אסכולת ויסקונסין

אסכולת ויסקונסין היא גישה בסוציולוגיה ובכלכלה המתארת את התפתחות האיגודים המקצועיים. גישה זו נוסדה בארצות הברית, כשמרכז פעילותה הוא אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון. הוגים חשובים באסכולה זו הם הכלכלן וההיסטוריון זליג פרלמן (Selig Perlman) והכלכלן ג'ון קומונס (John Rogers Commons).

פרלמן חילק את החברה לשלוש קבוצות:

1. יזמים: בעלי ההון המונעים מתוך רצון לרווח אישי.
2. עובדי הכפיים אשר מונעים על ידי הצורך בביטחון תעסוקתי.
3. אינטלקטואלים משכילים המעוניינים בשינויים סוציאליסטיים.

על פי גישת ויסקונסין, האיגודים המקצועיים נוצרים בשל צורכיהם של עובדי הכפיים בשוק העבודה. שתי הקבוצות האחרות עשויות להשפיע על איגודים אלו.
לדוגמה: בעולם הקומוניסטי, האינטלקטואלים חזקים מהיזמים, ולכן הפכו האיגודים המקצועיים לאמצעי להשתלטות המעמדות הנמוכים על המדינה. בארצות הברית, לעומת זאת, נושאים האיגודים אופי כלכלי טהור, בשל חוזקם היחסי של היזמים.

הסוציולוג ג' בארבאש הציג ניתוח דומה של האיגודים המקצועיים ב־1964: על פיו יחסי עבודה ביסודם כוללים מתח בין העובדים למעסיקיהם. מתח זה יוצר התאגדות עובדים, המגיבה למתח קיים זה ומוגדרת על־פיו. מרגע שנוצרו, משפיעים האיגודים המקצועיים עצמם על התפתחותם בכיוונים שונים, המשתנים בהתאם להתרחשויות המקומיות בכל מקום.

ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.