אמיל אפלבאום
אמיל אפלבאום (בפולנית: Emil Apfelbaum; 1890 – 12 בינואר 1946) היה רופא קרדיולוג ורפואה פנימית, הוא תרם בכתיבה ופרסום של הספר "מחלת רעב: מחקרים של הרופאים היהודים בגטו ורשה".
 | |
| לידה |
1895  |
|---|---|
| פטירה |
12 בינואר 1946 (בגיל 51 בערך) ורשה, רפובליקת פולין |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בוורשה |
| לימודי רפואה |
הפקולטה לרפואה באוניברסיטת ורשה |
  | |
קורות חיים עריכה
אפלבאום נולד ב-1890 בפולין וסים את תארו כרופא אלופתי מאוניברסיטת ורשה ב-1922. הוא עבד בבית החולים צ'יסטה בגטו ורשה בתור ראש המחלקה הקרדיולוגית ולימד כמרצה תלמידי רפואה בסתר מחשש מהגרמנים. ד"ר אפלבאום הביע דעה נחרצת נגד הגרמנים ואמר שהם מנסים להשמיד אותם בשיטתיות באמצעות רעב ומגפות, "האויב היה מאוכזב, הוא חשב שבסגרו את האנשים בגטו הוא יצליח להשמיד את כל האוכלוסייה היהודית. אך כך לא קרה. יצר החיים של העם היהודי שמר עליו מהשמדה מוחלטת. האויב לא השיג את מטרתו".
בתחילת 1943 אפלבאום ומשפחתו הצליחו להשיג תעודות מזויפות וברחו מגטו ורשה בעזרת מערכת הביוב לצד הארי והם חיכו שם עד שהמלחמה נגמרה.
לאחר המלחמה ד"ר אפלבאום החליט לשנות את שמו ל"קובלסקי" מכיוון שלא יכול היה לשאת יותר שם גרמני. הוא מת בפתאומיות ב-1946 ברחובות ורשה מהתקף לב.[1][2][3]
הישגיו האקדמיים עריכה
אפלבאום היה קרדיולוג מומחה בנוסף להיותו רופא פנימי.
מחקר הרעב הוא מחקר שנערך בגטו ורשה שבמהלכו בדקו את השפעות התנאים הקיצוניים בגטו על הגוף האנושי והתפתחות האדם. במחקר זה, אפלבאום לקח חלק בחקירת הפתופיזיולוגיה של מחזור הדם במחלת הרעב. אפלבאום היה בין היחידים ששרדו לאחר גטו ורשה והוא זה שפרסם את המחקר על מחלת הרעב לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.[2]
הערות שוליים עריכה
- ^ Choroba głodowa: badania kliniczne nad głodem wykonane w getcie warszawskim z roku 1942 - Centralna Biblioteka Judaistyczna, cbj.jhi.pl
- ^ 1 2 חלוק לבן בגטו: מבט על קורות הרפואה היהודית בפולין בתקופת השואה / מרים עופר ; עריכת לשון: דורית רוגובוי | עופר, מרים, 1960 - מחבר | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ Nowicki, Witold (1878-1941). Red., Domaszewicz, Aleksander, (1887-1948). Red., Krzyżanowski, Kalikst. Red., Polska Gazeta Lekarska. 1928, nr 6, 1928-02-05