פתיחת התפריט הראשי

אלי כהן

מרגל ישראלי

אליהו (אלי) כהן (נולד ב-6 בדצמבר 1924, ט' בכסלו ה'תרפ"ה[1]; הוצא להורג ב-18 במאי 1965, ט"ז באייר ה'תשכ"ה) היה מרגל ישראלי, שפעל בסוריה, וכונה "האיש שלנו בדמשק". כהן נודע כאחד מגדולי המרגלים של ישראל, והמידע שמסר, לאחר שהתיידד עם הצמרת הפוליטית והצבאית של סוריה, סייע רבות לצבא הישראלי להתמודד עם ההתקפות הסוריות בין השנים 19621964 ולחשוף תוכניות סוריות כגון הטיית מי הירדן וחבלה במוביל הארצי. בינואר 1965 כהן נחשף ונתפס, וב-18 במאי 1965 הוצא להורג בתלייה בדמשק. ראש ממשלת ישראל לוי אשכול, אמר כי המידע שמסר כהן שיפר גם באופן משמעותי את היערכות מדינת ישראל למערכה עם סוריה שהביאה לכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים, וכי "מעשיו חסכו את חייהן של חטיבות רבות של חיילים".

אלי כהן
EliCohen.jpg
אלי כהן, 1959
לידה 6 בדצמבר 1924
ט' בכסלו ה'תרפ"ה
אלכסנדריה, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 18 במאי 1965 (בגיל 40)
ט"ז באייר ה'תשכ"ה
כיכר מרג'ה, סוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מצרים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1957
מקום קבורה דמשק עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
Mossad seal.svg  המוסד
תקופת שירות מאי 1960 - 18 במאי 1965
דרגה סגן-אלוף  סגן-אלוף
בן/בת זוג נדיה כהן עריכת הנתון בוויקינתונים
הנצחה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייועריכה

אלי כהן נולד לשאול וסופיה גינדי-כהן באלכסנדריה שבמצרים, אח לשבעה, וקיבל חינוך ציוני. אביו הגיע למצרים בהיותו בן שבע, מחלב שבסוריה. שפות הדיבור בבית היו ערבית וצרפתית. כהן למד בבית הספר התיכון היהודי ע"ש הרמב"ם באלכסנדריה. הוא נמנה עם חברי תנועת הנוער "מכבי". לאחר שסיים את התיכון התקבל ללימודי הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת אלכסנדריה. בשנת 1944 הצטרף לתנועה הציונית בני ברית ולתנועת הבונים החופשיים[2].

מגעיו עם המודיעין הישראלי החלו כבר ב-1952, בהיותו בן 28. הוא נשלח לראיון אצל אברהם דר אשר גייס מועמדים להפעלת תאים חשאיים במצרים. אולם זה לא הסכים לגייסו. לדברי דר הוא ״היה בולט חברתית, כריזמטי, מצחיק, שנון, אחד שתזכור אחרי שפגשת אותו. בדיוק הפוך ממה שאני חיפשתי. בסוף הפגישה אמרתי לו שלא נעבוד ביחד ושהדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות לדעתי זה לעלות לישראל".[3] בשל ידידותו של אלי כהן עם הפעילים באחד התאים, הם ביקשו שישכור עבורם חדר בעיר, אשר שימש את חברי חוליית "העסק הביש". כהן נחקר על ידי המצרים כחלק מחקירת החוליה אולם נוקה מחשד של ריגול כנגד מצרים. עם זאת, לפרשה ולכך שידידיו שלקחו חלק בפרשה נשפטו והוצאו להורג, היה חלק משמעותי בהחלטתו להתגייס למודיעין הישראלי ולהמשיך את דרכם[4].

מבצע "קדש" בשנת 1956, הביא להדרדרות במעמד יהודי מצרים, ובעקבות כך בשנת 1957 עלה כהן לישראל עם בני משפחתו והתגורר בבת ים. הוא התפרנס כמתרגם עיתונות ערבית באמ"ן ולאחר מכן בהנהלת חשבונות ב"משביר המרכזי". ב-31 באוגוסט 1959 נשא לאשה את נדיה, עולה מעיראק, אחותו של הסופר סמי מיכאל.

עבודתו כמרגלעריכה

 
שביל אלי כהן ברמת הגולן: "אלי כהן הי"ד לוחם המוסד עבר דרך מחסום טנקים זה על הכביש המוליך לאל-חמה..."

במאי 1960 גויס ליחידה 188, היחידה המבצעית של אגף המודיעין בצה"ל והוכשר כמרגל. בראיון בשנת 2019 אמרה נדיה רעייתו, כי גם העבודה ב-'משביר' הייתה כחלק מהכשרתו במסגרת המוסד: מכיוון שהוא בנה דמות של סוחר, הוא היה צריך לצבור ניסיון בתחום הנהלת החשבונות בחברה קמעונאית[5].

במסגרת ההכשרה לתפקיד בשנת 1960 נשלח כהן לתקופה של מספר שבועות לכפר פסוטה בגליל, ולן אצל בעלת בית ממוצא סורי, שם למד אורחות חיים ופולקלור, תרבות ובישול. הוא הופיע בכפר בסיפור כיסוי של פליט ממצרים בשם בדוי פתחי נאסר וכונה על ידי אנשי הכפר שבאו במגע אתו בשם פתחי אל מאסרי (פתחי המצרי).

ב-1961 נשלח לארגנטינה, שם נבנתה לו דמות של סוחר ערבי, גולה סורי, בשם כאמל אמין ת'אבתערבית: كامل أمين ثابت). כהן התערה בקהילה הערבית המקומית והתיידד עם כמה דמויות בולטות ומקושרות מבין יוצאי סוריה במקום.

 
אלי כהן במקום מגוריו בדמשק, 1963

בינואר 1962 עבר לדמשק בדמות של בן סוריה השב למולדתו לאחר שנים ארוכות בניכר, ושכר דירה בסמוך למטה המטכ"ל הסורי. ממסמכי מודיעין אמריקאים עולה כי האדם שליווה אותו לדמשק היה סורי בשם מאג'ד שיח' אל ארד, ששימש מקור וקיבל שכר מהמודיעין האמריקאי[6]. כאמל אמין ת'אבת בנה לו שם של איש עסקים נדיב ופטריוט לאומני, והתיידד עם אנשי צבא ועם אישים בכירים מהצמרת הצבאית והפוליטית הסורית. קציני צבא בכירים איתם התיידד שיתפו אותו במידע רגיש וחיוני והזמינו אותו לסיורים בבסיסים, במטרה לקדם את הקריירה שלהם. באמצעות קשרים אלה אסף אלי כהן מידע רב, על-פי הנחיות מפעיליו במודיעין הישראלי, ובהם יוסף יריב[7], אודות הצבא הסורי וההנהגה הסורית והקשרים של סוריה לארגוני החבלה הפלסטינים. לרמת הגולן, שהוכרזה כשטח צבאי סגור שהכניסה אליו הותרה רק באמצעות אישור מהרמטכ"ל הסורי, נכנס אלי כהן לא פחות משלוש פעמים, כשהוא מלווה בקצינים סורים בכירים. הקשרים שהצליח ליצור בדמשק היו כה בכירים שבשלטון הסורי ראו בו מועמד למשרת סגן שר הביטחון הסורי.

אחת לחצי שנה יצא לנסיעת עסקים לאירופה, שאפשרה לו להיפגש עם מפעיליו ולהגיע לישראל לביקור אצל משפחתו בבת ים.

בשנת 1964 הועבר הפיקוח על פעילותו של אלי כהן מאגף המודיעין ל"מוסד", כחלק מארגון מחדש בזרועות המודיעין.

כהן אסף מידע רב בנושא נסיונותיה של סוריה לחבל במוביל הארצי, והעביר לשירותי הביטחון את המידע על המקומות המתוכננים לחבלה. מאוחר יותר, סוריה ניסתה להוציא לפועל תוכנית להטיית מי מקורות הירדן באזור הבניאס. כהן תרם מודיעין חשוב גם כאן, לאחר שדובב את הקבלן שהיה אמון על בניית מתקן ההטיה, וישראל השמידה את הציוד הסורי עוד לפני שהושלמה היערכותם. בנובמבר 1964, לאחר שהצבא הסורי ירה על חקלאים שעיבדו קרקע בשטח המפורז, על יד קיבוץ דן, הגיבה ישראל בירי מדויק על התעלות בתוואי ההטיה ועל צמ"ה שבצע את העבודות, על-פי נקודות ציון שאלי כהן מסר.

ישראל השתמשה גם בחיל-האוויר ללא חשש מהתנגשות עם חיל האוויר הסורי, הודות למידע שכהן העביר על קשיי קליטת מטוסי המיג 21 החדשים בסוריה. כהן גם העביר מידע רב בנוגע להקמת אש"ף וחימושם הצבאי בידי הסורים.

לכידתועריכה

 
אלי כהן (באמצע) ברמת הגולן, לפני 1965

עד כה לא פרסמה ישראל פרטים על נסיבות לכידתו. על-פי אחת ההערכות, הסורים, שאמצעי החבלה שלהם במוביל הארצי נחשפו זמן קצר אחרי הטמנתם, החלו לחשוד שיש מרגל שמעביר מידע.

על פי גרסה אחרת, בראשית ינואר 1965 הגיע לנמל לטקיה מטען של מכשירי קשר סובייטיים חדישים, אשר נועדו להחליף את הציוד הישן של צבא סוריה. ב-7 בינואר 1965 נערכה ההחלפה. לשם ביצוע ההחלפה ובדיקת יעילותו של הציוד החדיש, הוחלט להטיל דממת אלחוט במערכות הקשר של הצבא הסורי לעשרים וארבע שעות. אלי כהן, שלא ידע על דממת האלחוט, המשיך לשדר כהרגלו למפעיליו במשך עשרים וארבע השעות הנ"ל, ומקלטי הצבא הסורי ננעלו על אות השידור ופענחו אותו. כאשר כוחות הצבא פרצו אל ביתו, אלי כהן נתפס כשהוא משדר, ולא גילה כל התנגדות למעצר.

גרסה זו היא המופיעה בעמוד ה"יזכור" הרשמי של משרד הביטחון המוקדש לכהן[8], אך יש הטוענים כי זו גרסה בעייתית, שכן דממת האלחוט שהוטלה על מערכות הקשר של הצבא הסורי לא חייבה איש מכל אנשי השגרירויות הזרות שהמשיכו לשדר לארצותיהם. יתרה מזאת השידורים בוצעו בתדרים שונים וגם התדרים שבהם שידר אלי כהן לא חפפו כלל את תדרי השידור של הצבא הסורי[9].

בראיון של ראש המודיעין הסורי אחמד סוידאני שהתפרסם כבר ב–1 במרץ 1965, חודשיים וחצי לפני תלייתו של כהן, על ידי עיתונאי לבנוני, זוהיר אל–מרדיני, בשבועון הלבנוני “אל–אוסבוע אל–ערבי" ומעדויות של קצין מודיעין שפרץ לדירה עלה, כי אלי כהן לא שידר בעת שנלכד. מניתוח עדותם עולה כי כהן נלכד בעת ששכב במיטתו והאזין לשידורי רדיו. מעדות קצין המודיעין עולה כי זמן הפריצה לדירה נקבע על פי צורך מבצעי. "חששנו שכהן יתאבד כשנפרוץ לדירה... ראינו שכהן הולך לישון מאוחר לקראת בוקר... ולכן תכננו את שעת הפריצה לשעה 08:00 זמן שהוא שוהה במיטתו. שלושה אנשים פרצו את הדלת והרביעי (המתאבד) רץ במהירות לחדר השינה במטרה להישכב עליו גם במחיר חייו." מעדות הקצין עולה כי לאחר שנתפס במיטתו הם בודדו אותו והחלו לחפש בדירה. בתחילה נמצאו לבנות החבלה שהוסתרו בתוך חפיסות סבון יארדלי. הקצין הוסיף: "לאחר מכן ביצענו חיפוש מדוקדק בדירה ומצאנו את מכשירי השידור והקליטה"[9].

אחד המדינאים הבכירים איתם התיידד כהן היה אמין אל-חאפז, שב-1963 ביצע הפיכה צבאית והפך לנשיא סוריה. בראיון עמו ב-2001 טען חאפז כי הוא זה שתפס את אלי כהן, לטענתו לאחר שהאחרון כשל בלשונו ואמר לו כי הוא הולך להתפלל "במסגד של מוסלמים". אל-חאפז הסביר כי משפט כזה יכול לומר רק אדם שאינו מוסלמי ולכן התעורר חשדו. עם זאת, בראיון שנתן חמש שנים מוקדם יותר הוא מסר גרסה שונה, ואמר כי כהן נלכד בידי כוחות הביטחון הסוריים בעקבות שידור אלחוטי, שבו העביר את החלטות מפלגת הבעת' הסורית[10].

משפטו ותלייתועריכה

 
אלי כהן (עם הגב למצלמה) באמירת וידוי עם הרב נסים נדבו הכהן לפני העלאתו לגרדום

ב-24 בינואר הודיעה סוריה רשמית על מעצרו של אלי כהן, אשר כונה ״Master Agent"[11]. כהן עונה קשות במהלך חקירתו במשך ארבעה שבועות. משפטו נפתח ב-22 בפברואר 1965 בבניין המטה הכללי הסורי, ונערך בדלתיים סגורות. אף פרקליט או עיתונאי לא הורשה להשתתף בישיבת בית המשפט. מדינת ישראל עשתה מאמצים גדולים להציל את חייו ולשחררו. נשלחו מספר מתווכים לדמשק שהציעו הצעות שונות ובהן כסף, ידיעות על האופוזיציה החתרנית, תרופות ואף ציוד אזרחי רב, אך הסורים סירבו לכל ההצעות.

מכיוון שכהן היה מקורב אישית לצמרת השלטון, תמכה האופוזיציה בסוריה בעריכת משפט פומבי, על פי הכללים, עם ייצוג של עורך הדין שנשלח לייצגו מצרפת, כדי לחשוף את מעללי צמרת השלטון ושחיתותו. לכן דאג המשטר הסורי, שהמשפט ייערך בדלתיים סגורות, ורק חלקים בודדים (וערוכים) ממנו הוצגו בטלוויזיה. בחלקים אלה לא הצליחו להסתיר את רעידותיו שנגרמו כתוצאה מהעינויים שעבר. בין השופטים היו ידידיו לשעבר של כהן. בנוסף, אף במשפט הסגור, הוא לא הואשם בגין ריגול. האישום המרכזי נגדו היה עבירה זניחה, על כך שבסיוריו על הגבול עם בכירי הצבא (שהציגו לו את הביצורים והנשק) הוא נכנס לתחום שאסור לאזרחים לעבור אותו. התחום סומן בשלט, הניצב עד היום סמוך ליישוב הנושא את שמו, אליעד, ובו כתוב: "אין מעבר לאזרחים דרומה מקו זה. העובר צפוי לעונש מוות". העילה לאישום הזניח היא עובדת קשריו הרבים והאישיים עם צמרת הצבא והממשל, ולכן בכירים רבים חששו שהמשפט יחשוף את הכשלים שלהם בשמירה על ביטחון המידע הסודי.

כארבעה חודשים לאחר שנלכד כהן, ב-18 במאי 1965 בשעה 02:00 לפנות בוקר, נעה שיירה צבאית קטנה ברחובות דמשק. לאחר נסיעה קצרה עצרה השיירה בתחנת המשטרה מול כיכר אל-מרג'ה שבלב העיר, ולמקום הובהלו קצינים רבים, כולל אלה שכיהנו כשופטים בבית המשפט הצבאי שדן את כהן למוות, וכן עיתונאים וצלמים שקיבלו אישור לתעד את שעותיו האחרונות של המרגל הישראלי הבכיר ביותר שנלכד בסוריה. הרב נסים נדבו הכהן, הרב הראשי של דמשק, קרא איתו את תפילת הווידוי, המקובלת במעמד זה. מאוחר יותר העיד הרב כי פגש אדם שבור, ועם זאת אדם נחוש שביקש להודיע לבני משפחתו שמילא את חובתו עד תומה ונשאר נאמן לעמו ולארצו.

 
תלייתו של אלי כהן בדמשק

לאחר מכן הובל כהן למרכז כיכר מרג'ה, שבה המתין לו אבו סלימאן, התליין הראשי של סוריה, אשר תלה אותו. גופתו נותרה תלויה כשהיא מכוסה בסדין לבן ועלייה כתב האישום, לעיני העוברים ושבים בכיכר.

כהן השאיר אחריו אישה, נדיה כהן, ושלושה ילדים - סופי, עירית ושי.

במכתב שכתב לאשתו זמן קצר לפני הוצאתו להורג, ואשר נמסר לידי הרב שביקר אותו בכלא, כתב:

"נדיה יקירתי, משפחתי היקרה! אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים. אני מבקש מאשתי שתסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו... יום יבוא וילדי יהיו גאים בי. ולך נדיה יקירתי, אנא התחתני עם איש אחר שיהיה אבא לילדים שלנו, לפי רצונך. אל תבזבזי את זמנך בבכי על מה שקרה, אלא הביטי לעתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי."

אלי כהן נקבר בדמשק, ועד היום לא נענו הסורים לבקשה לאפשר הבאתו לקבורה בישראל. לאחר מותו הועלה מדרגת רב-סרן לדרגת סגן-אלוף.

לוי אשכול, שהיה ראש ממשלת ישראל בעת מלחמת ששת הימים, אמר: ״מעשיו של אלי כהן חסכו למדינת ישראל חטיבות רבות של חיילים, והמידע שהביא לפני מלחמת ששת הימים היה מידע שלא יסולא בפז, והביא לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים״[12].

לאחר מותועריכה

 
פסל של נדיה כהן וילדיה מביטים לעבר סוריה ומצפים לאלי שיחזור (שביל אלי כהן)

במאי 2007 טען מונזר מוסלי, ראש לשכתו של נשיא סוריה באותה תקופה, כי כהן נקבר ברובע אל-מזה בדמשק, אך לא ניתן לאתר את קברו כיוון שנבנו עליו מאז בניינים ורחובות. בנוסף, ניסה מוסלי להמעיט בחשיבות תרומתו וטען כי המידע שהעביר כהן היה מידע כללי ולא משמעותי[13]. הספר "אלי כהן - תיק פתוח" מנתח את תוכן הראיון ומפריך את טענותיו של מונזר מוסלי. הכותב מצביע על כך שמונזר מוסלי הודח מתפקידו בפברואר 1966, ולכן אין לו מידע כלשהו. מעבר לכך מצביע הכותב על כך שהראיון מלא בשקרים וחצאי אמיתות.

ב-30 במאי 2010 שודרה לראשונה בגלי צה"ל הקלטה מרדיו דמשק, שבה נשמע כהן. ההקלטה בוצעה ב-2 בדצמבר 1962, כשנה לאחר נחיתתו של כהן בסוריה. המראיין, שאירח את כהן, הציג אותו בשמו הבדוי - כאמל אמין ת'אבת, איש עסקים סורי שחזר למולדת אחרי שנים רבות בדרום אמריקה.

באוקטובר 2011, ביקר בישראל פעיל כורדי מעיראק שישב בכלא בסוריה, שסיפר כי ראה על קירות תאו מילים בעברית ובערבית שחרט כהן, ככל הנראה בטרם הוצא להורג: "אני לא מצטער על מה שעשיתי. אם יש בי צער זה על מה שלא עשיתי ולא יכולתי לעשות. לעיתים אדם נכשל בגלל חברים שהכשילו אותו"[14].

אחיו הצעיר של אלי כהן, מוריס כהן (1927 - דצמבר 2006) עבד בקליטת מברקים עבור המוסד, ובשלב מסוים הבין כי אחיו אלי נמצא בסוריה, אך שמר זאת בסוד משאר בני המשפחה[15]. מוריס פעל כדי להנציח את זכרו של אחיו, תוך ציפייה להחזרת עצמותיו לקבורה בישראל, בקשה שנדחתה שוב ושוב על ידי סוריה. ביולי 2018 פרסם המוסד הישראלי כי הצליח להשיב את שעון היד של אלי כהן[16].

בני משפחתו וגורמים נוספים טענו כי חשיפתו נבעה ממחדל של המוסד. הם סברו כי מפעיליו סיכנו את כהן לשווא, כאשר דרשו ממנו לשדר בכל יום ולפעמים פעמיים ביום ולדווח על הנעשה בפרלמנט הסורי, דברים שלא היו בעלי חשיבות. אשתו נדיה טענה כי הגיחה האחרונה שלו לסוריה הייתה מיותרת, הואיל וכהן מיצה את יכולתו המודיעינית, והסיכוי שייחשף הפך לגבוה מאוד. לאחיו, אפרים כהן, היו טענות על כך שהמשפחה לא קיבלה מידע אמין מגורמי המודיעין בארץ, ובזמן שהגורמים הישראליים שידרו אופטימיות ודיברו על כך שהוא יחזור, קול דמשק הודיע על תלייתו. ב-18 במאי 2015, חמישים שנה לאחר שנתלה, הודה ראש המוסד, תמיר פרדו, כי "בדיעבד, ברור שחזרתו האחרונה של אלי לסוריה הייתה טעות"[17]. על אף הנצחתו של כהן, טוענת משפחתו שלא נעשה די להבאתו לקבורה בישראל ולהנצחתו[18].

הנצחתועריכה

 
גן אלי כהן בשכונת רמת עמידר ברמת גן

מוזיאונים ולימודעריכה

תולדות חייו מונצחים במוזיאון הריגול הבינלאומי בוושינגטון הבירה בארצות הברית. בשנת 2007 הוקם מוזיאון על שם אלי כהן בבית הספר הקרוי על שמו בקריית מלאכי. המוזיאון הוקם כמרכז למידה על חייו של אלי כהן ומסופרים בו תולדות חייו בתמונות ובסרטון. בני משפחתו תרמו תמונות ומכתב ששלח לפני שנכנס לסוריה בפעם האחרונה. ב-2009 הודיעה עיריית בת ים, עיר מגוריו של אלי כהן, על הקמת מוזיאון לזכרו בעיר[19].

ב-2010, במלאת 45 שנה להוצאתו להורג, הוקם אתר אינטרנט ובו חומרים שונים ותיעוד על חייו ופועלו של אלי כהן[20].

מקומות ואנדרטאותעריכה

על שמו נקרא היישוב אליעד ברמת הגולן ורחובות רבים בערי ישראל, בין השאר בירושלים, בתל אביב, בחיפה, בהרצליה, ברמת השרון, ראש העין, אשקלון ומקומות נוספים. שם הרחוב בעיר בת-ים שהוא עצמו התגורר בו שונה גם הוא לזכרו. ב-8 בדצמבר 1966 שונה שם שכונת עזרה וביצרון בראשון לציון ל"רמת אליהו" על שם אלי כהן, ובשנת 1995 שונה השם ל"נווה אליהו". בנוסף, נקראו על שמו בתי כנסת, גנים ציבוריים, בית ספר "נועם אליהו" בנתיבות ובית ספר בקריית מלאכי בו נחנך ב-2008 מוזיאון ומרכז למידה לזכרו.

מצבה לזכרו של אלי כהן הוצבה בגן הנעדרים בבית הקברות הצבאי הלאומי בהר הרצל בירושלים. בשנת 2001 הנפיקה החברה הישראלית למדליות ולמטבעות מדליה ממלכתית לזכרו[21].

בינואר 2012 נחנכה בנצרת עלית (נוף הגליל היום) אנדרטה לזכרו[22]. בשנת 2013 החל לפעול ברמת הגולן "שביל אלי כהן", טיול באתרים שבהם ריגל כהן למען ישראל[23].

בתרבותעריכה

  ערכים מורחבים – המרגל הישראלי בדמשק, אלי (סדרת טלוויזיה)

על חייו ומותו של אלי כהן נכתבו הספרים "בודד בדמשק" ו"אלי כהן - האיש שלנו בדמשק". בשנת 1987 יצא הסרט "המרגל הישראלי בדמשק", בהשתתפות ג'ון שיאה (שגילם את אלי כהן), אלי וולך, ששון גבאי ומיכל בת אדם[24]. הזמר ג'ו עמר הקליט שיר לזכרו[25]. ב-2019 הפיקו Canal+ ונטפליקס מיני-סדרת טלוויזיה אלי (The Spy), המבוססת על קורות חייו, בכיכובו של סשה ברון כהן.

בהקפות לשמחת תורה בעיר צפת מושר פיוט לזכרו על פי הפיוט הישן (והציוני המחודש) 'אל אל יבנה הגליל'[26][27].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלי כהן בוויקישיתוף

מאמריםעריכה

סרטוניםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ קורות החיים של אלי כהן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  2. ^ טקס לכבוד האח אלי כהן, באתר הלשכה הגדולה ירושלים(הקישור אינו פעיל, 30.05.2018)
  3. ^ רונן ברגמן, מבצע אברהם, ynet, ‏3 בדצמבר 2019 (בעברית)
  4. ^ יזכור, אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל (בעברית)
  5. ^ חנן גרינוולד, "כשצפיתי בסדרה על אלי נהייתי חולה. כל קטע היה כמו סטירת לחי", ישראל היום, ‏19.09.2019
  6. ^ נעם נחמן טפר, כך נלכד "האיש שלנו בדמשק" אלי כהן, בתוך "הספרנים" - בלוג הספרייה הלאומית, 21 במאי 2018
  7. ^ יוסף ארגמן, מאחורי הצללים, במקור, מתוך "במחנה", 3 בנובמבר 2010; כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"
  8. ^ יזכור, אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל (בעברית)
  9. ^ 9.0 9.1 נחמן טפר, אלי כהן, תיק פתוח, אפי מלצר בע"ם, מחקר והוצאה לאור, יוני, 2017, פרק כיצד נעצר אלי כהן ומדוע - האיכון שלא היה, עמ' 58-60, ISBN 9789657195352
  10. ^ שי שריג‏, ביקורת בסוריה על דברי הנשיא לשעבר בפרשיית אלי כהן, באתר וואלה! NEWS‏, 20 ביוני 2001
  11. ^ "Syria: Of Hate & Espionage". Time (באנגלית). 5 במרץ 1965. ISSN 0040-781X. בדיקה אחרונה ב-9 ביוני 2019. 
  12. ^ אלי כהן סיפור חייו
  13. ^ רועי נחמיאס ורענן בן צור, בכיר סורי: "בנינו על קברו של אלי כהן", באתר ynet, 14 במאי 2007
  14. ^   עזרי עמרם, ‏האיש שחשף את מילותיו האחרונות של המרגל אלי כהן: אסייע לאתר את קברו, באתר ‏mako‏‏, ‏9 באוקטובר 2011‏
  15. ^ הריאיון האחרון: אחיו של המרגל אלי כהן על טעויות המוסד
  16. ^ מורן אזולאי וענבר טויזר, המוסד השיב את שעונו של אלי כהן מ"מדינת אויב", באתר ynet, 5 ביולי 2018
  17. ^ פרדו: "חזרתו של אלי כהן לסוריה הייתה שגיאה", באתר nrg‏, 18 במאי 2015
  18. ^ נועם (דבול) דביר, אלמנת אלי כהן: "טייחו אותנו, שכחו את אלי", באתר ynet, 21 במאי 2015
  19. ^ שחר חי, בקרוב בבת ים: מוזיאון אלי כהן, באתר nrg‏, 14 באפריל 2009
  20. ^ 45 שנים למותו של אלי כהן
  21. ^ אלי כהן - מדליה ממלכתית, התשס"א 2001, באתר החברה הישראלית למדליות ולמטבעות
  22. ^ ישראל מושקוביץ, "לזכר האיש שלנו בדמשק", ידיעות אחרונות, 25.01.2012
  23. ^ משה רונן, שביל אלי כהן: טיול בעקבות המרגל שלא שב, באתר ynet, 6 בינואר 2013
    שביל אלי כהן באתר אלי כהן
  24. ^ "המרגל הבלתי אפשרי", במאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי "אידיבי"
  25. ^   אלי כהן, סרטון באתר יוטיוב
  26. ^ גלגולי גרסאות לשיר 'אל יבנה הגליל' (אתר זמרשת)
  27. ^ על פיוטים לזכר אירועים ביטחוניים ומלחמות ישראל (אתר מכון הרטמן)