורים חיצוניים
עריכה- אליעזר ננס (1897-1997), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ ספרו של אליעזר ננס בשלמותו בספרייה הלאומית (ביידיש)
- ^ צורה יידישאית ל-אברהם נצח
- ^ אליעזר ננס, האיש שלא נכנע
- ^ רחוב מעלה הרב ננס באתר עיריית ירושלים; "מעלה הרב ננס" נחנך במעמד מרשים אתר col אלול תשס"ז