אריך-נגן
אריך-נֶגֶן (אנגלית: Long-Playing (LP)) הוא המונח העברי לתקליט פטיפון המסתובב במהירות של ⅓33 סיבובים לדקה. הוצג לראשונה ב-21 ביוני 1948 על ידי קולומביה מאסטרוורקס רקורדס, חברת בת של קולומביה רקורדס, ולימים סוני קלאסיקל רקורדס.
כשמשתמשים במונח אריך-נגן הכוונה היא בדרך כלל לתקליט ויניל רגיל בקוטר 30.5 סנטימטר (12 אינץ') עם זמן השמעה ממוצע של 25 דקות בכל צד ועם מספר שירים בכל צד. התקליט עטוף בנייר דק או בניילון בתוך אריזת קרטון מרובעת. על האריזה עיצוב גרפי, תמונות, מידע על תוכן התקליט, פרוט הקטעים בכל צד, ומשך הזמן של הקטעים.
אריך-הנגן מכיל בדרך כלל מוזיקה קלאסית, ג'אז ואלבומי מוזיקה פופולרית.
בתעשיית התקליטים אריך-נגן מתייחס למהירות של ⅓33 סיבובים לדקה ולצפיפות חריצי התקליט בלבד ולא לקוטרו.
בשנות החמישים והשישים הודפסו בישראל תקליטים כאלה גם בקוטר של 17.5 סנטימטר (7 אינץ') ו-25 סנטימטר (10 אינץ').
פרטים טכניים
עריכההתקליטים ה"עכשוויים" קוטרם - 30.5 סנטימטר (12 אינץ'), עוביים - 1.3 מילימטר (0.05 אינץ') וקוטר המדבקה עליהן - כ-10 סנטימטר (4 אינץ').
קישורים חיצוניים
עריכה
- רויטרס, אריך הנגן הראשון על תקליט ויניל, באתר הארץ, 21 ביוני 2018
