ג'ובאני גראנצ'ינו
ג'ובאני גראנצ'ינו (באיטלקית: Giovanni Grancino; 12 במרץ 1637 - 3 ביוני 1709), בנו של אנדראה גראנצ'ינו, היה אחד מבוני הכינורות המוקדמים במילאנו, וייתכן שעבד עם אחיו, פרנצ'סקו.[1]
| לידה |
1637  |
|---|---|
| פטירה |
1709 (בגיל 72 בערך) |
  | |
ג'ובאני הוא הידוע ביותר במשפחת בוני כלי הקשת האיטלקית גראנצ'ינו. בני המשפחה האחרים היו אנדראה גראנצ'ינו, פרנצ'סקו גראנצ'ינו, ג'אנבטיסטה גראנצ'ינו (או ג'ובאני ג'אנבטיסטה) ופאולו גראנצ'ינו. בכלים שבנו ניגנו יהודי מנוחין (כינור), זיגפריד פאלם (צ'לו) ואדריאן ברס (קונטרבס, בין השאר. הכנר הישראלי-קנדי דניאל ברד מנגן בכינור "ג'ובאני גראנצ'ינו", שקיבל בהשאלה מיהודה זיסאפל.[2]
הסדנאות של גראנצ'ינו נמצאו כולן ב"קונטראדה לארגה", כיום "ויה לארגה" במילאנו. כלי הנגינה שלו נושאים את ה"'segno della corona" (סימן הכתר) האופייני.
אף כי בוני כלי הקשת של מילאנו יצרו כלים באיכות משתנה, הכינורות, הוויולות, הצ'לי והקונטרבסים של גראנצ'ינו נחשבים מעולים בטיבם. גראנצ'ינו השתמש תחיל בלכה סמיכה, אדומה כהה, אך בהמשך עבר לשימוש בלכה במרקם עדין, בצבעי צהוב צלול עד חום בהיר.[3]
התבניות ועיצובי כלים המוקדמים של גראנצ'ינו הושפעו מניקולו אמאטי מקרמונה, שיצירותיו המרשימות השפיעו על בוני כלים רבים באיטליה באותה תקופה. עם זאת, הכלים שהפיק בשנים הבאות מגלים קימור שטוח יותר וצורה צרה יותר בהשפעת סטרדיווריוס. הצ'לי של גראנצ'ינו נוטים להיות גדולים יותר מאחרים, אך צלילם הזך אופייני לבוני כלי הקשת האיטלקים.[4]
ממשיכיהם של יצרני הכלים גראנצ'ינו היו בני משפחת טסטורה. המבוגר שבהם, קארלו ג'וזפה טסטורה, בנה כינור לגראנצ'ינו השמור כיום במוזיאון המוזיקה הלאומי בקמפוס של אוניברסיטת דרום דקוטה.
בין תלמידיו של גראנצ'ינו היה בונה כלי הקשת המילאנזי ג'ובאני ואסאלו.
לכינורות של גראנצ'ינו שמור מקום מעניין בסיפורת. הסופרת הקנדית אמילי-ג'יין הילס אורפורד (ילידת טורונטו, 1957) הכניסה לרומן שלה כינור גראנצ'ינו שכרוכה בו תעלומה לפיענוח. הרומן של האמריקאי הרולד דקר, בהוצאה עצמית, "אני, ג'וליה: מראה מבעד לפתחי-F" מתאר את חייו של כינור הגראנצ'ינו האהוב שלו. שחקנית הילדים הקנדית, פגי הילס (ילידת טורונטו 1950) מזכירה גם היא כינור גראנצ'ינו בקלטת שלה לילדים, "הכינור של פגי", שהייתה מועמדת לפרס יוני ב-2007.
לקריאה נוספת עריכה
- Kulik, A. 'Reise ins Jahr 1710. Ein Grancino-Cello gibt sein Geheimnis preis', Toshiba Visions, German Edition Nr.5, 2001, p. 48-51.
- Vannes, Rene (1985) [1951]. Dictionnaire Universel del Luthiers (vol.3). Bruxelles: Les Amis de la musique. OCLC 53749830.
- William, Henley (1969). Universal Dictionary of Violin & Bow Makers. Brighton; England: Amati. ISBN 0-901424-00-5.
- Walter Hamma, Meister Italienischer Geigenbaukunst, Wilhelmshaven 1993, ISBN 3-7959-0537-0
- Willibald Leo Freiherr von Lütgendorff, Die Geigen und Lautenmacher von Mittelalter bis zur Gegenwart (2 vols) (Frankfurt 1922).
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ צ'ארלס בר וקארלו קייזה, "ג'ובאני גראנצ'ינו" ב[[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] אונליין
- ^ ביוגרפיות של חברי הפרויקט הקאמרי הישראלי
- ^ גרוב
- ^ גרוב