פתיחת התפריט הראשי

אסלאם השלישי גיראי

אסלאם השלישי גיראי (בכתיב ערבי: ۳ اسلام كراى; 160410 ביולי 1654) היה הח'אן מקרים בין 1644 ל-1654.

אסלאם השלישי גיראי
۳ اسلام كراى
Іслам-Гірей 1604—1654.jpg
לידה 1604
בחצ'יסאראי, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 ביולי 1654 (בגיל 50 בערך)
בחצ'יסאראי, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ח'אנות קרים
מקום קבורה בחצ'יסאראי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת שושלת גיראי
אב סלימאת הראשון גיראי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אסלאם היה בנו של הח'אן סלימאת הראשון. באוגוסט 1629 השתתף בפשיטה גדולה על שטחי האיחוד הפולני-ליטאי, בפיקוד יורש-העצר דוולט. הצבא ניגף באוקטובר, כשחצה את הדנייסטר. אסלאם בילה חמש שנים בשבי, בטירת ראווה שבמחוז לודז'. בקיץ 1637 מינה אותו אחיו הח'אן בהדיר ליורש העצר, והוא נטל חלק במשא ומתן על חידוש השלום עם פולין-ליטא. ההסכמות קרסו ב-1639, בגלל פשיטות קוזאקים שהטטרים האשימו את המלך ולדיסלב הרביעי בהימנעות מדיכויין. בינואר-פברואר 1640 עמד הנסיך בראש משלחת עונשין שפלשה עמוק לאוקראינה וחמקה מצבא הכתר. באוקטובר נרגעו שוב היחסים בין הממלכות.

באוקטובר 1641 מת בהדיר ממגפה, בעת שצר על אזוב. השער הנשגב מינה את אחיו הצעיר מחמט הרביעי ליורש, והלה סילק את אסלאם ושלח אותו לגלות ברודוס. מרמור כלפי מחמט מצד המירזות (נסיכים) הוביל להדחתו בקיץ 1644. מזימותיו של האגא סאפר עאזי, שתמך באח המנושל, ואהדה מצד איש הדת רב-ההשפעה צ'ינג'י הוג'ה הביאו לקריאתו חזרה לבירה בחצ'יסראי. הוא הוכתר לח'אן ברביע א-ת'אני, 1054 להיג'רה (יוני 1644), ומינה את עאזי לווזיר כתגמול. השליט חידש את השלום עם מוסקובי בדצמבר, אך תוקף השבועה האישית פג עם מות הצאר מיכאיל הראשון. הח'אן היה נתון בלחץ כבד מצד המירזות להניח להם לערוך פשיטות מעבר לגבול; באותה שנה כמעט והתחוללה מלחמת אזרחים וספר עאזי הודח לזמן מה. הח'אן אישר למירזות לפשוט על מוסקובי, בהסכמת השולטן שזעם על התפרעות הקוזאקים של הדון בחסותה. בקיץ 1645, עם פריצת המלחמה נגד רפובליקת ונציה בכרתים, אסרו עליו העות'מאנים לתקוף מחשש לפתיחת חזית שנייה.[1]

במרץ 1648 הגיע לחצרו הקוזאק בוגדן חמלניצקי, שביקש עזרה למרד שתכנן נגד פולין-ליטא. על אף האיסור מצד פטרוניו, היה הח'אן נתון שוב ללחצים: רעב פרץ בקרים, והמירזות דרשו לערוך מסעות ביזה. הוא החליט לגלות מידה של עצמאות כלפי קושטא, בשעה ששררה בה מהומה ממילא עקב טירופו של השולטן איברהים הראשון, וסחט מחמלניצקי הסכמה לשרוף את 3,000 הסירות בהן השתמשו הקוזאקים כדי לפשוט על חופי קרים ומתן רשות לטטרים לבזוז ככל העולה על רוחם. לאחר שהלה הפקיד את בנו טימיש חמלניצקי כבן ערובה, יצא עמו המירזא טוגאי ביי בראשות 4,000 פרשים. הח'אנות לא הכריזה מלחמה או ערכה הצהרה רשמית כלשהי.[2][3]

החיל הטטרי היה הגורם המכריע שהפך את מרד חמלניצקי להצלחה גדולה בהרבה משמונה ההתקוממויות באוקראינה שנערכו ביובל השנים לפניו. בני-הברית השמידו את כוחות הכתר במאי והותירו את פולין ללא צבא זמין. הטטרים הפושטים נטלו ביזה בהיקף חסר-תקדים, וטוגאי ביי שב לקרים בסוף מאי כדי למכור את אלפי העבדים שתפס. מעודד מהיקף השלל, שיגר הח'אן לזירה בראשית יולי צבא של 11,000 איש. לאחר גל ההישגים, לא התנגדו העות'מאנים לברית: השולטן-הילד מהמט הרביעי (דהיינו, הווזיר הגדול והוולידה סולטאן) אשרר אותה באוגוסט.[3] בספטמבר הביסו הקוזאקים והטטרים את צבא הכתר החדש בפילאבצי, בניצחון המוחץ ביותר במהלך המרד, ולא נותר כל כח בינם לוורשה. לאסלאם לא הייתה כוונה להניח לחמלניצקי לקצור הצלחות בלא מפריע; אף כי שמח על ההזדמנות לפגוע באיחוד, הוא לא רצה שייחלש מדי כדי לא להותיר את הזירה למוסקובים. הקוזאקים נאלצו לכרות עמו בריתות שוב ושוב מחוסר ברירה. הוא עצמו יצא לשדה המערכה ביולי 1649. באוגוסט, כשכיתרו כוחות הקוזאקים והטטרים את צבאו של המלך יאן השני קז'ימייז', הוא החליף צדדים בתמורה לשוחד גבוה מצד הפולנים ואילץ את הקוזאקים לחתום על הסכם זבורוב. ביוני 1651 נסוג משדה הקרב כשהוא חוטף את חמלניצקי, והביא לתבוסת המורדים בקרב המכריע בברסטצ'קו. בדצמבר 1653, כשהלה השיג סוזרניות קבועה מהצאר, החליט לנטוש אותו באופן סופי ולצדד באיחוד. ב-1654 כרת ברית צבאית עם פולין-ליטא וצבאותיו לחמו לצדה בשנים הבאות.

הוא מת מסרטן זמן קצר לאחר מכן, ב-10 ביולי 1654; בין הקוזאקים רווחה שמועה לפיה נרצח על ידי פילגש בת ארצם, בנקמה על החורבן שהמיטו בה גייסותיו. אחיו המודח מחמט הרביעי הושב על ידי השער הנשגב לכס השלטון.[4]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Dariusz Kolodziejczyk, The Crimean Khanate and Poland-Lithuania: International Diplomacy on the European Periphery (15th-18th Century), BRILL, 2011). עמ' 152-157.
  2. ^ Caroline Finkel, Osman's Dream: The History of the Ottoman Empire, Basic Books, 2007. עמ' 248.
  3. ^ 3.0 3.1 Brian L. Davies, Warfare, State and Society on the Black Sea Steppe: 1500-1700', Routledge, 2007. עמ' 97, 104, 309-311.
  4. ^ Mykhailo Hrushevsʹkyi, History of Ukraine-Rus': The Cossack Age, 1626-1650, Canadian Institute of Ukrainian Studies Press, 2002. עמ' 322.