בוביה דה פלאנדר
בוביה דה פלאנדר (מצרפתית: Bouvier des Flandres) הוא גזע כלבי רועים שמקורו בפלנדריה אשר בבלגיה. משמעות שמו בצרפתית היא "רועה הפרות של פלנדריה", בהתייחסו למוצאו הפלמי של הגזע.
 | |
| ארץ מוצא | בלגיה |
|---|---|
| קבוצה | כלבי רועים |
| תכונות | |
| משקל |
זכרים: 36-54 ק"ג נקבות: 27-36 ק"ג |
| גובה כתפיים |
זכרים: 58-71 ס"מ נקבות: 56-69 ס"מ |
| גובה |
62 ס״מ  |
| תוחלת חיים | 10-12 שנים בממוצע |
| תיאור | פרווה ארוכה בצבעים שחור, אפור, חום, מנומר או בלונדיני |
  | |
הגזע שימש בעבר בעבודות החווה, כגון רעיית בקר או כבשים, וגרירת עגלות. כיום הכלבים הללו משמשים בעיקר ככלבי מחמד, כלבי שמירה וכלבי משטרה.
היסטוריה עריכה
נזירים מפלנדריה היו המגדלים הראשונים של הגזע. שורשיו של הגזע מגזעי כלבים כמו וולפהאונד אירי ודירהאונד סקוטי אשר הוכלאו עם כלבי חווה מקומיים, עד אשר נוצר האב הקדמון של הבוביה דה פלאנדר המודרני. הוא שימש ככלב עבודה לרעיית ושמירת הבקר, ואף למשיכת עגלות בזכות עוצמתו ואופיו, והתאים למזג האוויר המקומי בזכות הפרווה העבה שלו.
עד תחילת המאה ה-20 הגזע לא היה מוגדר וכלל מספר סוגים. ב-1912 ו-1913 מספר מועדוני כלבנות מקומיים אימצו סטנדרטים לבוביה.
מלחמת העולם הראשונה גרמה לגזע להיעלם כמעט לחלוטין, עקב הרס מקום מוצאו של הבוביה ושימושו במלחמה למטרות צבאיות. ואכן, ניק, כלב זכר מאולף לחפירות אשר שירת במלחמה, וזכה בתחרויות כלבים אחריה, נחשב למייסד הגזע. תקן אחיד לגזע נוצר ב-1936 על ידי ועדה צרפתית-בלגית. מלחמת העולם השנייה העמידה בסכנה שנית את הגזע. בגלל אילוצים אלה התפתחותו של הבוביה הייתה איטית, ורק ב-1964 הוכר על ידי הפדרציה הבין-לאומית לכלבנות.
מאפיינים עריכה
התכונה הבולטת ביותר של הבוביה דה פלאנדר הוא הפרווה בפניו וזקנו. הוא כלב חסון, בעל פרווה ארוכה אפורה, שחור, חומה או זהובה ולעיתים מנומרת.
זהו כלב נאמן ומגן מטבעו, ולכן הוא חיית מחמד וכלב שמירה טוב. הוא בדרך כלל ממושמע עם אופי טוב, וקל יחסית לאילוף.
קישורים חיצוניים עריכה
- בוביה דה פלאנדר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)