ג'ון אוטיס אדמס

ג'ון אוטיס אדמס
John Ottis Adams
לידה	8 ביולי 1851; אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה	28 בינואר 1927 (בגיל 75); אינדיאנה, ארצות הברית
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	Hoosier Group

ג'ון אוטיס אדמס (באנגלית: John Ottis Adams;‏ 8 ביולי 1851 – 28 בינואר 1927) היה צייר ואימפרסיוניסט אמריקאי, הידוע בעיקר כחבר ציירי הנוף באינדיאנה, יחד עם ויליאם פורסיית', ריצ'רד ב' גרואל, אוטו סטארק (אנ'), ותאודור סטיל.

ראשית חייו עריכה

ג'ון אוטיס אדמס נולד ב־8 ביולי 1851 באמיטי, מחוז ג'ונסון, אינדיאנה. הוריו היו אליזבת סטריינג' ואלבן האוסלי אדמס. המשפחה עברה לפרנקלין זמן קצר לאחר לידתו, ולאחר מכן לשלביוויל, שם עבד אביו כסוחר מקומי וחקלאי במשרה חלקית.^[1]

אדמס למד בבית הספר היסודי בפרנקלין ושלביוויל, ולאחר המעבר של המשפחה למרטינסוויל, הוא סיים את בית הספר התיכון מרטינסוויל. אחד ממוריו של אדמס במרטינסוויל זיהה את יכולתו האמנותית ועודד אותו להמשיך ללמוד אמנות. בשנת 1869, כשהיה אדמס בן שמונה-עשרה, הוא ביקר ביריד מדינת אינדיאנה, שם ראה את טבע הדומם עם אבטיח, יצירה מוקדמת של ויליאם מריט צ'ייס. הציור נתן השראה לאדמס להיות אמן. אף שלאדמס היו משאבים מוגבלים, הוא נרשם למכללת וובש בקרופורדסוויל, אינדיאנה,^[2] אך השתתף בשיעורים במשך שנתיים בלבד.

בשנת 1872 עזב אדמס את אינדיאנה כדי ללמוד בבית הספר לאמנות דרום קנזינגטון בלונדון. שם ראה אדמס את עבודתם של ציירי הנוף ג'ון קונסטבל וויליאם טרנר. עם סיום לימודיו בשנת 1873 הוא נשאר בלונדון כדי ללמוד אצל ג'ון פרקר, צייר נוף וז'אנר שעבד בעיקר בצבעי מים. אדמס חזר לארצות הברית בסוף 1874 כדי להתחיל את דרכו כצייר ומחנך לאמנות.^[3]

נישואין ומשפחה עריכה

ב־1 באוקטובר 1898 התחתן אדמס עם ויניפרד בריידי, ציירת טבע דומם שאותה הכיר במינכן. בריידי, הייתה צעירה מאדמס בעשרים שנה. לזוג נולדו שלושה בנים: ג'ון אלבן (יליד 1900), אדוארד וולף (נולד ב -1902) ורוברט בריידי (יליד 1904).^[4]

קריירה עריכה

בשנת 1874, לאחר שסיים את לימודי האמנות בלונדון, חזר אדמס לארצות הברית כדי להתפרנס כצייר פורטרטים. בתחילה התגורר עם הוריו בביתם בסימור, אינדיאנה, ופתח סטודיו לדיוקנאות.

באביב 1875 עבר אדמס למרטינסוויל, ובשנת 1876 התיישב במוני, אינדיאנה. שם פתח סטודיו ובילה ארבע שנים בציור דיוקנאות. המשפחות הבולטות של מנסי היו בין קהל הלקוחות שלו. אדמס גם עבד בסטודיו לצילום מקומי, כדי להשלים את הכנסותיו.^[4]

בשנת 1880 אדמס החליט להמשיך בלימודי אמנות נוספים במינכן, גרמניה. כדי לממן את הכשרתו הנוספת, אדמס צייר רפרודוקציות של ציורים של המאסטרים הוותיקים שנתלו בגלריות אלטה פינאקוטק במינכן ומכר אותם ללקוחות בארצות הברית. אדמס הפליג מניו יורק עם כמה אמנים אמריקאים אחרים ושהה שבע שנים במינכן. אמנים אמריקאים אחרים במינכן באותה תקופה כללו בין היתר את ויליאם פורסיית', ג'יי פרנק קורייר ובנג'מין רתרפורד פיץ.^[5] אדמס למד באקדמיה לאמנויות, מינכן, בין השנים 1880–1885 ולודוויג פון לופץ היה מדריך הציור שלו. אדמס עזב את האקדמיה בשנת 1885 כדי להקים אולפן במינכן. כמו כן שימש במשך שנתיים כנשיא מועדון האמנים האמריקני במינכן.

אדמס חזר למוני בשנת 1887, שם שכר סטודיו במרכז העיר. הוא גם צייר וגם לימד שיעורי אמנות. לאחר חזרתו של פורסיית׳ מגרמניה בשנת 1888, הוא נסע מביתו באינדיאנפוליס כדי לעזור לאדמס בהוראת שיעורי אמנות במוני ובפורט וויין. בשנת 1889, עם תמיכה כספית של ארבעה עשר אנשי עסקים מקומיים, הקימו אדמס ופורסיית׳ את בית הספר לאמנות של מנסי ושימשו כמדריכים שלו. בית הספר נסגר מסיבות שלא פורסמו בשנת 1891.

בשנת 1894 אדמס היה אחד הציירים שהוזמן לתרום לתערוכה בה השתתפו עמיתיו מאינדיאנה (אדמס, פורסיית', גרואל, סטארק וסטיל) והם זוהו כקבוצת הציירים הוזייה ( Hoosier)

בשנת 1901 אדמס התערב בתכנון בית ספר חדש לאמנות עבור האגודה לאמנות באינדיאנפוליס. יחד עם קבוצה של אזרחים מקומיים וחברים אחרים בקבוצת Hoosier, הוא הקים את בית הספר לאמנות ג'ון הרון. מאוחר יותר המקום התפתח כמוזיאון אינדיאנפוליס לאמנות ובית הספר לאמנות של ג'ון הרון באינדיאנפוליס. בית הספר לאמנות נפתח רשמית ב־4 במרץ 1902.

אדמס התפטר מהמכון בסוף שנת הלימודים 1905 וחזר להרמיטאז' עם משפחתו. הוא ואשתו המשיכו לצייר בחללי הסטודיו בהרמיטאז', ואדמס גם ערך שם שיעורי אמנות בלתי פורמליים.^[6] במהלך השיטפון הגדול של 1913, המקום נהרס בחלקו על ידי מי שיטפונות. אדמס שיקם את המקום והמשיך להשתמש בו כבית מגורים משפחתי וסטודיו לאמנות.

בשנת 1914 הוזמנו אדמס, פורסיית', סטארק, סטיל ואחד עשר אמנים אחרים בהנחייתו של פורסיית' ליצור שלושים ושלושה ציורי קיר לבית החולים העירוני של אינדיאנפוליס. בניגוד לאמנים האחרים, שציירו את ציורי הקיר שלהם באתר, אדמס וסטיל ציירו את עבודותיהם באולפנים שלהם.

שנים מאוחרות עריכה

אף על פי שמצבו הבריאותי החל להתדרדר אדמס המשיך לצייר עד סוף ימיו, וחקר נופים חדשים מעבר לביתו באינדיאנה. בשנת 1915, בהוראת רופאו, בילה אדמס מספר חודשים דרומית לסנט פטרסבורג, פלורידה, במפרץ מקסיקו.

מוות ומורשת עריכה

בשנת 1926, לאחר שובו לאינדיאנה מנסיעה בפלורידה, סבל אדמס מנסיגה בבריאותו. הוא עבר ניתוח במעיים, אך מעולם לא החלים לגמרי. אדמס נפטר בביתו באינדיאנפוליס ב-28 בינואר 1927. שרידיו נקברו בבית העלמין ביץ 'גרוב במוני, אינדיאנה.

במהלך חייו אדמס עודד אחרים להמשיך להתעניין באמנות. יחד עם פורסיית׳ הדריך אדמס את האמן האימפרסיוניסטי האמריקאי פרנסיס פוקר בראון (1891–1971). הוא לימד גם תלמידים רבים אחרים, כולל דורותי מורלן, הלן מקיי סטיל וג'וליה גריידון שארפ.^[7]

תערוכות עיקריות שכללו את עבודתו של אדמס ואת חמשת עמיתיו הציירים בשיקגו (1894) בפנמה – פסיפיק בסן פרנסיסקו, קליפורניה, בשנת 1915.

אדמס גם הציג בתערוכות בינלאומיות, וזכה בפרס בתערוכת בואנוס איירס, ארגנטינה וסנטיאגו, צ'ילה, בשנת 1910. ופרסים נוספים בתערוכות שונות.

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא ג'ון אוטיס אדמס בוויקישיתוף

ג'ון אוטיס אדמס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ Mary Q. (Mary Quick) Burnet, Art and artists of Indiana, New York, The Century co., 1921
^ Judith Vale Newton; Jane Eckert; Henry Eckert; William H. Gerdts (1985). The Hoosier Group: Five American Painters. Indianapolis, IN: Eckert Publications. p. 87.
^ Newton, Judith Vale; Jane Eckert; Henry Eckert; William H. Gerdts (1985). The Hoosier Group: Five American Painters. Indianapolis, IN: Eckert Publications
^ ¹ ² Judith Vale Newton; Carol Ann Weiss (2004). Skirting the Issue: Stories of Indiana's Historical Women Artists. Indianapolis: Indiana Historical Society Press. pp. 84–85.
^ Krause, Martin (1990). The Passage: Return of Indiana Painters from Germany, 1880–1905. Indianapolis Museum of Art.
^ Judith Vale Newton; Carol Weiss (1993). A Grand Tradition: The Arts and Artists of the Hoosier Salon. Indianapolis, IN: Hoosier Salon Patrons Association. p. 346.
^ Newton, Judith Vale; Carol Ann Weiss (2004). Skirting the Issue: Stories of Indiana's Historical Women Artists. Indianapolis: Indiana Historical Society Press

[1] Mary Q. (Mary Quick) Burnet, Art and artists of Indiana, New York, The Century co., 1921

[2] Judith Vale Newton; Jane Eckert; Henry Eckert; William H. Gerdts (1985). The Hoosier Group: Five American Painters. Indianapolis, IN: Eckert Publications. p. 87.

[3] Newton, Judith Vale; Jane Eckert; Henry Eckert; William H. Gerdts (1985). The Hoosier Group: Five American Painters. Indianapolis, IN: Eckert Publications

[Judith_Vale_Newton_2004_pp._84-4] ¹ ² Judith Vale Newton; Carol Ann Weiss (2004). Skirting the Issue: Stories of Indiana's Historical Women Artists. Indianapolis: Indiana Historical Society Press. pp. 84–85.

[5] Krause, Martin (1990). The Passage: Return of Indiana Painters from Germany, 1880–1905. Indianapolis Museum of Art.

[6] Judith Vale Newton; Carol Weiss (1993). A Grand Tradition: The Arts and Artists of the Hoosier Salon. Indianapolis, IN: Hoosier Salon Patrons Association. p. 346.

[7] Newton, Judith Vale; Carol Ann Weiss (2004). Skirting the Issue: Stories of Indiana's Historical Women Artists. Indianapolis: Indiana Historical Society Press

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]


לידה	8 ביולי 1851 אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה	28 בינואר 1927 (בגיל 75) אינדיאנה, ארצות הברית
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	Hoosier Group