ארמדילאים

סדרה של יונקים, המשפחה היחידה ששרדה מסדרת הארמדילאים, הנודעים בעיקר בשריון הגוף שלהם

ארמדילאים (שם מדעי: Cingulata) היא סדרת יונקים השוכנים בכל יבשת אמריקה, ונודעים בעיקר בשריון הגוף שלהם. חלק מהמינים בסדרה הגיעו לגודל מרשים ונחשבים לחלק מהמגה-פאונה באזור חיותם, כמו הגליפטידוניים והפמפתריים (Pampatheriidae).

קריאת טבלת מיוןארמדילאים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
אינפרא־מחלקה: שיליניים
על־סדרה: דלשינאים
סדרה: ארמדילאים
משפחות
שם מדעי
Cingulata
יליגר, 1811
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ארמדיל שעיר צווחני
ארמדיל ארגנטינאי
ארמדיל טאטו

מאפיינים

עריכה

אורכו הממוצע של ארמדיל הוא כ-75 סנטימטרים, מראש ועד קצה הזנב. הגדול שבבני הסדרה הוא ארמדיל ענק (Priodontes maximus) שאורכו 150 ס"מ ומשקלו בטבע כ-30–50 ק"ג, והקטן ביותר הוא ארמדיל החולד (Chlamyphorus truncatus) שאורכו 90–115 מ"מ ומשקלו 120 גרם.

הארמדיל מקורב לדוב הנמלים. ישנם מספר מינים של ארמדיל, הנבדלים זה מזה במספר הפסים הנראים בשריונם, ובמאפיינים אחרים.

מקורם בדרום אמריקה, שם התפתחו במהלך הקנוזואיקון, עד שיצירתו של מצר פנמה לפני כשלושה מיליוני שנים, אפשרה את הגירתם של חלק מהמינים לצפון אמריקה כחלק מההחלפה האמריקנית הגדולה[1]. בימינו, מקום מחייתם הטבעי של כל מיני הארמדיל הוא בכל יבשת אמריקה, שם הם חיים בסביבות שונות. בארצות הברית קיים סוג יחיד של ארמדיל, ארמדיל טאטו, והוא נפוץ בעיקר במדינות שבדרום-מרכז ארצות הברית, ובפרט בטקסס, שבה הוא "היונק הקטן הרשמי" של המדינה.

הארמדילים ניזונים בעיקר מחרקים, מזחלים, ומחסרי חוליות אחרים.

הארמדיל נוהג לחפור רבות, והוא משתמש בטפריו החדים כדי לחפור, הן לצורך מציאת מזון, והן לצורך בניית מאורות באדמה לחה, בדרך כלל בצד פלגים או נחלים שבקרבתם הוא חי.

ההגנה העיקרית של הארמדיל היא עורו החיצוני, המהווה שריון. טקטיקות ההישרדות של מיני ארמדיל שונים נבדלים זה מזה עד מאוד. מול איומו של טורף, ארמדיל שלוש-החגורות מדרום אמריקה יתכרבל לצורת כדור. לעומתו, ארמדילים בעלי מספר חגורות גדול יותר, אינם יכולים להתכרבל, ולכן יעדיפו לרוץ לתוך שדה קוצים. ארמדיל טאטו נוהג לקפוץ גבוה לאוויר כשהוא מופתע, ולכן נוטה להיפגע ממכוניות יותר מחיות אחרות. הארמדיליים אשר חיים בהרים הגבוהים מעדיפים להתכרבל לצורת כדור ולהתגלגל במהירות גבוהה, כך הם בורחים מטורפים.

בעונת החיזור נוהג הארמדיל הזכר להתהפך בקפיצה כדי לזכות בתשומת-ליבה של הנקבה. לעיתים קורה שהוא נוחת על ראשו, ואף שהדבר לא גורם נזק, הוא בהחלט מקטין את סיכוייו לזכות בחסדיה של הארמדיל הנקבה שאחריה הוא מחזר.

הארמדיל הוא מבעלי-החיים הבודדים (למעט האדם, הארנבת, העכבר וסוגי קופים מסוימים) הנדבקים במחלת הצרעת, ולפיכך הם משמשים רבות בחקר המחלה. הם רגישים במיוחד למחלה בשל חום גופם הנמוך שנוח לחיידק הצרעת[2].

מיון

עריכה

בסדרה שתי משפחות קיימות, עשרה סוגים ו־20 מינים חיים. לאחרונה הסוג טטו נפרד משאר בני הסדרה למשפחה עצמאית ומשפחת הגליפטידוניים הנכחדים הפכה לתת-משפחה במשפחת הארמדיליים.

מיון:

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ארמדילאים בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מאמר על הארמדילו
  2. ^ Mammalogy: Adaptation, Diversity, Ecology Feldhamer, George A., Lee C. Drickhamer, Stephen H. Vessey, Joseph F. Merritt, Carey Krajewski (2007), Baltimore, Maryland: Johns Hopkins University Press, retrieved 7 June 2010. ISBN 978-0-8018-8695-9