בני גולסון
בני גולסון (באנגלית: Benny Golson; 25 בינואר 1929 – 21 בספטמבר 2024) היה סקסופוניסט טנור ומלחין ג'אז אמריקאי, אשר ניגן בעיקר בסגנונות הבי בופ וההארד בופ.
 | |
| גולסון, 2006 | |
| לידה |
25 בינואר 1929 פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 2024 (בגיל 95) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה | בני גולסון |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית  |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת הווארד |
| סוגה |
ג'אז, ג'אז פיוזן |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
סקסופון, סקסופון טנור |
| חברת תקליטים |
פרסטיז' רקורדס |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהבתקופת התיכון שלו בפילדלפיה, גולסון ניגן עם מוזיקאים צעירים ומבטיחים כגון ג'ון קולטריין, רד גרלנד, פילי ג'ו ג'ונס ורבים אחרים. אחרי שסיים את אוניברסיטת הווארד החל לנגן בלהקת רית'ם אנד בלוז תחת הובלתו של בול מוס ג'קסון. בלהקה פגש גולסון את טאד דמרון אשר היה הפסנתרן באותו ההרכב, ולימים נהיה להשפעה חשובה על כתיבתו של גולסון.
בשנות החמישים ניגן גולסון בהרכבים של ליונל המפטון ודיזי גילספי. בנוסף לכך היה גולסון מופיע עם עוד כמה הרכבים, דוגמת ההרכב של ג'וני הודג'ז.
כאשר עבד עם להקתו של האמפטון ב-1956 בהארלם גילה על מותו של החצוצרן קליפורד בראון, איתו יצא לו לעבוד תקופה קצרה, וכן הספיק להתחבר איתו. גולסון אז הלחין כמחווה את "אני זוכר את קליפורד", אשר נהיה לסטנדרט.
גולסון הלחין עוד מספר קטעים שנהיו סטנדרטים. אחת התקופות הפוריות בחייו הייתה התקופה שבה היה חבר בהרכב שליחי הג'אז, עבורו היה המנהל המוזיקלי באלבום "Moanin'". בין המפורסמים שבקטעיו ניתן למנות את "Along Came Betty", "Whisper Not" ועוד.
בין השנים 1959–1962 גולסון הוביל הרכב בשם ג'אזטט יחד עם החצוצרן ארט פארמר. לאחר מכן עבר לכתיבת מוזיקה עבור טלוויזיה ועבור קולנוע. בשנת 1983 הקים מחדש את ההרכב וחזר לנגן ולהופיע.
בשנות התשעים ובשנות האלפיים זכה גולסון במספר פרסים, וחזר לתודעה הציבורית. גולסון אף הופיע בסרט טרמינל בתפקיד עצמו.
רוב הצלחתו של גולסון הייתה כמלחין, הקטעים שלו היו מהקטעים המנוגנים ביותר בסצנת ההארד בופ, אך גם כנגן הצליח מאוד, ונחשב לאחד מהטנורים הגדולים בתקופת ההארד בופ.
נפטר ב-21 בספטמבר 2024.
אזכור בתרבות
עריכהבסרט טרמינל משנת 2004, ויקטור נבורסקי (טום הנקס) מגיע לשדה התעופה קנדי בניו יורק כשמטרתו לא ידועה. לקראת סוף הסרט, מתברר כי מטרתו הייתה להשלים את אוסף חתימות נגני הג'אז של אביו שהלך לעולמו ולא הצליח להגיע לכל 57 הנגנים הנערצים עליו, כשלמעשה חסרה לו חתימה אחרונה של הסקסופוניסט בני גולסון. עם יציאתו מנמל התעופה בסיום הסרט, נבורסקי נכנס לבית המלון עם תמונתו של גולסון ומוצא אותו במהלך חזרות אחרונות למופע. הוא מחתים אותו – ובכך משלים את האוסף – וחוזר למונית.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בני גולסון (באנגלית)
בני גולסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בני גולסון, באתר AllMovie (באנגלית)
בני גולסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
בני גולסון, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
בני גולסון, באתר ספוטיפיי
בני גולסון, באתר Last.fm (באנגלית)
בני גולסון, באתר AllMusic (באנגלית)
בני גולסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בני גולסון, באתר Discogs (באנגלית)
בני גולסון, באתר Songkick (באנגלית)- בני גולסון, באתר SecondHandSongs
- ראיון של ברק וייס עם גולסון (בעברית)
.svg){kind=logo}
