פתיחת התפריט הראשי

אנהאלטר באנהוף

תחנת רכבת חשובה בברלין, שאיננה קיימת עוד, מלבד החזית, שנותרה כזכר למאורעות בתקופת השואה

אנהאלטר באנהוףגרמנית: Anhalter bahnhof) הייתה תחנת רכבת חשובה בברלין, שאיננה קיימת עוד, מלבד החזית, שנותרה כזכר למה שהתרחש שם בתקופת השואה.

אנהאלטר באנהוף
Bf-b-anhalterbf.jpg
מידע על הבנייה
חנוכת התחנה 1841 עריכת הנתון בוויקינתונים
סגירת התחנה 18 במאי 1952 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל פרנץ שווכטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מיקום פרידריכסהיין-קרויצברג, גרמניהגרמניהגרמניה
קואורדינטות 52°30′11″N 13°22′55″E / 52.503055555556°N 13.381944444444°E / 52.503055555556; 13.381944444444
תחנות סמוכות Berlin Potsdamer Platz station, Yorckstraße (Großgörschenstraße) station, Yorckstraße station עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על התחנה
שם המערכת הרכבת המהירה של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלים דויטשה באן עריכת הנתון בוויקינתונים
קווים העוברים בתחנה S26 (Berlin), S25 (Berlin), S2 (Berlin), S1 (Berlin), Berlin Nord-Süd Tunnel עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד התחנה BAHU עריכת הנתון בוויקינתונים
(למפת ברלין רגילה)
Berlin location map.svg
 
תחנת הרכבת
תחנת הרכבת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מראה התחנה השנייה בשנת 1900 במבט אל אסקאנישר פלאץ (Askanischer Platz) וקניגרצר שטראסה (Königgrätzer Straße)

בתחילת חודש יוני 1942 החלו הנאצים לגרש את הקשישים מקרב תושביה היהודים של ברלין לגטו טרזיינשטט. "הסעות הזקנים" החלו כאן, בתחנת הרכבת אנהלטר, ונמשכו כמעט עד לסוף המלחמה. עד לחדש מרץ 1945, למעלה מ-15,000 יהודים גורשו באמצעות תחנות הרכבת לטרזיינשטדט, כיום בתחומי צ'כיה. תחנת הרכבת אנהלטר הייתה תחנה מרכזית והומה מנוסעים. בסך הכל 116 משלוחים יצאו מכאן, כל אחד מהם בן 50 עד 100 בני-אדם. בסך הכל גורשו דרך תחנה זו למעלה מ-9,600 בני אדם.

המשלוחים התנהלו כחלק מתנועת הבוקר הרגילה. למשלוחי האדם לטרזיינשטט הוצמדו בדרך כלל שני קרונות מחלקה שלישית לרכבת הנוסעים הרגילה לדרזדן, או לפראג, שיצאה מרציף 1, בשעה 6:07 בבקר.

המגורשים, ברובם קשישות וקשישים, הובאו אל תחנת הרכבת מנקודת איסוף, באמצעות חשמלית או משאית, בשעת בוקר מוקדמת. בבגדיהם ובמטענם לא נבדלו כמעט מכל שאר הנוסעים על הרציף. אך בשונה מהם, המגורשים ענדו את הטלאי הצהוב והיו מוקפים בשומרים. הגירוש התבצע בגלוי ולעין כל. הנאצים תיארו את טרזיינשטט כ"גטו לקשישים", אולם למעשה, הייתה זו רק תחנת מעבר. אלה מבין המגורשים שהצליחו לשרוד את המחלות, הרעב, הקור והתשישות בגטו עצמו נשלחו מזרחה, בדרך-כלל לאושוויץ.

שלוש תחנות רכבת ברלינאיות שימשו לגירושים במרוצת שנות הרודנות הנאצית: באנהוף גרונוואלד, מואביט גוד דפו, ואנהלטר באנהוף. מאוקטובר 1941 עד מרס 1945 גורשו למעלה מ-50,000 יהודים מברלין. יעדיהם היו הגטאות ומחנות ההשמדה שבשטחים הכבושים בידי גרמניה במזרח אירופה. רק מעטים שרדו.

אנהאלטר באנהוף ההרוסה,1951.

במקום אחר בעיר, קצת צפונה משם, לצד תחנת ה-U-Bahn של פרידריכשטראסה, יש פסל: רכבות לחיים, רכבות למוות: משפחה יהודית ממתינה, מוכה ומבועתת, למשלוח למחנות – ובכיוון השני, גבם למגורשים, בני נוער גרמניים, מאושרים וחסרי דאגה, בדרכם לבית-הספר, או לחופשה. רכבות לבלות, רכבות למות.

אנהאלטר באנהוף הייתה בקרבת מקום לחומת ברלין. ב-1945 נהרס רוב התחנה בהפצצות בעלות הברית. עקב בניית החומה הופסקה הנסיעה בשתיים מן המסילות ובהמשך נהרסה התחנה ונשארה רק החזית, זכר לעבר.

שרידי אנהאלטר באנהוף, 2014

תחנת האס-באן אנהאלטר באנהוףעריכה

בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלו להקים בברלין קו תת-קרקעי חדש למערכת הרכבת המהירה של העיר (S-Bahn), שנע בכיווני צפון-דרום. באוקטובר 1939 נפתחה תחנת אס-באן תת-קרקעית חדשה בשם "אנהאלטר באנהוף", ממערב לתחנת הרכבת הוותיקה. שנה לאחר מכן נוספה גישה ישירה מהתחנה התת-קרקעית לרציפים העיליים של התחנה הוותיקה. רכבות האס-באן המשיכו מהתחנה התת-קרקעית דרומה לכיוון ואנזה וצפונה, דרך כיכר פוטסדאם ושדרות אונטר דן לינדן עד החיבור עם הקווים האחרים של הרשת בנורדבאנהוף (לשעבר שטטינר באנהוף). במהלך מלחמת העולם השנייה המשיכה התחנה לפעול לסירוגין, עם הפסקות עקב הפצצות בעלות הברית על האזור. ב-2 במאי 1945, זמן קצר לפני כניעת גרמניה במלחמה, פוצצו הכוחות הגרמנים את יסודות מנהרת צפון-דרום של האס-באן בעוברה תחת תעלת לאנדווהר, דרומית לתחנת אנהאלטר. הפיצוץ גרם להצפה מסיבית של חלקים נרחבים מהמנהרה, לאבידות רבות בנפש, ולהפסקת תנועת הרכבות בקו.

הקו שוקם והתחנה התת-קרקעית חזרה לפעילות בשנת 1947. לאחר הקמת חומת ברלין, עקב מיקומה של התחנה ממערב לחומה, היא לא נסגרה ולא הפכה לתחנת רפאים, אך סמיכותה לחומה ומיקומה באזור ספר גרמו לכך שנפח הפעילות בה היה מזערי. התחנה הפכה לנקודה הצפונית ביותר שבה עצרו רכבות האס-באן בקו צפון-דרום של ברלין המערבית, טרם כניסתן לשטח ברלין המזרחית והמעבר בתחנות הרפאים ללא עצירה. רק אחד או שניים מארבעת רציפי התחנה נותרו פעילים והיא זכתה לתחזוקה וניקיון מינימליים. עם איחוד העיר ושיקום תחנות הרפאים שמצפון לה, שופצה גם אנהלאטר באנהוף, וחזרה לפעילות מלאה בשנת 1992.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אנהאלטר באנהוף בוויקישיתוף

{{#coordinates:}}: אי־אפשר שיהיה יותר מתג ראשי אחד בכל דף