בג"ץ שושנה כץ-שמואלי נגד שר החינוך והתרבות

בג"ץ שושנה כץ-שמואלי נגד שר החינוך והתרבות עוסק בעתירה של מורה נגד משרד החינוך בנוגע לזכות לחופש הביטוי, לאחר שפיטרו אותה מעבודתה בטענה שהפיצה תעמולה פוליטית בבית ספרה. פסק דין זה עוסק בעיקר בחזונו של המורה בבית הספר הממלכתי והקריטריונים לתפקיד.[1]

שושנה שמואלי כץעריכה

שושנה כץ-שמואלי נולדה בשנת 1929 בברלין. בילדותה עלתה עם משפחתה ארצה והתחנכה בקיבוץ גניגר ובתל אביב. היא למדה הוראה בסמינר הקיבוצים והייתה פעילה בחטיבה הצעירה של מפ"ם (מפלגת פועלים מאוחדת). ב־1953 לימדה בבית הספר "רמז" שבתל אביב. בתקופה זאת חוקק חוק החינוך הממלכתי שלפיו בוטלו הזרמים בחינוך וגובשה תוכנית חינוך והוראה אחידה.[2]

תיאור המקרהעריכה

שושנה כץ- שמואלי עבדה בתור מורה בבית הספר הממלכתי ע"ש דוד רמז שבקרית שלום. עלו תלונות כי המורה עוסקת בהפצת תעמולה קומוניסטית בקרב תלמידיה. מנהל בית הספר שוחח עם שמואלי על התלונות ועל דעותיה הפוליטיות. לאחר-מכן בתאריך 27/3/55 הגיש ועד ההורים תלונה ובה דרש לפטר את גברת כץ-שמואלי. בסעיף 7 לתלונה טען ועד ההורים כי המורה "מקיימת במחתרת קשר מכתבים עם נערה שהייתה תלמידתה, ורוצה לנצלה לתעמולה קומוניסטית".[1]

בעקבות התלונה הוקמה ועדה לבירור שהייתה מורכבת ממפקח המחוז במשרד החינוך והתרבות והשני נציג מהסתדרות המורים. הוועדה התכנסה לישיבות ושמעה את המבקשת (המורה). ב 10/5/55 קבעה הוועדה כי המורה אכן עסקה בתעמולה פוליטית בתוך כותלי בית הספר ולכן היא ממליצה על פיטורים. נוכח מסקנות אלה פוטרה המבקשת. בהודעת הפיטורים לא צוין שום נימוק.[2]

בהצהרתו של המשנה למנהל הכללי שטיפל בעניין סיכם כי משרד החינוך השתכנע ממסקנותיה של ועדת הבירור כי "המבקשת עסקה בפועל במשך כל זמן עבודתה בבית הספר [...] בהפצת דעות ואמונות קומוניסטיות- הן בשעות הוראתה בכיתה, הן בביתה הפרטי, והן על ידי הפגשת תלמידה עם תועמלני המפלגה הקומוניסטית ושלוחותיה בישראל".[1]

המחאהעריכה

בעקבות פיטוריה של שמואלי-כץ, מחו תלמידים, הורים ועמיתיה לעבודה. אותן המחאות הגיעו עד לכותלי הכנסת בטענה כי הפיטורים הם על רקע פוליטי וכל מטרתם לדכא את חופש ביטוים של הציבור ואת דעות המתנגדים לשלטון. אמירה מוכרת מהפרשייה היא של חברת הכנסת אסתר וילנסקה היא, "פיטורים פוליטיים שרירותיים אלה מהווים למעשה אמצעי לחץ כדי להרתיע את האינטליגנציה, את עובדי המדינה, את המורים מהכרעה חופשית נגד הממשלה בהתאם למצפונם"[3].

לפי עיתון הארץ שיצא בשנת 1955, שמואלי-כץ הוסיפה כי "השתייכותה הפוליטית הייתה מחוץ לכותלי בית הספר, ולא ניהלה כל תעמולה בבית הספר. פיטוריה הם שרירותיים ואין לפטר פקיד ממשלתי ללא סיבה מספקת. השקפותיה הן חוקיות במדינה ופיטוריה יש בהם משום פגיעה קשה ביסודות הדמוקרטיים של המדינה"[4].

העתירה לבג"ץעריכה

שושנה כץ-שמואלי הגישה את העתירה לבג"ץ נגד משרד החינוך ושר החינוך. הטענה העיקרית של כץ-שמואלי בעתירה הייתה כי נעשה לה עוול וכי פיטוריה מעבודתה כמורה אינם מוצדקים. הטענה העיקרית בעתירה הייתה כי הסיבה לפיטוריה שקבעה הוועדה הייתה שגויה[5][6].

החלטת בג"ץעריכה

בית המשפט דחה את העתירה של כץ-שמואלי ברוב קולות[7].

השופט זוסמןעריכה

בפסק הדין, השופט זוסמן הסכים כי הסיבה העיקרית של הוועדה לפיטוריה של שושנה כץ שמואלי, לפיה עסקה המורה בתעמולה פוליטית בתוך כותלי בית הספר אינה נכונה. אך למרות זאת, דחה את העתירה. נימוקיו של השופט זוסמן היו כי ראשית, לאחר שפוטרה המורה הייתה לה הזדמנות לערער על פיטורין אך למרות זאת בחרה כץ-שמואלי לפנות לבית המשפט ישר.

נימוקו השני של השופט היה כי המורה בהתכתבות עם אחת מתלמידותיה הסיתה את התלמידה כנגד רצון הוריה וכנגד ממשלת ישראל, ובכך חרגה מתפקידה כמורה.

תחת לשתף פעולה עם הוריה של תלמידה, בת 15—16 שנים, שנתקלה בקשיים עם אביה, מסיתה אותה המבקשת, במכתבה הנ״ל, נגד האב, ומדריכה אותה להתייחס אליו בחוסר אמון. את נפשה של תלמידה היא מרעילה, ולא לאהבת המולדת ולנאמנות למדינה ולעם ישראל היא מטיפה, ... אלא מאבק המדינה על קיומה נחשב בעיניה באימפריאליזם. מדינות ערב הן שוחרות שלום, ושלטון ישראל הוא האויב. לא לסובלנות ולאהבת הבריות קוראת המבקשת לתלמידה … לא מי שדוגל בהשקפה פוליטית שונה מהשקפתה, אפילו תהא דומה לה, הוא בעיניה שקרן ובוגד

בג"ץ 76/55 שושנה כץ-שמואלי נגד שר החינוך והתרבות ואח' פ"ד ט', תשט"ו/תשט"ז 1955.

נימוקו השלישי של השופט זוסמן היה כי לאחר פיטוריה, כץ-שמואלי הקימה שביתה בבית הספר והסיתה תלמידים להבריז מלימודיהם לטובת מחאתה. מתוך מחאה זו הפריעה המורה ללימודים של תלמידיה בשביל להפוך אותם לבני בריתה.

השופט הוסיף לבסוף כי המורה לא פוטרה בשל דעותיה הפוליטיות, אמנם דעותיה הקיצוניות, המטיפות לשנאה ולהסטה, הוסיפו לפסק הדין.[1]

השופט זילברגעריכה

השופט זילברג מסכים עם פסק דינו של זוסמן אף כי הוא טוען כי הטיעון הקובע בפרשייה אינו האם המבקשת ביצעה תעמולה בכותלי בית הספר, אלא האם המבקשת עומדת בקריטריונים לחזון של מורה בבית ספר ממלכתי.

המורה ייטע בלב התלמידים הכרה של שותפות גורל וייעוד כלל ישראל, עם העם היהודי באשר הוא שם, על עברו ועל עתידו גם יחד.

בג"ץ 76/55 שושנה כץ-שמואלי נגד שר החינוך והתרבות ואח' פ"ד ט', תשט"ו/תשט"ז 1955.

לפי השופט זילברג, הוא אינו מזלזל ככל בכישורי ההוראה של המבקשת אך הוא טוען כי למורה ראייה משלה על מדינת ישראל ופעולותיה, ראייה אשר לא פעם סותרת את ראיית בית הספר הממלכתי, והיא מביעה את דעותיה בפומבי אם בכותלי בית הספר ואם מחוצה לו. אין אלה השקפותיה הספציפיות שמצדיקות את פיטוריה, אלא חוסר התאמותיהן לחזון המורה בבית הספר הממלכתי. לאור כל זאת, כץ שמואלי אינה עונה על הגדרת תפקיד המורה בבית ספר ממלכתי ולכן פיטוריה מוצדקים.[1]

אין ספק בליבי, כי המבקשת אינה מסוגלת עוד לחנך את תלמידיה ברוח המטרה ההיא

בג"ץ 76/55 שושנה כץ-שמואלי נגד שר החינוך והתרבות ואח' פ"ד ט', תשט"ו/תשט"ז 1955.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 בג"ץ 76/55 שושנה כץ-שמואלי נגד שר החינוך והתרבות ואח' פ"ד ט', תשט"ו/תשט"ז 1955.
  2. ^ 1 2 שרון גבע, אל מדף ספרי ההיסטוריה: המורה להיסטוריה שלא שתקה, אל מדף ספרי ההיסטוריה, ‏1 בספטמבר 2019
  3. ^ שרון גבע, אזהרה של מורה שמאלנית שפוטרה ב-1955 היא בחזקת נבואה שהתגשמה, Haaretz הארץ
  4. ^ הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים (עמ' 2), www.nli.org.il, ‏8/6/1955
  5. ^ ניתן צע"ת בעניין פטורי המורה הקומוניסטית, הצופה, 8 ביוני 1955
  6. ^ צו בעניין פיטורי מורה חברה במק"י, הארץ, 8 ביוני 1955
  7. ^ 200 מורים קומוניסטים, מעריב, 11 בדצמבר 1955