ביעותי לילה
ביעותי לילה או חלום בלהות (באנגלית: Sleep Terror Disorder; לטינית: pavor nocturnus) הם הפרעת שינה המאופיינת בחרדה קיצונית ואי יכולת זמנית לשוב למודעות. ביעותי לילה מתרחשים בדרך כלל בין השלבים 1–4 של השינה, ולא בשנת REM/רע"מ (ריצודי עין מהירים), בה מתרחשים רוב החלומות. בשלבים אלו עשוי האדם להתעורר במקוטע משינה עמוקה (slow-wave sleep) בדרך כלל בליווי בכי, השתנקות, גניחות או צרחות. בשונה מסיוט, שבו החולם מתעורר לרוב עם תחושת מצוקה, זוכר את החלום או את התחושה השלילית שעורר, ומתקשה לחזור לישון למשך זמן מסוים, בחלום בלהות כמעט בלתי אפשרי להעיר את האדם לגמרי, ובסיום ההתקף הוא חוזר לישון מבלי שהתעורר כלל. כמו כן, נדיר שהאדם יזכור את תוכנו של חלום הבלהות.
| תחום |
פסיכיאטריה  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D020184 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
F51.4 |
| ICD-11 |
7B00.2 |
  | |
ביעותי לילה נפוצים בעיקר בגיל 3–6. מרבית הילדים הסובלים מתופעה זו עלולים לסבול ממנה עד גיל ההתבגרות המאוחר. אם התופעה מתפרצת לראשונה בגיל ההתבגרות, היא תימשך ככל הנראה עד הבגרות. רוב הסובלים מתופעה זו מצליחים לטפל בה ולמתן את התסמינים שלה עד גיל ההתבגרות.[1] במהלך ביעותי הלילה אין להפריע או לנסות להרגיע את הילדים, כיוון שפעולה זאת רק עלולה לבלבל את הילד ולהפחיד אותו ואף להוביל לעלייה פרדוקסלית בתוקפנות.
הערכה קלינית
עריכההערכה הראשונית מתבצעת על ידי תשאול ההורים, כאשר הם מתבקשים לתאר את ביעותי לילה שקרו לילדם. דרך תיאור זה ניתן להבחין בין ביעותי לילה למצבים אחרים. בנוסף, היסטוריה ואירועים שחווה הילד בילדות המוקדמת עשויים לקבוע האם ההפרעה נובעת מגורם התפתחותי, סביבתי, אורגני, פסיכולוגי או גנטי. גם הגיל שבו התפרצה התופעה בפעם הראשונה, תדירות ביעותי הלילה, תסמינים במהלך שעות היום, מספר שעות שינה, מתח רגשי, היסטוריה משפחתית של ביעותי לילה, מחלות ביניים, שימוש בסמים אסורים ותרופות שהם נטלו או חיפשו מידע לגביו.
כדי לאבחן אדם הסובל מביעותי לילה אין צורך לבצע בדיקת שינה במעבדת שינה אלא יש לשקול לבצע בדיקת וידאו-פוליסומנוגרפיה (אנ'), ברגע שישנם ביעותי לילה חוזרים ויוצאי דופן מבחינת גיל ההתחלה, משך או התנהגות ספציפית. במצב בו מתרחשים לפחות פעמיים בשבוע ביעותי לילה יש לשקול לבצע גם פוליסומנוגרפיה בווידאו.
להופעת ביעותי לילה בגיל 12 יש קשר ישיר לכל התסמינים שהוצגו לעיל, כמו כן כאשר הם משפיעים על יכולת התפקוד במהלך שעות היום, זה עשוי להצביע על אירוע טראומטי מודחק בקרה במהלך השנים הראשונות.
על פי ספר DSM-5, ביעותי לילה הם אפיזודות חוזרות של עוררות חלקית ופתאומית משלב השינה העמוק. קורה בעיקר בחלק השלישי של מחזור השינה ומלווה בצרחות, בהלות, פחד עז, חוסר תגובה יחסית ותסמינים של עוררות אוטונומית כמו טכיקרדיה, טכיפניאה, סרעפת ואישון מורחב במהלך השלב הזה. בנוסף, ישנם תסמינים של חוסר זכירה של חלומות, אמנזיה, רטרוגרדית, מצוקה או פגיעה משמעותית בתפקודים חברתיים או אקדמיים.
תופעות/ הפרעות נלווית
עריכהבמקרים קיצוניים ביעותי לילה עשויים להוביל להליכה או ריצה מהירה ומכאן לפגיעות גופניות או נזק לרכוש. בנוסף, ביעותי לילה עלולים לגרום לחרדה משמעותית מצד ההורים של הילד. אנשים עם ביעותי לילה נמצאים בסיכון מוגבר לישנוניות, עייפות, דיכאון וחרדה מאנשים שאינם סובלים מתופעה זו.
טיפול
עריכהאחת הדרכים להקל על התסמינים של הסובלים מתופעה זו היא ליצור סביבת שינה מתאימה והיגיינית (הכוללת סילוקם של גורמים העלולים להעיר את הילד, חיות מחמד על המיטה ורעשים סביבתיים). יש להימנע ממשקאות המכילים קפאין, תרופות שיכולות לעורר ביעותי לילה וכן להפחית את רמת הלחץ המופעלת על הילד. [2]
שיטות טיפול מומלצות
עריכהההשקפה הרווחת של DOA[דרושה הבהרה] כהתנהגויות אוטומטיות ואמנזיה אותגרה על ידי תצפיות סובייקטיביות (דיווחי חלומות) ואובייקטיביים (התנהגויות מחוללות חלומות המתועדות בווידאו-פוליסומנוגרפיה), מה שמצביע על כך שהסהרורים הם 'הליכת חלום' במהלך הפרקים שלהם. נתונים התנהגותיים, חווייתיים, קוגניטיביים ומוחיים (אלקטרואנצפלוגרפיה של הקרקפת [EEG], סטריאו-EEG, צפיפות גבוהה-EEG, הדמיה מוחית פונקציונלית) מתכנסים בהצגת דפוס מנותק במהלך הפרקים. דפוס מנותק זה דומה למושג החדש של עוררות מקומית עם הפעלה דמוית ערות באזורים מוטוריים ולימביים ועצימות שינה נשמרת (או אפילו מוגברת) על פני רשת פרונטו-פריאטלית. EEG וקריטריונים התנהגותיים התומכים באבחון DOA עם רגישות וספציפיות גבוהות זמינים כעת. עם זאת, הטיפול עדיין מתבסס על שליטה בגורמי ההתחלה והמזרזים, כמו גם על הניסיון האישי של הרופאים עם תרופות הרגעה. יש צורך בניסויים מבוקרי פלצבו כדי לשפר את הטיפול בחולים. ל-DOA מגיע יותר תשומת לב מחוקרי שינה ורופאים. שיטה זאת מבוססת על מחקר שבחן כ-2,907 מטופלים שמצא קשר בין ביעותי לילה לטנטון כרוני.[3]
סיוטים מול ביעותי לילה
עריכהסיוטים וביעותי לילה מתרחשים שניהם בשלב שינת ה-REM, אך נבדלים מהותי אלה מאלה. ביעותי לילה הם פחדי לילה המלווים בתופעות פיזיולוגיות, אך מרבית האנשים אינם זוכרים שזה קרה להם. לעומת זאת, סיוטים הם חלומות טורדניים אשר זוכרים אותם בשלב ההתעוררות, ובשונה מביעותי לילה אין כלל תגובות פיזיולוגיות או עוררות יתר כמו צרחות או דופק מהיר. כמו כן, ביעותי לילה נפוצים בעיקר בגילאים 3–6 ואילו סיוטים שכיחים בכל הגילאים. בנוסף, פחדי לילה נחשבים לפאראסומניה (אירוע לא רצוי במהלך השינה), בעוד שסיוטים הם סוג של דיסומניה (התנהגות חריגה בשינה).
סיוטים לא יכולים להוביל לביעותי לילה. אלה שתי תופעות שונות לחלוטין ואין ביניהן קשר ישיר. בעוד שסיוטים יכולים לגרום למצוקה ולהעיר את האדם, הם אינם מעוררים או עוברים ישירות לפחדי לילה, שהם אירוע פיזיולוגי והתנהגותי מובהק הנובע משנת REM עמוקה לשתי התופעות יש מנגנונים בסיסיים שונים ומתרחשות בשלבי שינה שונים.[4]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- מיכל צור, לילה לא שקט: כך תעזרו לילד להתגבר על ביעותי לילה, באתר Xnet, 28 במרץ 2013
- נטעלי גבירץ, איך מטפלים בסיוטים וביעותי לילה של ילדים?, באתר מאקו, 28 במרץ 2011
הערות שוליים
עריכה- ^ Muna Irfan, Carlos H. Schenck, Michael J. Howell, Non–Rapid Eye Movement Sleep and Overlap Parasomnias, CONTINUUM: Lifelong Learning in Neurology 23, 2017-08, עמ' 1035–1050 doi: 10.1212/CON.0000000000000503
- ^ Alexander K. C. Leung, Amy A. M. Leung, Alex H. C. Wong, Kam Lun Hon, Sleep Terrors: An Updated Review, Current Pediatric Reviews 16, עמ' 176–182 doi: 10.2174/1573396315666191014152136
- ^ Shang-Rung Hwang, Sheng-Wei Hwang, Yia-Chi Chu, Juen-Haur Hwang, Association of sleep terror, walking or talking and tinnitus, Journal of the Formosan Medical Association 120, 2021-01, עמ' 145–149 doi: 10.1016/j.jfma.2020.03.014
- ^ Anna Castelnovo, Giuseppe Loddo, Federica Provini, Silvia Miano, Mauro Manconi, Mental Activity During Episodes of Sleepwalking, Night Terrors or Confusional Arousals: Differences Between Children and Adults, Nature and Science of Sleep Volume 13, 2021-06, עמ' 829–840 doi: 10.2147/NSS.S309868