ארגון מעסיקים

ארגון מעסיקים או ארגון מעבידים הוא ארגון המאגד מעסיקים לשם קידום נושאים משותפים למעסיקים אלה, ובפרט משא ומתן קיבוצי עם ארגוני עובדים וקידום רגולציה בתחום יחסי העבודה. פעמים רבות הארגון עוסק גם בנושאים שאינם קשורים ליחסי העבודה. דוגמה לכך היא התאחדות התעשיינים בישראל, העוסקת בקשת רחבה של נושאים בענף התעשייה, ובהם גם פעילות כארגון מעסיקים.

במדינות שונות, ובהן ישראל, מוסדר מעמדם של ארגוני המעסיקים בחקיקה, המקנה להם סמכויות מיוחדות מול הרגולטור ובתחום יחסי העבודה. במדינות אחרות, ובהן ארצות הברית, אין הסדרה מיוחדת לפעילותם של ארגוני מעסיקים, והם פועלים על פי הדין הכללי.[1]

בישראל

עריכה

בישראל פועלים ארגוני מעבידים אחדים לפי הענף המקצועי שבו פעילים מעבידים אלה. התאחדות התעשיינים בישראל היא ארגון המעבידים הראשון שנוסד בארץ ישראל, בשנת 1921. לשכת המסחר נוסדה אף היא בשנת 1921, ובשנת 1922 נוסדה התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל. מרכז השלטון המקומי הוא ארגון מעבידים של הרשויות המקומיות.

לשם טיפול בנושאים חוצי ענפים מתאגדים ארגוני מעסיקים לארגון-גג המייצג ארגוני מעסיקים רבים. ארגוני מעבידים במגזר הפרטי היו מאוגדים במשך שנים רבות בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. במרץ 2020 פרשו מארגון-גג זה ארגוני מעבידים אחדים, ובראשם התאחדות התעשיינים, והקימו ארגון-גג נפרד בשם נשיאות המעסיקים והעסקים בישראל. לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים קרויה כיום נשיאות המגזר העסקי בישראל.

אחדים מדיני העבודה, כגון חוק הסכמים קיבוציים, מקנים סמכויות לארגוני מעבידים. בפסקי דין המתייחסים לחוקים אלה נקבעו מאפיינים של ארגון מעבידים, ובהם:

  • הארגון הוא ארגון קבע, או לפחות ארגון שהוקם לפרק זמן ממושך.
  • לארגון יש תקנון המסדיר את פעולתו, ובפרט מסמיך את הארגון לדון בהסכמי עבודה ובתנאי עבודה של עובדי המעבידים החברים בארגון.[2]

הסכם קיבוצי כללי הוא הסכם קיבוצי הנחתם בין ארגון עובדים יציג לבין ארגון מעבידים. להסכם קיבוצי כזה רשאי שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים להוציא צו הרחבה, שבעבותיו יחויבו כל המעסיקים שעליהם חל צו הרחבה זה בתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעסיקים החתום על ההסכם שהורחב.[3]

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ארגון מעסיקים בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה