בית נורטון

מבנה היסטורי בתל אביב

בית נורטון הוא שמו של בניין היסטורי במושבה האמריקאית ביפו, הניצב ברחוב אורבך 4 בתל אביב. המבנה עשוי העץ הוקם בשנת 1866, ולאורך השנים שימש הבניין כבית המגורים של משפחת נורטון האמריקאית, כתחנת מיסיון של החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים וכמסעדה יוקרתית בשם "מסעדת קרן". בית העץ המיוחד מוכר כמבנה לשימור, והחל מ-2018 פועל בו מלון בוטיק.

בית נורטון
Amerika kolonya 211.jpg
מידע כללי
סוג מבנה
מיקום תל אביב-יפו
מדינה ישראלישראל ישראל
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה 1867–הווה (כ־155 שנים)
קואורדינטות 32°03′25″N 34°45′45″E / 32.057061787983°N 34.762476558899°E / 32.057061787983; 34.762476558899
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרקע להקמת הביתעריכה

  ערך מורחב – המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו

מאז ראשית המאה ה-19 התגבשו במקומות שונים ברחבי אירופה וארצות הברית קבוצות של נוצרים פרוטסטנטים שביקשו לקדם את בואו של המשיח על ידי כך שיקימו חברת מופת ויחיו על פי העקרונות הנוצריים הנעלים בהם האמינו. אחת מאותן קבוצות, אשר כינתה את עצמה בשם "כנסיית המשיח", התגבשה במדינת מיין שבצפון מזרח ארצות הברית סביב דמותו של מטיף כריזמטי בשם ג'ורג' אדמס. לאחר תלאות רבות וקשיים אין ספור התגבשה קבוצה בת 157 גברים, נשים וילדים אשר הפליגה לארץ ישראל והקימה מושבה חקלאית סמוך לעיר יפו. חברי הקבוצה הגיעו כשהם מצוידים בכל הדרוש על מנת להתקיים, החל במזון וכסף מזומן, עבור דרך מכשירי עבודה וכלים חקלאיים, וכלה בבתי מגורים עשויים עץ שהובלו לארץ ישראל כשהם מפורקים.

בית משפחת נורטוןעריכה

משפחת נורטוןעריכה

אחד מחברי קהילתו של ג'ורג' אדמס היה אַקְלֵי נוֹרְטוֹן, אדם אמיד ששימש כרב חובל של הספינה אֶלְוִוירָה קַאנַאנְט[1]. הוא נמנה עם חסידיו של אדמס, ותמך ביוזמה להקמת המושבה ביפו. מסקר הרכוש שערכה הקונסוליה האמריקאית ביפו בשנת 1867 בקרב המתיישבים האמריקאים עולה כי אקלי נורטון נמנה עם עשירי המושבה, והיו ברשותו למעלה מ-2500 דולר[2].

נוכח התנהלותו הבעייתית של ג'ורג' אדמס בניהול המושבה, והכישלונות הרבים שחוו המתיישבים האמריקאים בניסיונותיהם להיאחז בקרקע המושבה שהקימו, שינה אקלי נורטון את דעתו, הפך למתנגד חריף של אדמס, ונמנה עם ראשי קבוצת המתיישבים שביקשו לסיים את המיזם הכושל ולחזור לארצות הברית. ב-28 ביוני 1867 השתתף בפגישה בביתו של סגן הקונסול האמריקאי ביפו, במהלכה ייצג כשלושה רבעים מן המתיישבים שביקשו סיוע שיאפשר להם להפליג חזרה למיין[3].

בחודש ספטמבר 1867 הפליגו 13 משפחות של מתיישבים אמריקאים (44 נפשות) מנמל יפו חזרה לארצות הברית. 8 משפחות (25 נפשות) מתוכן היו חסרות כל, ונדרש סיוע של נדיבים על מנת לאפשר את רכישת כרטיסי הנסיעה עבורן. חמש משפחות (19 נפשות), וביניהן משפחתו של אקלי נורטון, יכולות היו לרכוש את כרטיס ההפלגה בכוחות עצמן[4].

הקמת הביתעריכה

קפטן אקלי נורטון הגיע ליפו ב-22 בספטמבר 1866 על סיפון האנייה נלי צ'פין, כשהוא בן 38. משפחתו כללה את אשתו בת ה-37 וחמש בנותיו (אליס בת ה-18, אסתר בת ה-14, יוג'ין בת ה-8, לוויטוס בת ה-5 ולואלה בת ה-3)[5]. כדי לאפשר למשפחתו הגדולה חיי נוחות ורווחה, צירף אקלי נורטון שני בתים והפך אותם למבנה אחד גדול[6]. כל חלקי העץ הדרושים להקמת הבית נרכשו מראש בארצות הברית, סומנו בקפידה, והועלו על סיפון הספינה נלי צ'פין שהובילה את המתיישבים האמריקאים לארץ ישראל[6]. עם הגעת הספינה ליפו נפרקו ממנה חלקי העץ, ואוכסנו באופן זמני על חוף הים עד לאישור רכישת האדמה ותחילת הקמת המבנים[6].

בית נורטון הוקם בקצה המושבה, סמוך לדרך הראשית המובילה לכיוון שכם. מתרשים שהתגלה בשנת 1990 בעליית הגג של הבית עולה כי למבנה היה גג שטוח מוקף במעקה, אליו הוליך גרם מדרגות חיצוני. גג הרעפים המשופע ומרפסות העץ שמקיפות את הבניין הנוכחי לא היו חלק מן הבית המקורי, אלא נוספו לו בשלב מאוחר יותר[6]. מחקר בוטני שנערך בשנת 1988 ובדק את חלקי העץ מהם הורכב המבנה, העלה כי כל חלקי הבית נבנו מעצים שמקורם בצפון אמריקה, ואכן הובאו לארץ ישראל מארצות הברית[7]. עובדה זו מעידה כי תוספת הבנייה של המרפסות, אשר התאימה את הבתים לתנאי האקלים בארץ, נערכה על ידי המתיישבים האמריקאים בעצמם, או על ידי אחרים שהשתמשו במלאי של עצים אמריקאים שנותרו במושבה לאחר חזרת המתיישבים לארצות הברית[8]

מרכז המיסיון הבריטי ביפועריכה

כחלק מן ההתארגנות של המתיישבים האמריקאים לחזור לארצות הברית, הם מכרו את הרכוש, חלקות הקרקע, והבתים שהקימו לפטר מרטין מצלר, מיסיונר שפעל ביפו מטעם מיסיון עולי הרגל של בזל. מרבית שטחה של המושבה האמריקאית נמכרה על ידי מצלר לטמפלרים, אשר הגיעו לארץ ישראל מדרום גרמניה במטרה להקים בה מושבה חקלאית, ורק מיעוט הרכוש עבר לידי גורמים אחרים[9].

ביתו של אקלי נורטון וחלקת הקרקע הצמודה אליו נרכש על ידי מצלר בשנת 1867, ובחודש דצמבר אותה שנה הוא מכר אותו ברווח נאה לאנשי החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים[9]. ג'וזף ברקלי, ששימש כנציג החברה הלונדונית בירושלים, עקב אחר שקיעתה של המושבה האמריקאית ביפו והמליץ למנהלי החברה בלונדון לרכוש את אחד מבתי המושבה שנעזבה על מנת שישמש כבסיס לתחנת מסיון ביפו[10]. מנהלי החברה הלונדונית קיבלו את ההמלצה, וב-10 בדצמבר 1867 נרכש הבית וחלקת הקרקע תמורת סכום של 150 לירות אנגליות[10]. ב-9 במרץ 1869 רכשו אנשי החברה הלונדונית ממצלר, בעלות של 22 לירות אנגליות, שטח קרקע נוסף שהיה צמוד לבית[10].

פעילות המיסיון בשנים 1870-1869עריכה

בעקבות רכישה זו נשלח ליפו על ידי החברה הלונדונית מיסיונר בשם קלמן פ' פדואה (Calmann P. Padua), שהיה יהודי מומר. הוא המליץ למנהלי החברה הלונדונית להגדיל את שטח תחנת המיסיון על ידי רכישת חלקת קרקע נוספת שהועמדה למכירה. גם המלצה זו התקבלה, וב-24 ביוני 1869 נרכשה הקרקע שהייתה בבעלות האחים גרגורי וג'ון לררד. בזכות רכישה זו שלטה החברה הלונדונית בפינה הדרום מערבית של המושבה האמריקאית לשעבר, האזור שגבל בדרך הראשית שהוליכה מיפו לשכם[11]. הישיבה על הדרך הראשית הקלה על אנשי המיסיון ליצור קשר עם התושבים היהודים שהלכו בה.

המיסיונר קלמן פדואה ארגן את תחנת המיסיון שהקים על פי העקרונות הבאים, אותם פירט במכתב ששלח לנציג החברה בירושלים[12]:

  1. יש צורך לארגן את ביתנו במושבה בצורה פשוטה.
  2. צריך לייחד שני חדרים כדי לשכן בהם את עולי הרגל היהודים למשך שניים או שלושה לילות.
  3. שלושה חדרים נוספים צריך לייחד לאירוח המיסיונרים של החברה.
  4. מיסיונרים של החברה שיגיעו לביקור בארץ, רצוי שיבקרו בבית המיסיון שלנו.
  5. ברצוני לקבל היתר לשכן בביתנו משפחה נוצרית אשר תתגורר בבית ללא תמורה בעבור שמירתה על המבנה.
  6. אבקשך לשלוח לי מספר עותקים של כתבי הקודש בלשונות עברית וספרדית, וכמה חוברות הסברה בשפות עברית, ספרדית, גרמנית וערבית כדי שאוכל לחלקם לעוברי אורח יהודיים.

פעילות תחנת המיסיון של קולמן ביפו נמשכה שנה אחת בלבד, ובשנת 1870 הוא חזר לירושלים[12]. מנהלי החברה הלונדונית החליטו להשכיר את מרבית חדרי הבית לטמפלרים רווקים אנשי המושבה הגרמנית, ולהשאיר ברשותם רק חלק קטן מן הבית לשימוש המיסיונרים של החברה הלונדונית שיעברו ביפו[13].

פעילות המיסיון אחרי שנת 1882עריכה

עם תחילת העלייה הראשונה והגידול העצום במספר היהודים שעלו במסגרתה והתיישבו ביפו וסביבתה, שבה העיר יפו והפכה למרכז של פעילות מיסיונרית בקרב העולים החדשים. תחילה ניסה המיסיון הלונדוני לפעול בקרב היהודים בסיוע תושבים מקומיים שהתגוררו במושבה הגרמנית, אולם ב-3 באפריל 1883 הוחלט לחדש את פעילות תחנת המיסיון ולשלוח נציג קבוע שיישב ביפו לתקופת ניסיון. יהודי מומר בשם ל"פ ויינברג התמנה לנציג האגודה הלונדונית ביפו, ועיקר פעילותו התמקדה בשיחות שכנוע עם יהודים שהגיעו לנמל יפו וחלוקת חוברות הסברה וכתבי קודש[14]. בחודש דצמבר 1893 נשלח ליפו מסיונר נוסף בשם ג'יימס אוולד הנאואר על מנת לסייע לוויינברג להתגבר על עומס העבודה בקרב שיהודים הרבים שעברו בנמל יפו מאז תחילת שנות ה-90[15]. בחלקת הקרקע שלצד בית המיסיון הוקמה קפלה ששימשה הן את המיסיון הבריטי והן את אנשי הקהילה האוונגלית הגרמנית שנוצרה בקרב המושבה הטמפלרית[15].

סיום פעילות המיסיון הבריטי בביתעריכה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורשו מן הארץ המיסיונרים הבריטים, שהיו נתיני מדינות אויב, והמבנה של בית נורטון שימש את אנשי המושבה הגרמנית (בעלי בריתה של האימפריה העות'מאנית). בתקופת המנדט הבריטי עבר מוקד הפעילות של המיסיון הבריטי למבנים אחרים ביפו, והבניין שימש למטרות שונות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפך הבית, כמו גם יתר בתי המושבה הגרמנית, לשטח ששימש את הצבא הבריטי.

לאחר הקמת מדינת ישראל עבר האזור לבעלות המדינה. תקופה מסוימת שימש הבית למגורי עולים חדשים, אולם הידרדרות מצבו הפיזי של בית העץ הוביל להפסקת השימוש בו. במשך עשרות שנים הוא עמד נטוש ומט ליפול, והוא הוגדר כמבנה מסוכן ותוכנן להריסה.

חידוש המבנה בשנת 1990עריכה

בשנת 1988 נרכש המבנה, שעמד על סף התמוטטות, על ידי חברת ד.י.א.נ, שהחלה לשפצו באופן מקיף ויסודי[16]. לארץ הגיע משפץ בתים מומחה ממדינת מיין בשם מרק היינס, אשר קיבל על עצמו את המשימה. במשך שלוש שנים נמשכה עבודת השיקום והשיחזור של הבניין, במהלכן חוזק המבנה, ושוקמו חלקי העץ המקוריים שכללו דלתות, קירות, רצפות, לוחות מצופים וחלונות. מרק היינס סיים את עבודתו בשנת 1990, ומלאכת השיקום החריגה באיכותה זכתה בפרס הנשיא לשימור אתרים בטקס שנערך ב-1 במאי 1991[6].

במהלך עבודות השיקום של הבית התגלו על קורות העץ של המבנה כתובות עם שמו של בעל הבית - אוקלי נורטון, אשר נרשמו ככל הנראה עוד בארצות הברית בעת העמסת הקורות על הספינה, וזאת כדי לסמן את שייכות הקורות לביתו של נרטון. בנוסף התגלה בעליית הגג של המבנה ציור שהוכן על ידי אנדרו טאבוט, אחד ממתיישבי המושבה האמריקאית, ואשר העיד כי המבנה המקורי שהובא מארצות הברית היה ללא מרפסות ועם גג שטוח[6].

מסעדת קרןעריכה

בשנת 1985 הקימה המסעדנית קרן קרמרמן את מסעדת "קרן" ברחוב אבן גבירול בתל אביב. המסעדה הוגדרה מאז הקמתה כמסעדת יוקרה ונחשבה לאחת המובילות בתחומה. בשנת 1990 מכרה קרן קרמרמן את המסעדה לאירית שנקר ולשף חיים כהן, אשר העבירו אותה אל המבנה המשופץ של בית נורטון[17]. המסעדה היוקרתית הפכה לסימן ההיכר של אזור המושבה האמריקאית, ורבים הכירו את "בית נורטון" כ"מסעדת קרן". לאחר כ-13 שנים החליטו הבעלים להפסיק את פעילותה, והמסעדה נסגרה ב-28 בפברואר 2003[18].

המבנה כיוםעריכה

בשנת 2007 נרכש בית נורטון (יחד עם המבנה הנטוש של "מלון ירושלים" הסמוך) מיזם הנדל"ן זאב סוקולובסקי על ידי אבי זק, מבעלי חברת אורשל אחזקות, וזאת במטרה להפוך אותו לחלק ממלון יוקרתי חדש[19]. שני המבנים עברו שיפוץ מקיף בעלות כוללת של כ-120 מיליון שקלים[19], וב-29 במאי 2018 נחנך "בית נורטון" כאחד האגפים של "מלון דריסקו"[20]. נכון לשנת 2019 נקרא "בית נורטון" בשם "וילה דריסקו" וממוקמים בו מספר חדרים יוקרתיים במיוחד של המלון החדש, דוגמת "סוויטת נורטון"[21].

לקריאה נוספתעריכה

  • ריד מ. הולמס, הנחשונים - קורות המושבה האמריקאית ביפו, מוזיאון הארץ, תל אביב, 1985
  • ג'יין ל. הולמס, "חלום בהתהוותו - אפילוג למהדורה השנייה של הנחשונים", בתוך: ריד מ. הולמס, הנחשונים - קורות המושבה האמריקאית ביפו, מהדורה שנייה, 2003
  • אייל יעקב אייזלר, המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו וייחודה במסגרת פעילות העולם הנוצרי בא"י בשלהי השלטון העות'מאני (1866-1914), עבודת גמר לקראת תואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה
  • נילי ליפשיץ, שמחה לב-ידון וגדעון ביגר, "מקור העץ וגיל עצים במושבה האמריקאית ביפו", בתוך: קתדרה, גיליון 47 (תשמח), עמ' 70–78

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ריד מ. הולמס, הנחשונים - קורות המושבה האמריקאית ביפו, עמ' 34
  2. ^ ריד מ. הולמס, הנחשונים - קורות המושבה האמריקאית ביפו, עמ' 84
  3. ^ ריד מ. הולמס, הנחשונים - קורות המושבה האמריקאית ביפו, עמ' 109
  4. ^ ריד מ. הולמס, הנחשונים - קורות המושבה האמריקאית ביפו, עמ' 115 (פירוט השמות מופיע רק בנוסח המקורי באנגלית של הספר)
  5. ^ ריד מ. הולמס, הנחשונים - קורות המושבה האמריקאית ביפו, עמ' 169
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 ג'יין ל. הולמס, "חלום בהתהוותו - אפילוג למהדורה השנייה של הנחשונים", עמ' 157-156
  7. ^ נילי ליפשיץ, שמחה לב-ידון וגדעון ביגר, "מקור העץ וגיל עצים במושבה האמריקאית ביפו", עמ' 75-73
  8. ^ נילי ליפשיץ, שמחה לב-ידון וגדעון ביגר, "מקור העץ וגיל עצים במושבה האמריקאית ביפו", עמ' 78
  9. ^ 1 2 איל יעקב איזלר, פטר מרטין מצלר, אוניברסיטת חיפה, 1999, עמ' לז
  10. ^ 1 2 3 אייל יעקב אייזלר, המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו, עמ' 27
  11. ^ אייל יעקב אייזלר, המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו, עמ' 28
  12. ^ 1 2 אייל יעקב אייזלר, המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו, עמ' 55-54
  13. ^ אייל יעקב אייזלר, המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו, עמ' 77
  14. ^ אייל יעקב אייזלר, המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו, עמ' 78
  15. ^ 1 2 אייל יעקב אייזלר, המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו, עמ' 81
  16. ^ אורבך 4 – 6, המושבה האמריקאית-גרמנית, יפו – מלון ירושלים ובית נורטון
  17. ^ הלכה לעולמה קרן הנדלר-קרמרמן המייסדת המיתולוגית של מסעדת "קרן"
  18. ^ השף חיים כהן ושותפתו אירית שנקר סוגרים בסוף פברואר את מסעדת קרן בגבול ת"א-יפו
  19. ^ 1 2 המושבה האמריקאית מתחדשת במלון בהשקעה של 120 מ' ש'
  20. ^ נחנך מלון דריסקו בתל אביב
  21. ^ מלון דריסקו תל אביב יפו, 5 כוכבים סופריור