בוררות בין-לאומית

(הופנה מהדף בוררות בינלאומית)

בוררות בין-לאומית היא שיטה ליישוב סכסוכים בין צדדים להסכמים מסחריים בין-לאומיים, באמצעות בוררות. בדומה לבוררות באופן כללי, בוררות בין-לאומית אף היא תולדה של חוזה, לפיו הצדדים מסכימים להביא סכסוך ביניהם להכרעת בורר או מספר בוררים, כשמינוי הגוף הבורר יתבצע בהתאם לכללים שעליהם הסכימו הצדדים. הסכם הבוררות מנוסח בדרך כלל כפיסקה בהסכם המסחרי העיקרי שבין הצדדים. תחום הבוררות הבין-לאומית התפתח באופן המאפשר לצדדים להסכם, הבאים מתרבויות שונות וממערכות משפט שונות, ליישב סכסוכים ביניהם, בדרך כלל ללא צורך בפנייה למערכות החוקים שאליהם כפוף כל אחד מן הצדדים במדינתו.

מאפיינים עיקריים של בוררות בין-לאומיתעריכה

הסיבה העיקרית בעטייה בוחרים צדדים לחוזים מסחריים בין-לאומיים בכלי הבוררות לצורך ישוב סכסוכים היא כדי להימנע מניהול הליכים בבתי משפט של מדינות המוצא של הצדדים ולצורך לאכוף פסקי דין בבתי משפט זרים. הליך הבוררות הבין-לאומית אינו כבול לסדרי הדין של מדינה מסוימת, אלא אם כן הצדדים בחרו באופן מפורש לכבול אותו באופן זה ובחירה זו איננה מנוגדת לעקרונות ההליך ההוגן או לתקנת הציבור. בוררות בין-לאומית מתוארת לעיתים כבן-כלאיים של שיטות שונות ליישוב סכסוכים, אשר אינה מאמצת במלואה אף לא שיטה מסוימת אחת, אלא עירוב של כללים הלקוחים משיטות משפט שונות.

קיימים הבדלים משמעותיים בין בוררות בין-לאומית לבין שיטות בוררות במדינות שונות בעולם. לא רק אופיו הבין-לאומי של הסכסוך מכתיב את שיטת הבוררות, אלא ששיטות הבוררות עצמן שונות והעוסקים בבוררות בין-לאומית מתמחים בדרך כלל אך ורק בתחום זה. אף שכללי סדרי הדין במדינות שונות בעולם מאפשרים קיומה של בוררות "בין-לאומית", בוררות בין-לאומית במובנה המלא, מתקיימת מחוץ לגדרם של כללי סדרי דין לאומיים, כאלה או אחרים, "לבוררות בין-לאומית לא יהיה בדרך כלל קשר למדינה שבה הבוררות מתקיימת, להוציא את העובדה שהיא מתקיימת בטריטוריה של אותה מדינה"[1].

היותה של בוררות בין-לאומית שיטה נייטרלית ליישוב סכסוכים והיכולת לאכוף פסקי בוררות אלה הם היתרונות המרכזיים בשיטה זו על פני ניסיון ליישב סכסוך בתחום המסחר הבין-לאומי בבתי המשפט של אחת המדינות בהן התנהל המסחר. פסק בוררות בין-לאומית אשר ניתן בבוררות שנערכה במדינה כלשהי בעולם החתומה על אמנת ניו יורק ניתן לאכיפה בכל מדינה אחרת החתומה על האמנה, כאילו ניתן בבית המשפט של המדינה בה מבקשים לאכוף את פסק הבוררות. כך למשל, אם צדדים להסכם הבאים ממדינות א' וב' הסכימו כי סכסוך ביניהם יתברר בבוררות שתערך במדינה ג', אשר כולן חתומות על אמנת ניו יורק, אזי פסק הבוררות יהא ניתן לאכיפה במדינות א' וב' כאילו ניתן בבתי המשפט של אותן מדינות. להבדיל, לא קיימת אמנה בין-לאומית דומה המאפשרת אכיפה אוטומטית של פסקי דין הניתנים בבתי משפט של מדינה אחת בכל המדינות האחרות החתומות על האמנה. על רקע אמנת ניו יורק, עליה חתומות למעשה כל המדינות התעשייתיות והרוב המוחלט של המדינות המפותחות, יכולים צדדים למסחר בין-לאומי להסכים על תניית בוררות בין-לאומית במדינה נייטרלית, אשר פסיקתה ניתנת לאכיפה קלה במדינות המוצא של הצדדים להסכם.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Redfern, Hunter, Blackaby & Partasides, Law and Practice of International Commercial Arbitration. ISBN 0421862408. 1-21