אלכסיי אולנין

ארכיאולוג וקצין צבא רוסי

אלכסיי אולנין (רוסית: Алексей Оленин; ‏. 9 בדצמבר 1763 - 29 באפריל 1843) היה ארכאולוג רוסי בסנט פטרסבורג, מנהל הספרייה הציבורית הקיסרית בין 1811 ל-1843 והנשיא השישי של האקדמיה הקיסרית לאמנויות בין 1817 ל-1843[1].

אלכסיי אולנין
A.N. Olenin by Varnek.jpg
לידה 9 בדצמבר 1763
מוסקבה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 באפריל 1843 (בגיל 79)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין טיחווין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תקופת הפעילות ? – 29 באפריל 1843 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר במסדר אלכסנדר נבסקי
מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2
מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1
מסדר סנטה אנה, דרגה 2
עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה
מסדר יוחנן הקדוש של ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Yelizaveta Poltoratskaya עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Anna Olenina, Pyotr Olenin, Aleksey Olenin עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיים מוקדמיםעריכה

אולנין נולד למשפחת אצולה במוסקבה. את השכלתו הראשונית קיבל בבית. ובשנת 1774, כפי שהיה מקובל באותה תקופה בקרב האצולה הרוסית, הוא התקבל לאקדמיה הצבאית. ב-1780 הוא נשלח ללמוד היסטוריה ותולדות האמנות בדרזדן.

קריירהעריכה

בשנת 1785 חזר אולנין לרוסיה כדי להתחיל בקריירה צבאית. במקביל הוא כתב מילון של ציטוטים צבאיים ובשנת 1786 הוא נבחר לאקדמיה למדעים של סנט פטרבורג, למרות שהמילון טרם פורסם. בדצמבר 1786 אולנין עזב את השירות הצבאי, אך חזר והצטרף שוב לצבא. הוא נשלח לפסקוב ולאחר מכן, בשנים 1789–1790, השתתף במלחמת רוסיה-שוודיה. בשנת 1795 הועלה לדרגת אלוף-משנה ופרש משירות צבאי סופית[2].

לאחר 1795 אולנין הועסק במגוון תפקידים אזרחיים, כולל מנהל מטבעת סנט פטרבורג (1799). ב-1811 מונה למנהל הספרייה הציבורית הקיסרית.

משנת 1794 הוא גילה עניין רב באמנות וארכאולוגיה, והפיק מספר יצירות גרפיות, ויצר אוסף גדול של עתיקות, שאותו תרם מאוחר יותר (ב-1829) לאקדמיה לאמנויות[3]. הוא המשיך ואייר מספר ספרים, ביניהם יצירותיו הנבחרות של גברייל דרז'אבין וספר אגדות מאת איוואן חמניצר. בשנת 1804 הוא נבחר כחבר באקדמיה לאמנויות.

בשנת 1806 פרסם אולנין את המאמר הראשון שלו, על פיענוח כתובת עתיקה מאבן שנמצאה באי תמאן בשנת 1792. בעקבות מאמר זה, אולנין נחשב כמייסד הפלאוגרפיה הרוסית. הוא גם בלט בהיותו המארח של אחד הסלונים האופנתיים ביותר בסנט פטרסבורג, שמשך אליו סופרים, אמנים, מוזיקאים ושחקנים רבים.[2]

אלכסנדר פושקין, שנחשב למשורר הרוסי המפורסם ביותר, היה מעורב רומנטית עם אנה אולנינה, בתו הצעירה של אלכסיי אולנין. הוא כתב לה מספר שירים, ואף הציע לה נישואין בשנת 1828, אך נדחה על הסף[4]. אנה אולנינה לא התחתנה עד 1840.

מוותעריכה

אלכסיי אולינין מת בסנט פטרבורג בשנת 1843, עדיין בתפקיד, ונקבר במנזר אלכסנדר נבסקי.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלכסיי אולנין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Оленин Алексей Николаевич (in Russian). Great Soviet Encyclopedia. Retrieved 19 June 2020.
  2. ^ Голубева, О.Д. "Оленин Алексей Николаевич" (in Russian). National Library of Russia.
  3. ^ Члены Академии, www.rah.ru
  4. ^ Лия ПевзнерВо власти красоты. Часть I. »...глаза Олениной моей!». Журнал «Русское искусство», www.russiskusstvo.ru