לוע הארי (ונציה)

לוע הארי (בוונציאנית: Boche de Leon, באיטלקית: Bocca di Leone - בוקה די לאונה), ברפובליקה של ונציה, הוא כינוי לתבליטי קיר בדמות פנים מפחידות, שבהם פתח דמוי לוע, שנועדו לשמש כמלשינונים. מאחורי הפתח היו כלי קיבול, בדומה לתיבות הדואר של היום, שנועדו לאסוף תלונות המופנות אל השופטים. התיבות הללו פזורות ברחבי העיר ובפרט בקרבת כנסיות ובתוך ארמון הדוג'ה, מאז ימי הביניים. אנשים הכניסו ללוע את טענותיהם כלפי יריבם, בכתב ולכאורה באנונימיות. המואשם זומן למשפט, ולעיתים יצא משערי בית המשפט דרך גשר האנחות לכלא.

בוקה די לאונה, ארמון הדוג'ה

בוקה די לאונה, מוזיאון קורר ליד ארמון הדוג'ה

בוקה די לאונה, כנסיית סן מרטינו (איט')

בוקה די לאונה, כנסיית סנטה מריה דלה ויזיטציונה (איט')

תכונות ושימוש

השם "לוע הארי" נובע מכך שתיבות המכתבים הללו מפוסלות במראה של לסתות פעורות לרווחה, ומתחתן כיתוב המפרט את סוג התלונות שנועדו לאסוף. בארמון הדוג'ה, למשל, היה הכיתוב מתחת ללועː "גינויים סודיים נגד כל מי שיסתיר טובות הנאה ושירותים או ישתף פעולה כדי להסתיר את ההכנסות האמיתיות מהם". מקור השם הנפוץ, boche de León, נעוץ בעובדה שהפיות הללו היו לעיתים קרובות מפוסלים בדמות פני אריה, המזכירים את האריה של מרקוס הקדוש, סמל המדינה הוונציאנית. עם נפילת הרפובליקה הוונציאנית בידי נפוליאון ב-1797 פורקו רבות מתיבות הדואר הללו.

הדיווחים, על אף שאמורים היו להיות אנונימיים ולהישמר בסודיות, לא יכלו להיות אנונימיים לחלוטין. הלשנות על עבירות חמורות שעונשן כבד היו חייבות להיות חתומות, ולהכיל את שמותיהם של שלושה עדים. במקרה זה הייתה על מערכת המשפט החובה לבצע בדיקה מדוקדקת לפני שתמשיך. תלונות היו יכולות להתייחס למספר סוגים של עבירות, כמו למשל חילול השם והעלמת מס, וכל עבירה ספציפית הותאמה לבוקה המסוימת אליה שולשלה.

בעוד שכל אחד יכול היה להכניס פתק לתוך התיבות בכל שעה ביום או בלילה, תלונות חתומות קיבלו עדיפות. כל אחת מהן נקראה וטופלה על ידי מחלקת המדינה הרלוונטית. תלונות שנחתמו ונתמכו על ידי עדים נבדקו לעיתים קרובות על ידי אחד הגופים המנהליים הראשיים של ונציה, מועצת העשרה.

לכל מחלקת מדינה הייתה תיבה משלה. כמו כן, תיבות שונות ברחבי העיר התייחסו לנושאים שונים - כגון מיסים, הונאות שוק או סכסוכי סחר - בהתאם למיקומם. היה זה חלק משיטת הממשל הנהוגה אז, רפובליקה אוליגרכית בראשות הדוג'ה, וידועה באופן מקומי בשם לה סרניסימה (הרפובליקה השלווה של ונציה).

מה שהפך את תיבות התלונות של ונציה ליעילות היה העובדה שעל פי חוק, הוקעות אנונימיות התקבלו רק נגד פקידי ציבור, ולא נגד אנשים פרטיים. הן שימשו כדי להזמין הוקעה נגד קציני ממשלה שניצלו לרעה את כוחם. הדבר עזר, לפחות בתיאוריה, ליצור רפובליקה חזקה, מכיוון שדעותיהם של ונציאנים מן השורה נלקחו ברצינות.

בעקבות איסוף וחקירה של ראיות משמעותיות, להלשנה היו השלכות, הן על המואשם והן על המאשים, אם נמצא כי האחרון משקר. על הפשעים החמורים ביותר נענשו הפושעים בכליאה בבתי הכלא הידועים לשמצה של העיר, בגלות או אפילו במוות. לאורך המאה ה-17 נודעה ונציה כבעלת מערכת משפטית קפדנית - בין השאר בגלל תיבות התלונות הללו, שנקראו גם "bocche che Parla" ("פיות מדברים").

הבוקה די לאונה שעדיין קיימת בקיר של כנסיית סנטה מריה דלה ויזיטציונה (איט') בדורסודורו שימשה לתלונות על אשפה בתעלות. נכתב שם: "תלונות הקשורות לבריאות הציבור עבור ה-Sestiere of Dorsoduro".

בתרבות הפופולרית

המערכה הראשונה של האופרה "לה ג'וקונדה" (איט') מאת אמילקארה פונקיילי נקראת "La bocca del leone" מכיוון שאחת הדמויות, ברנבה (בריטון (Baritone)), במהלך המונולוג "O monumento!‎", משלשל תלונה לבוקה די לאונה המאשימה את שני האוהבים אנצו ולורה.

קישורים חיצוניים

• The history of the bocche di leone, or complaint boxes, of Venice, Italy, Travel, ‏2020-12-31 (באנגלית)