אתת הוא אדם שעיסוקו בקיום תקשורת באמצעות מכשירי איתות, כגון הליוגרף ומנורת איתות, המשמשים להעברת מסרים בקוד מורס, וסמפור, סימנור ודגלים, המשמשים להעברת מסרים בקודים משלהם. אתתים שימשו בתקשורת צבאית ובתקשורת אזרחית.

אתתית דגלים של הצי המלכותי, 1940

מכשירי האיתות מבוססים על קו ראייה בין שני האתתים, ולכן הם מוגבלים מאוד מבחינת המרחק בין האתתים ומספר המשתתפים בתקשורת (בדרך כלל רק שניים). להתגברות על הטווח המוגבל שימשו "תחנות ממסר", שהעבירו את האות הלאה, עד שהגיע ליעדו. כשהעבירו באמצעות סמפור הודעה מפריז לליל, מהלך של 193 קילומטר, נעשה שימוש ב-15 תחנות. המעבר לתקשורת אלקטרונית, בקשר רדיו ובקשר קווי, הפטורה ממגבלות אלה, צמצם מאוד את הצורך באתתים, והוא נותר בעיקר למצבי חירום.

אתתים פעילים גם כיום בהנחיית תנועתן של רכבות ובהנחייתם של מפעילי עגורנים.

הכשרה של אתת לתפקידו כללה לימוד של התפעול הטכני של מכשיר האיתות ולימוד שיטת הקידוד המתאימה. בישראל רישוי אתתים לרכבת נעשה בהתאם לפקודת מסילות הברזל[1] ורישוי אתתים לעגורן נעשה בהתאם לחוק הבטיחות בעבודה.[2]

בתפעול רכבותעריכה

הרמה התחתונה של תפעול הרכבות היא השליטה המתבצעת על ידי האתתים - עובדי רכבת אשר הוסמכו להפעיל מערכות איתות לשם הנחיית תנועת הרכבות. בין היתר האתת הוא הגורם האחראי על בטיחות תנועת הרכבות, הוא בעל הסמכות העליונה בתפעול ליקויים/שיבושים במסילה מול הגורמים בשטח. בתפעול השוטף האתתים מבצעים בפועל את הוראות הפיקוד ומכוונים את תנועת הרכבות על מנת שכל רכבת תגיע ליעדה על פי לוח הזמנים. האתתים אחראים לוודא שהרכבות נוסעות בהתאם ללוח הזמנים ולהוראות הסימנורים.

הערות שולייםעריכה