אנה ליאה מריט
אנה מאסי ליאה מריט (באנגלית: Anna Massey Lea Merritt ; 13 בספטמבר 1844 - 7 באפריל 1930) הייתה ציירת אמריקאית, היא ציירה דיוקנאות, נופים וסצנות דתיות. היא נולדה בפילדלפיה אך חיה ועבדה רוב חייה בבריטניה.
לידה |
13 בספטמבר 1844 פילדלפיה, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
7 באפריל 1930 (בגיל 85) הרסטבורן טארנט, הממלכה המאוחדת |
מקום קבורה | בית הקברות ברוקווד |
מקום לימודים | בית הספר לרפואה לנשים של פנסילבניה |
תקופת הפעילות | 1864–1930 (כ־66 שנים) |
תחום יצירה | ציור |
זרם באמנות | האחווה הפרה-רפאליטית |
בן או בת זוג | הנרי מריט |
חתימה | |
חייה עריכה
אנה מאסי ליאה נולדה בפילדלפיה, פנסילבניה, בת לזוג קווייקרים אמידים, ג'וזף לאה וסוזנה מאסי, והבכורה מבין שש אחיות. היא למדה אנטומיה במכללה לרפואה בפנסילבניה. בשנת 1865 עברה המשפחה לאירופה, שם לקחה שיעורי אומנות של סטפנו אוסי, היינריך הופמן, ליון קוגנייט ואלפונס לגרוס.[1]
הם עברו ללונדון בשנת 1870 כדי לברוח ממלחמת צרפת–פרוסיה.
בשנת 1871 היא פגשה את הנרי מריט (1822–1877), מבקר אמנות ומשמר תמונות, שיהפוך למנחה שלה ובהמשך לבעלה.[2] הם התחתנו ב־17 באפריל 1877 אך הוא נפטר ב-10 ביולי באותה שנה. לא היו לה ילדים והיא לא התחתנה שוב.
מריט בילתה את שארית חייה באנגליה, אם כי נסעה תכופות לארצות הברית, והציגה תערוכות וקיבלה פרסים בשתי המדינות, והפכה לאמנית מפורסמת. היא הציגה את עבודותיה בארמון האמנויות ובניין האישה בתערוכה הקולומביאנית העולמית בשנת 1893 בשיקגו, אילינוי.[3]
היא נפטרה ב־5 באפריל 1930, בהרסטבורן טארנט, המפשייר.
בשנים 1894–1895 היא ציירה את קירות כנסיית סנט מרטין, בלקהיט וילג', בטכניקה חדשה של ציור על טיח יבש באמצעות צבעים על בסיס סיליקון כדי להתמודד עם השפעות הלחות. הציורים היו סצינות מחייו של ישו.[4]
אהבה נעולה עריכה
מריט ציירה את יצירתה הידועה ביותר, Love Locked Out, בשנת 1890, לזכר בעלה שנפטר בשנת 1877 שלושה חודשים בלבד לאחר חתונתם. היא קיוותה ליצור את דימויה, קופידון עומד לפני דלת נעולה,[5] כפסל ברונזה, אך לא יכלה להרשות זאת לעצמה. בתחילה סירבה מריט להתיר את העתקת הציור למרות אין ספור בקשות, מכיוון שחששה שהנושא יפורש שלא כהלכה: "חששתי שאנשים יאהבו אותו כסמל לאהבה אסורה", כתבה בספר זיכרונותיה, "בזמן שאהבתי חיכתה שדלת המוות תפתח ותאחד את הצמד הבודד". אף שמריט הייתה כבר אמנית מוכרת, היא התכוונה לסיים את הקריירה המקצועית שלה לאחר חתונתה, אך חזרה לציור לאחר מות בעלה.
אף על פי שהייתה אמריקאית, Love Locked Out הוצג באקדמיה המלכותית בשנת 1890 והפך לציור הראשון על ידי אמנית שנרכשה עבור האוסף הלאומי הבריטי.
נשים באמנות עריכה
בשנת 1900 כתבה מריט כי היא חשה שהיא לא התמודדה עם האפליה הרבה בגלל המגדר שלה, וציינה את הלחצים החברתיים שעלולים לעכב את הקריירה של אמנית.
במהלך המאה ה-19 מספר לא מבוטל של נשים שהפכו לאמניות מצליחות ומשכילות, דבר נדיר לפני אותה תקופה, למעט כמה נשים כמו אנג'ליקה קאופמן ולואיז אליבת ויגה לה ברון (1755-1842).[6]
האמניות המתעוררות בין הנשים, יצרו יצירות בפרספקטיבה שונה מזו של הגברים. הן אתגרו את מושג הנשים המוגבלות ויצרו ז'אנר של ציורים פרחוניים-נשיים, בהם "האמנית מיקמה אישה אחת או יותר בתפאורה של גן פרחים ותימרנה קומפוזיציה, צבע, מרקם וצורה כדי לגרום לנשים להיראות כמו פרחים ככל האפשר".
הגישה לא שימשה בזמן ציור דיוקנאות. צורת הייצוג הנשי שלה לא הוכרה ברובה על ידי חוקרי האמנות האמריקאים והחברה השמרנית שהתעלמו ממנה כתגובה לתנועת "האישה החדשה" שהתפתחה החל בסוף המאה ה -19. מריט יצרה ציורי פרחים-נשיים, וציינה סימבוליזם פרחי-נשי שנוצר על ידי אמנים גברים כמו צ'ארלס קורטני קורן ורוברט ריד.
מריט חיפשה גם טכניקות ונושאים מסורתיים יותר התואמים את מה שאמנים גברים עסקו באותה תקופה. כך היא לימדה את עצמה לעשות ליתוגרפיה והפיקה תחריט של השחקנית אלן טרי בתור אופליה של שקספיר.
קישורים חיצוניים עריכה
- אנה ליאה מריט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנה ליאה מריט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Clarke, Meaghan E. (2004). "Merritt, Anna Massey Lea (1844–1930)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press.
- ^ Brian Stewart & Mervyn Cutten (1997). The Dictionary of Portrait Painters in Britain up to 1920. Antique Collectors' Club.
- ^ United States Women Painters: 1893 Exposition--page 8, arcadiasystems.org
- ^ "St Martins Church History and Murals"
- ^ Tate, ‘Love Locked Out’, Anna Lea Merritt, 1890, Tate
- ^ Annette Stott. "Floral Femininity: A Pictorial Definition".American Art. The University of Chicago Press. 6: 2 (Spring, 1992). p. 75.