אריקה צ'נוות'

מדענית פוליטית אמריקאית, בעיקר בתחום מחאות לא אלימות.

אריקה צ'נואת'אנגלית Erica Chenoweth; נולדה ב-22 באפריל 1980) היא מדענית פוליטית אמריקאית, פרופסור למדיניות ציבורית בבית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד, ובפקולטות נוספות באוניברסיטת הרווארד. היא ידועה בעבודת המחקר שלה על תנועות התנגדות אזרחית לא אלימות.

אריקה צ'נואת'

באקדמיה

עריכה

אריקה צ'נואת' קיבלה תואר ראשון באוניברסיטת דייטון, ולאחר מכן תואר שני ותואר דוקטור. מאוניברסיטת קולורדו. כיום (2024) היא מכהנת פרופסור למדיניות ציבורית בבית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד, ובפקולטות נוספות באוניברסיטת הרווארד.

מחאה לא אלימה

עריכה

במחקר שנפרש על פני עשרות שנים, חקרה פרופ' אריקה צ'נוות' מאוניברסיטת הרווארד, יחד עם חוקרים נוספים, את ההצלחה של התנגדות אלימה ושל התנגדות בלתי אלימה ברחבי העולם. המחקר פורסם בספר "Why Civil Resistance Works" ("מדוע התנגדות אזרחית עובדת") שפורסם בשנת 2011. המחקר הקיף יותר מ-320 אירועי התנגדות ומחאה אלימים ולא אלימים, שהתרחשו משנת 1900 ועד 2006.

הממצא המובהק הראשון של החוקרים היה כי שיעור הסיכויים להצלחת המחאה שהתבטאה בשינוי השלטון, גבוה הרבה יותר כאשר המחאה אינה אלימה. ב-53% מהמחאות שהתנהלו ללא אלימות הוחלף השלטון בהצלחה, לעומת 26% מהמקרים של מחאות אלימות ומזוינות. בראיון ל-BBC הסבירה צ'נוות' כי הסיבה העיקרית להצלחתן של מחאות אזרחיות לא אלימות היא היכולת שלהן לסחוף מספר גדול יותר של אנשים מהציבור הרחב.

ממצא בולט נוסף במחקר הוא "כלל 3.5%". לפי המחקר, כל המחאות שהצליחו לגייס אליהן תמיכה אזרחית שהקיפה יותר מ-3.5% מהאוכלוסייה, הצליחו להביא להפלת השלטון.[1]

יתרון נוסף של התנגדות לא אלימה היא שהצלחה שלה גורמת לעיתים קרובות יותר לשלטון סובלני או דמוקרטי לעומת מחאות אלימות שלעיתים קרובות גרמו להחלפת דיקטטור אחד בדיקטטור אחר.[2]

חיים אישיים

עריכה

אריקה צ'נואת' חיה בזוגיות עם החוקרת זואי מרקס, בתן היא ורה. צ'נואת' מגדירה את עצמה כא-בינארית.[3][4]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אריקה צ'נוות' בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה