אנרכיזם בודהיסטי

אנרכיזם בודהיסטי הוא זרם מחשבה לפיו כמה שיטות לימוד בודהיסטיות מהוות בסיס פילוסופי לאנרכיזם.

היקש על סמך שלושת סימני הקיום

לפי הבודהיזם יש שלושה סימני קיום בכל התופעות ביקום. שהם:

1. כל דבר נמצא במצב של שינוי תמידי (אניצ'ה)
2. סבל נמצא בכל מקום בסמסרה. (דוקהה)
3. כל דבר נטול "עצמיות" או קיום או מהות עצמאית (אנאטה).

מכאן, שלא ייתכן קיום של "מצב מושלם"; מכאן אנרכיסטים בודהיסטים מסיקים כי אפשר רק לנסות ולהתקרב לקהילה אידיאלית לכולם. כל מוסד מעשה-ידי אדם הוא ארעי ובלתי מושלם, היות שהאנשים והעולם משתנים כל הזמן. זאת ועוד, שום עושר חומרי או כוח פוליטי לא יעניקו אושר מתמשך - סיפוק ללא הארה הוא אשליה שרק מעצימה את הסמסרה. חופש לפרט, בעוד שהוא מטרה ראויה עבור אנרכיסטים, הוא על כל פנים בלתי-שלם, במובן שהוא מונע את האנושיות המשותפת שלנו, היות שבסופו של דבר אין "עצמי" הנפרד אינהרנטית משאר היקום.

לאחר שיש הכרה בדבר זה, מטרתו של "בודהיסאטווה" היא לנסות ולהקטין את הסבל שמתקיים במהלך החיים של ישויות בעלות תודעה. האנרכיסטים החברתיים טוענים כי המדינה והקפיטליזם יוצרים דיכוי, ולכן גם סבל. המדינה היא מוסד אשר יוצר מסגרת לתשוקה לכוח, והקפיטליזם, מסגרת עבור התשוקה לעושר חומרי. ניסיון לשלוט בבני אדם אחרים, לפי הראיה של אנרכיסטים בודהיסטים, רק יגרום להם לסבול ובסופו של דבר יגרור סבל לאלו אשר מנסים לשלוט. בדומה לכך, ניסיון להחזיק ולצבור עושר חומרי, מחזק את הסבל עבור הקפיטליסט ועבור אלו שאיתם הוא עושה עסקים או משפיע על חייהם.

חמלה, עבור בודהיסט, נובעת מהעדר עצמיות יסודית. חמלה עבור האנושות בכללה היא הדבר שנותן לבודהיסט השראה לפעולה; עם זאת, רוב, אם לא כל הקבוצות הפוליטיות נוטות ללכת בניגוד לדרך המתומנת האצילה אשר מתווה את המחשבה והפעולה הבודהיסטית. לכן, אנרכיזם, החסר את המבנה האידאולוגי הקשיח ואת הדוגמות, נראה כדבר מה שבודהיסטים יכולים ליישמו.