ג'יימס ברי מוניק הרצוג

ג'יימס בארי מוניק הרצוגאנגלית: James Barry Munnik Hertzog; ‏ 3 באפריל 1866, וולינגטון - 21 בנובמבר 1942, פרטוריה) היה מדינאי וגנרל אפריקאנר. הוא היה ידוע גם בשם J.B.M. הרצוג והגנרל הרצוג. היה ראש ממשלת איחוד דרום אפריקה בין השנים 1924–1939. הרצוג מילא תפקיד חשוב בהתפתחותו הפוליטית של איחוד דרום אפריקה ונלחם לשיקום האפריקאנרים לאחר מלחמה הבורים. הסיסמה שלו הייתה "דרום אפריקה ראשונה" והוא היה ההשראה לתנועת הווטרקר.

ג'יימס ברי מוניק הרצוג
James Barry Munnik Hertzog
JBM Hertzog - SA.jpg
לידה 3 באפריל 1866
ולינגטון, דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בנובמבר 1942 (בגיל 76)
פרטוריה, דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
עיסוק פוליטיקאי, איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדרום אפריקאית, המפלגה הלאומית עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת דרום אפריקה
30 ביוני 1924–5 בספטמבר 1939
(15 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ג'יימס ברי מוניק הרצוג

חייועריכה

ג'יימס בארי מוניק הרצוג נולד ב -3 באפריל 1866 בוולינגטון שבמושבה הקייפ למשפחה אפריקאנרית. הוא היה ילדם השמיני של יוהנס אלברטוס מוניק הרצוג וסוזנה מריה יעקובה המן. את שמותיו הוא קיבל מסנדקו, ג'יימס בארי מוניק, השופט של ווינברג, אשר בתורו נקרא על שם דר. ג'יימס בארי, הרופא שהציל את חייו ושל אמו לאחר ביצוע הניתוח הקיסרי הראשון בדרום אפריקה. ד"ר. בארי לא רצה לקבל כסף עבור הניתוח, אך ביקש מאביו של התינוק, תומאס מוניק, לקרוא לנער על שמו.

הרצוג למד משפטים במכללת ויקטוריה, באוניברסיטת סטלנבוש (כבר שם הרגיזה אותו מהעובדה שאנגלית הייתה שפת ההוראה במקום הולנדית[1]) ואז באוניברסיטת אמסטרדם. בין השנים 1892 - 1895 היה לו פרקליטות בפרטוריה ברפובליקה הדרום-אפריקאית. בשנת 1895 מונה כשופט בבית המשפט העליון של מדינת אורנג' החופשית.

הרצוג היה תומך נלהב בשימור ההולנדית כשפה התרבותית של האפריקאנרים ושיחק תפקיד מוביל בהקמתה של האקדמיה הדרום אפריקאית לשפה, ספרות ואמנויות (האקדמיה הדרום אפריקאית למדע ואמנויות) שהוקמה ב־2 ביולי 1909 במטרה לשמירה וקידום השפה והספרות ההולנדית, היסטוריה, עתיקות ואמנות בדרום אפריקה.

מלחמת הבורים השנייהעריכה

  ערך מורחב – מלחמת הבורים

הרצוג הועלה ממפקד לגנרל במהלך מלחמת הבורים השנייה (1899–1902). כגנרל הוא והקומנדו שלו נכנסו בהצלחה למושבת קייפ[2]. הוא הפך לסגן מפקד צבא מדינת אורנג' החופשית. הוא היה אהוב על אנשיו ותומך בפעולות גרילה נגד האנגלים. ב־9 באפריל 1902 הוא היה במשלחת של המדינה החופשית, ביחד עם הנשיא סטיין והגנרל דה ויט, לדיונים על סיום המלחמה בקלקסדורפ. בתחילה הוא היה תומך במאבק המתמשך עד לסיום המר, אך מאוחר יותר הבין כי שפיכות דמים נוספת חסרת משמעות הוא ב־31 במאי 1902 היה אחד מחותמי הסכם פרייניחינג.

איחוד דרום אפריקהעריכה

תקופת השיקוםעריכה

הרצוג הפך לפוליטיקאי מוביל במושבת נהר אורנג', כפי שכונתה עתה האנגלים על ידי מדינת אורנג' החופשית. בשנת 1906 היה ממייסדי מפלגת האיחוד האורנג', שמטרתה הייתה לשמור על תרבות האפריקנארים ולהתנגד בעוז להתבוללות עם האנגלים. בשנת 1907, השנה בה קיבלה מושבת אורנג' ממשל עצמי, הצטרף הרצוג לקבינט של ראש הממשלה אברהם פישר כיועץ המשפטי לממשלה וכשר החינוך. באותה שנה הוא נבחר גם למחוז הבחירות של סמית'פילד בפרלמנט. הוא היה חבר בפרלמנט במשך 33 שנה (תחילה בפרלמנט של מושבת נהר אורנג', אז, משנת 1910, בפרלמנט של איחוד דרום אפריקה).

כשר החינוך של מושבת נהר האורנג', הוא פעל למען דו לשוניות (הולנדית / אנגלית) בחינוך. הוא גם נאבק למען שוויון בין שתי השפות, מכיוון שלאחר מלחמת אנגלו-בורים הייתה אנגלית נכפתה על ידי המושלים הבריטים כשפת ההוראה במקום ההולנדית. רצוג, ביחד עם שטיין, מילא תפקיד חשוב בהכרה ההולנדית כשפה הרשמית של איחוד דרום אפריקה, בנוסף לאנגלית ב־31 במאי 1910. כבר במהלך 1909, בהנהגתם של יאן סמוטס וג'ון מרימן, נערכה טיוטת חוקה, אשר קבעה את העיקרון של שתי שפות רשמיות, אך עבור הרצוג וסטיין זה לא היה מספיק. הרצוג ניסח תיקון לטיוטת החוקה (סעיף 137) עליו חתם באופן אישי, שאמר: האנגלית כמו גם השפה ההולנדית הן שפות רשמיות של האיחוד. הם מטופלים על בסיס שווה ומחזיקים ונהנים מחופש, וזכויות שוות. כל המעשים, הדיווחים וההליכים של הפרלמנט יישמרו בשתי השפות, והצעות חוק, חוקים והודעות בעלות משקל ציבורי כללי או תעודות חוב המונפקות על ידי ממשלת האיחוד יהיו בשתי השפות[3]. בסופו של דבר אומץ סעיף 137 בחוק דרום אפריקה' אשר הפך את ארבע המושבות הבריטיות בדרום אפריקה לאיחוד דרום אפריקה.

שר המשפטיםעריכה

 
הממשלה הראשונה של בותה (הרצוג ראשון משמאל, עומד)

לאחר שהפלרמנט הבריטי העביר את חוק איחוד דרום אפריקה, מפלגת איחוד האורנג' הצטרפה למפלגת "העם" של לואי בותה בכדי ליצור את המפלגה הדרום-אפריקאית. לאחר שהפלגה זכתה בבחירות של 1910 הרצוג מונה לשר המשפטים והחזיק בתפקיד עד שנת 1912, אז נקלע לסכסוך עם בותה בגלל מדיניותו הפרו-אנגלית של בותה. הרצוג דגל במדיניות דו-לאומית לפיה תרבות אפריקאנרית תתקיים במקביל לתרבות אנגלית באיחוד. בותה דגל במדיניות פיוס, בה היו חייבים להיות בורים והאנגלים התאחדו לקבוצה תרבותית חדשה. השפה של הקבוצת התרבות החדשה לא הייתה חשובה עבור בותה והוא היה מוכן לקבל את האנגלית כשפה של הקבוצה התרבותית החדשה[4].

הקמת המפלגה הלאומיתעריכה

לאחר שהרצוג יצר פרובקציה כנגד האוכלוסייה דוברת האנגלית בנטאל, אשר הובילה להתפטרות אחד מהשרים בקבינט מנטאל, בותה דרש מהרצוג להתפטר מן הקבינט. לאחר שהרצוג סירב בותה פנה למושל הכללי הבריטי והודיע על כך שהוא מפזר את הממשלה. המושל מידית העניק לבותה סמכות להקים ממשלה חדשה אשר בה בותה לא כלל את הרצוג[5]. עקב כך ביולי 1914, עם כמה "בורים זקנים" (ותיקי מלחמת הבורים השנייה שנשארו אנטי-בריטים ואנטי-אימפריאליסטים), ייסד את המפלגה הלאומית. המפלגה שם לעצמה את המטרה לשחרר את המוני האפריקנארים, לשמור על התרבות האפריקאנרית ולשבור את מונופול הכוח של האליטה האנגלית. המפלגה גם תומכה בהפרדה של לבנים ושחורים ("אפרטהייד") והתנגדה לזכות ההצבעה עבור השחורים ("הילידים").

בשנת 1916 הגיש גורדון טומלינסון מוורדפורט הצעה להשתמש באפריקאנס כשפה הראשמית של המפלגה. הרצוג התנגד והבהיר שהוא אינו מדבר אפריקאנס היטב. הרצוג גם ציין כאן שאם ייאלץ להשתמש באפריקאנס, הוא יתפטר מתפקיד יו"ר הוועד המנהל הראשי, מכיוון שהחוקה מדברת על השפה הולנדית ולא על אפריקאנס, שנתפס רק כניב של ההולנדית[6]. הרצוג מצא ביאן הנדריק הופמייר בעל ברית בשימור הולנדית כשפה תרבותית עבור האפריקאנרים. הרצוג גם תמך בקיום קשרים טובים עם הקהילה הצבעונית, ב־14 באוקטובר 1921 הרצוג כבתב בעיתון האזרח: "הם חלק מאיתנו ... לצבעוניים יש את הזכות להצביע במחוז הכף ולא ניתן לקחת מהם... אנחנו לא יכולים לעכב את זכות ההצבעה של הצבעוניים. אנחנו רוצים להתייחס אליהם בכנות ולהחשיב אותם לחברים שלנו."[7]

מלחמת העולם הראשונהעריכה

הרצוג התנגד גם להשתתפות דרום אפריקה במלחמת העולם הראשונה מצד אנגליה ודגל בנייטרליות, כאשר שמע על כוונתו של בותה לפלוש לדרום מערב אפריקה הגרמנית, עקב בקשה בריטית, הוא ארגן הפגנות ומחאות בפרלמנט. במהלך מרד מאריץ הוא החליט הרצוג להישאר נייטרלי. במהלך ועדת וורסי הרצוג הגיע עם משלחת של לאומנים אפריקאנרים, ללא ידיעת הממשלה, לבקש מווילסון לתמוך בדרישה האפריקאנרית בזכות להגדרה עצמית בהתאם לארבע עשרה הנקודות שלו[8]. בשנת 1919 ירש סמוטס את מקומו של ראש הממשלה בותה לאחר פטירתו. למרות העובדה שהרצוג וסמוטס הסתדרו אישית איש עם השני, עמדותיהם הפוליטיות היו באופוזיציה ישירה זו לזו. סמוטס המשיך המדיניות של בותה והרצוג המשיך להתנגד להגמוניה האנגלית.

בבחירות לפרלמנט בדרום אפריקה בשנת 1915 המפלגה הלאומית זכתה רק ב -27 מושבים, אך בבחירות לפרלמנט של שנת 1920 הפכה למפלגה הגדולה ביותר עם 44 מושבים. הודות למספר מפלגות דוברות אנגלית בעיקר, המפלגה הדרום אפריקאית הצליחה לשמור על השלטון תחת סמוטס.

ראש ממשלהעריכה

בתחילה נהנה סמוטס גם מתמיכתם של הלבנים העניים, אך לאחר שסמוטס הורה לצבא בשנת 1922 לדכא בכוח שביתת כורים באזור הראנד הוא איבד תמיכתם[9]. הרצוג נקט עמדה נחרצת נגד האלימות ופעל כמגן על זכויותיהם של העובדים הלבנים העניים. בבחירות לפרלמנט בשנת 1924 השיגה המפלגה הלאומית ומפלגת העבודה, אשר כרתו ברית, את הרוב המוחלט בפרלמנט. הרצוג הפך לראש ממשלה בקבינט בו ישבו המפלגה הלאומית ומפלגת העבודה. קולונל קרסוול (שר ההגנה) ממפלגת העבודה הפך לסגן ראש הממשלה של הרצוג.

בשנת 1927 שונה דגל איחוד דרום אפריקה ולצד המנון "אלוהים ישמור את המלך" נוסף המנון "הקול של דרום אפריקה". הרצוג התעמת ישירות עם דניאל מאלאן, שר הפנים שלו, על יחסה לשפה ההולנדית וליחס להקהילה הצבעונית. הרצוג סבר שהולנדית תמיד הייתה שפת התרבות של האפריקאנרים כמו האנגלית לאמריקנים ולאוסטרלים. בזמן שמאלן סבר שהולנדית היא מוצר זר. הרצוג רצה להשאיר את הצבעוניים ברשימות המצביעים, ואילו מאלן רצה למחוק את אותם מרשימות המצביעים. בבחירות לפרלמנט בשנת 1929 השיגה המפלגה הלאומית את הרוב המוחלט בפרלמנט ומפלגת העבודה ננטשה כמפלגה קואליציונית. אף על פי כן, קרסוול, שבינתיים גורש ממפלגת העבודה, הצליחו להישאר כסגנו של ראש הממשלה, למרות התנגדות בתוך המפלגה הלאומית.

הודות לחוק ווסטמינסטר (1931), דרום אפריקה קיבלה עצמאות מוחלטת במסגרת חבר העמים הבריטי. באותה שנה, נשים לבנות קיבלו את זכות ההצבעה. הרצוג הבהיר מאז שהוא כבר לא שואף להקמת רפובליקה, זאת מפני שדרום אפריקה כבר נהנית מעצמאות מספקת. דניאל פרנסואה מאלן וחברי אחוות האחים גהתנגדו לפשרות של הרצוג ביחס לרפובלקניזם. לדבריהם, הוא היה צריך לבטל את "אלוהים ישמור את המלך" כהמנון לאומי והוא לא היה צריך לזנוח את הרעיון הרפובליקני[10].

מיזוגעריכה

השפל הגדול פגע בכלכלת דרום אפריקה בראשית שנות השלושים. מחירי המוצרים החקלאיים והיצוא החשובים ירדו בצורה חדה וסחר החוץ נעצר. בנוסף, המדינה סבלה מאחד הבצורות הגדולות ביותר בתולדות המדינה. המצב הוחרף בגלל סירובו של הרצוג לנטוש את תקן הזהב, כפי שעשתה בריטניה בשנת 1931. הוא רצה להוכיח שהאיחוד אינו רק עצמאי פוליטית מבריטניה, אלא גם כלכלית. למאבק על תקן הזהב היו השלכות מרחיקות לכת בפוליטיקה בדרום אפריקה. הרצוג ספג ביקורת חריפה על ידי האופוזיציה והעיתונות, בעוד שבשורותיו הוא גם איבד תמיכה. רבים תיארו אותו כאוטוקרט והאשימו אותו באחריות למשבר הכלכלי. בשנת 1932 הודיע ​​טיילמן רוס, שעזב את הפוליטיקה שלוש שנים קודם לכן, כי הוא יחזור ובתמיכת לאומנים רבים בפרלמנט יקים מפלגה חדשה. הרצוג הבין שפיצול במפלגה הלאומית יועיל למפלגה הדרום-אפריקאית, שיעלו לשלטון בבחירות הבאות. הוא חשש שכל מה שהשיג עד כה, במיוחד בכל הקשור לזהות הלאומית של האפריקנרים, יאבד שוב. המפלגה הדרום-אפריקאית הכילה אגף קיצוני אשר להחזיר את הדומננטיות הבריטית למדינה ושלתביעותיו יצטרך סמוטס להיעתר בכדי להישאר בשלטון. בדצמבר 1932 הכריז הרצוג כי האיחוד נוטש את תקן הזהב, בעקבות החלטה הכלכלה התחילה להציגה סימני התאוששות. עם זאת, עמדתו של הרצוג הייתה עדיין מטלטלת בגלל התככים המתמשכים של רוס.

 
הקבינט השני של הרצוג

לכן הוא הסכים לרעיון של סמוטס לאיחוד ובפברואר 1933 הוקמה קואליציה בין המפלגה הלאומית והמפלגה הדרום-אפריקאית כאשר כעבור שנה שתי המפלגות התמזגו והקימו את המפלגה הלאומית המאוחדת של דרום אפריקה. המצע של המפלגה נערך על ידי הרצוג עצמו והוא לא שינה או ויתר על אמונותיו בכתיבתה. האירוע הזה הוביל להופעתן של שתי מפלגות פוליטיות חדשות: תומכיה הרפובליקניים של הרצוג התנתקו והקימו את המפלגה הלאומית המאוחדת בראשותו של מאלן[11], ואילו האגף השמאלי של המפלגה הדרום-אפריקאית הישן הקים את מפלגת הדומיניון. הרצוג הצהיר כי שיתוף הפעולה בינו לבין סמוטס התאפשר מפני שעיקר המחלוקת העיקרית שלהם, הקשר עם בריטניה, בוטל במידה רבה. סמאטס הסכים להעביר חקיקה אשר תבטל את המעמד של החקיקה והפלמנט הבריטי באיחוד דרום אפריקה. לאחר אישור החקיקה הזו על ידי הפרלמנט הדרום אפריקאי, מומחה בריטי לדין חוקתי הכריז שדרום אפריקה הותרה מכל וכל מבריטניה. הרצוג הצליח בכך להעניק לאיחוד מעמד חוקתי שאפשר בשנת 1961 לעזוב את חבר העמים ולהקים רפובליקה. לראשונה מאז 1912 התאחדו רוב האפריקאנרים באותה מפלגה פוליטית. הרצוג הצליח להקים את המפלגה המאוחדת מבלי להקריב אף אחד מעקרונותיו הוא ההוכחה להצלחה הגדולה שהשיג כראש ממשלת האיחוד.

ברוב גדול בפרלמנט, כעת הרצוג המשיך את פיתוח מדיניותו למען השחורים. מתוך ארבע הצעות החוק שהועברו לוועדה שנבחרה בשנת 1927, הומלצו רק שתיים. תיקונים מסוימים נעשו בכדי לעמוד בדרישות במפלגתו שלו ובאופוזיציה, אך למעשה שני החוקים שהועברו בשנת 1936 ברוב של שני שלישים היו זהים לאלה שהנהיג הרצוג עשר שנים קודם לכן. חוק אמון וקרקעות הילידים קבע שמירת קרקע נוספת לפיתוח נפרד של אנשים שחורים. הוקמה קרן ונאמנות מיוחדת לרכישת הקרקעות ולניהולם. חוק ייצוג הילידים קבע מועצה שחורה מייצגת ארצית (מועצת הבנטו) שתהיה לה סמכויות ייעוץ בלבד. השחורים שגרו בקייפ שמרו על זכותם להצביע אך הוצבו בסדר בחירות נפרד. מעתה והלאה הם יבחרו שלושה נציגים בפלמנט. לאנשים שחורים בערים ובאזורים אחרים לא היה ייצוג. בשנת 1937 הטיל הרצוג גם מגבלות שונות על זכויות הקניין של השחורים. סוגיית זכויות הצבעה של הצבעונים נותרה לא פתורה. ועדת חקירה פרסמה דו"ח בשנת 1937 בעד הצעתו של הרצוג להרחיב את זכות ההצבעה לאנשים צבעוניים לכל הפרובינציות. בינתיים, הלאומנים שבקייפ, שם הייתה התמיכה הגדולה ביותר של מאלן, החלו לדרוש את הפרדתם המדינית והכלכלית של הצבעונים. רבים מחברי המפלגה המאוחדת עצמה תמכו בלאומנים, וכתוצאה מכך הרצוג לא הגיש את הצעת החוק שלו.

השנים שמיד לאחר השפל היו בסימן צמיחתן של תעשיות משניות, אשר עוד יותר זינקו את הכלכלה. ייצור הזהב עלה, המסחר ביצוא גדל והכנסות הממשלה היו גבוהות פי שלושה מאשר בשנת 1911. היה עודף שנתי שאיפשר לממשלה להרחיב את שירותיה החברתיים. תמיכה כספית נוספת הוענקה לחקלאים, מיסים הופחתו והוקמה קרן פנסיה משופרת לעובדי מדינה. מסילות הרכבת התרחבו במהירות, דרום אפריקה איירווייז ותאגיד השידור הדרום אפריקני הוקמו והחקלאות התייצבה על ידי חוק השיווק של 1937.

משבר בפרלמנטעריכה

בשנת 1938 השיג הרצוג ניצחון מכריע בקלפי, סימן לכך שהמפלגה נהנתה מאמונם של דוברי האפריקנית והן דוברי האנגלית. אולם שיתוף הפעולה בין הרצוג לסמוטס לא התרחש ללא מתח. בשנת 1938, הצהרתו של הרצוג כי הקול של דרום אפריקה יהיה מעתה ההמנון הלאומי הרשמי, כמעט הביאה לקרע בין שני המנהיגים. בדיוק כמו במקרה של נושא הדגל, הושגה פשרה: "הקול" יושמע בכל טקס ממלכתי, בעוד ש"אלוהים הציל את המלך" יושמע בטקסים במקרים בהם נמצא המושל או המלך.

מעמדו של הרצוג כמייצג הלאומנות האפריקאנרית התערערה בהתעוררות חדשה בתרבות האפריקאנרית בסוף שנות השלושים. הספרות האפריקאנרית ההולכת וגדלה, עם נושאים מהעבר הרפובליקני, עוררה תחושה של גאווה לאומית אצל האפריקאנרים, שהגיעה לשיאה בחגיגות המאה של הטרק הגדול בשנת 1938. בדיוק כפי שקרה קודם לכן כאשר הרצוג ייסד את המפלגה הלאומית, התנועה התרבותית בקרב האפריקאנרים מצאה בית פוליטי עם המפלגה הפרו-רפובליקנית של מלן. אפילו אפריקאנרים שהיו תומכי הרצוג הרגישו נמשכים רגשית יותר למלן.

בנאומים פומביים התבטא הרצוג בתוקף נגד מטיפים אפריקאנרים, ארגוני תרבות אפריקאנריים ואחוות האחים. הוא הכחיש שמדיניותו מרמזת כי הגורם האפריקני והאנגלי לעולם לא יוכלו להתמזג ולהקים יחידה פוליטית. עם זאת, היו אלה אירועים בחו"ל שהעמידו את הרצוג ומפלגתו במבחן הכבד ביותר ויפתחו מחדש את הסכסוכים החוקתיים הישנים.

 
הרצוג, סמטאס ונשותיהם

כבר בשנת 1936 הכריז הרצוג כי האיחוד יישאר נייטרלי במקרה של מלחמה אירופית בה מעורבת בריטניה. במהלך משבר הסודטים בשנת 1938, אישר הפרלמנט בדרום אפריקה את המדיניות הנייטרליות של הרצוג. באפריל 1939 הכריז הרצוג שוב כי האיחוד ישתתף במלחמה רק אם הוא חש שהאינטרסים של האיחוד מאוימים. לדבריו, האיחוד, בהתאם למעמדו הריבוני, לא היה מחויב לסייע לבריטניה במקרה של פלישה גרמנית לפולין. בחודשים האחרונים שלפני המלחמה, העיתונות דוברת האנגלית דרשה יותר ויותר מהאיחוד לסייע באופן פעיל לבריטניה במקרה של סכסוך אירופי. כאשר בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה ב־3 בספטמבר 1939, המצב בדרום אפריקה כבר היה מתוח. מושב מיוחד של הפרלמנט נערך במטרה להאריך את חיי הסנאט. למחרת הצהיר סמוטס בגלוי שהוא אינו בעד מדיניות נייטרליות. ביום הכרזת המלחמה התכנס הקבינט בכדי לקבל החלטה. קבינט בספטמבר 1939 הצביעו 7 נגד 6 שרים להשתתפות במלחמה[12]. היה ברור כי המפלגה מפורדת והוחלט להציג את הנושא בפני הפרלמנט למחרת, 4 בספטמבר. בפרלמנט הכריז הרצוג כי האינטרסים של דרום אפריקה אינם מאוימים על ידי גרמניה ושאין להכריז מלחמה לדעתו. בנאומו, הרצוג טען שפעולות גרמניה מוצדקות במידה מסוימת עקב שלום ורסאי. בכך הוא יצר את הרושם כי עמדתו התבססה על סנטימנטים אנטי-בריטים בלבד והקלה על סמאטס לנצח אותו ברוב של 13 קולות[13]. לאחר מכן קרא הרצוג למושל הכללי לפזר את הפרלמנט ולקרוא בחירות כדי לאמוד את דעת העם. עם זאת, סר פטריק דאנקן סבר כי לסמוטס היה רוב מספיק בפרלמנט וביקש ממנו להקים ממשלה חדשה. נפילת הרצוג וסיום המיזוג עוררו תקווה בקרב הלאומנים שהרצוג ומלאן יתפייסו. במהלך הישיבה הפרלמנטרית ב -1940 הרצוג אכן שימש כמנהיג האופוזיציה, אך עד מהרה התברר שרוב הלאומנים כבר לא רוצים לתמוך בעמדתו המתונה. חודש לאחר מכן התפטר ממושבו, נסוג לחלוטין מהפוליטיקה והתיישב בחוותו ליד ויטבנק, שם נפטר ב־21 בנובמבר 1942 לאחר מחלה. אשתו נפטרה שבעה חודשים קודם לכן.

משפחהעריכה

בשנת 1894 התחתן הרצוג עם וילהלמינה ג'ייקובה (מייני) נייטלינג ונולדו להם שלושה ילדים. אחד מילדיו, דר. אלברט הרצוג, ייסד את המפלגה הלאומית המשוחזרת בשנת 1969 נגד המפלגה הלאומית של בלתצר יוהנס פורסטר.

יחסו ליהודים ולציונותעריכה

אף על פי שאנטישמיות היית קיימת בדרום אפריקה היא לא הייתה דומיננטית בתנועה הלאומית האפריקאנרית שהרצוג היה מראשיה[14], הרצוג עצמו התנגד לאנטישמיות וראה בה נגע רע ובקרב המפלגה הלאומית אנטישמיות הייתה קיימת בעיקר בקרב חברי המפלגה מפרובנצית הקייפ[15]. ביחידת הקומנדו עליה פיקד שירתו יהודים אשר זכרו לחיבה את הרצוג[16]. כאשר הקים את המפלגה הלאומית מסר רב של יהודים בורים הצביע לו וגילה נאמנות למפלגה ולהרצוג למרות קולות אנטישמיות שנמעו מקרב חלק מחבריה[16]. בנאום שנשא ביוהנסבורג ב-4 ביולי 1929 הרצוג שיבח בחום את התרומה היהודית למען הבורים, הוא הכריז שהיהודים, כמו האפריקאנרים, "חדורים עמוק ברוח הלאומיות של דרום אפריקה". והוסיף: "במהלך המלחמה, בקרב האנשים הנאמנים ביותר והאמינים ביותר בקומנדו, כמעט תמיד היה אפשר למצוא יהודי בשורות האפריקאנרים"[17]. הרצוג כמו סמאטס הביע תמיכה ברעיון הציוני ואף הטמיע את התמיכה במפלגתו אשר לאחר פרישתו ומותו המשיכה להביע תמיכה בישראל[18].

מורשתעריכה

 
פסלו של הרצוג בבניין האיחוד
  • פסל של הרצוג בגובה 4 מטר הוקם בשנת 1977 במדשאות הקדמיות של בניין האיחוד. הפסל הוסר ב 22 בנובמבר 2013 והועבר למיקום חדש בגנים. הוא היה עדיין במצב טוב, למעט הסרת המשקפיים שנכללו במקור בפסל. הפסל הוסר כדי לפנות מקום לפסלו של נלסון מנדלה.
  • שדה התעופה של בלומפונטיין נקרא עד 1995 על שמו.
  • בוויטבנק נקרא על שמו תיכון גנרל הרצוג.
  • תומכי הרצוג המציאו את הרצוגי, מאפה ממולא בריבה עם כיסוי קוקוס, שהיא עדיין ממתק פופולרי בדרום אפריקה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Brian Lapping, De geschiedenis van de Apartheid, Unieboek / Het Spectrum, 1986, עמ' 57
  2. ^ Grote Winkler Prins Encyclopedie, Winkler Prins, 7de Druk, 1976, עמ' 356
  3. ^ enacted the Parliament of South Africa, Official Languages of the Union Act, 1925
  4. ^ DW Kruger, The Making of a Nation: A History of the Union of South Africa, 1910-1961, Macmillan, 1969, עמ' 63
  5. ^ Richard Steyn, Louis Botha A Man Apart, Jeppestown: Jonathan Ball Publishers, 2018, עמ' 181-182
  6. ^ Steyn J.C, Trouwe Afrikaners, Aspekte van Afrikanernasionalisme en Suid-Afrikaanse taalpolitiek 1875–1938, Kaapstad: Tafelberg Uitgewers, עמ' 73
  7. ^ Steyn, J.C., Tuise in eie taal; Die behoud en bestaan van Afrikaans, Kaapstad: Tafelberg Uitgewers, 1980, עמ' 448-449
  8. ^ DW Kruger, The Making of a Nation: A History of the Union South Africa, 1910-1961, Macmillan, 1969, עמ' 108
  9. ^ Brian Lapping, De geschiedenis van de Apartheid, Unieboek / Het Spectrum, 1986, עמ' 61
  10. ^ Brian Lapping, De geschiedenis van de Apartheid, Unieboek / Het Spectrum, 1986, עמ' 82
  11. ^ Brian Lapping, De geschiedenis van de Apartheid, Unieboek / Het Spectrum, 1986, עמ' 82
  12. ^ Brian Lapping, De geschiedenis van de Apartheid, Unieboek / Het Spectrum, 1986, עמ' 91
  13. ^ Brian Lapping, De geschiedenis van de Apartheid, Unieboek / Het Spectrum, 1986, עמ' 92
  14. ^ L H Gann, Review: South Africa and the Third Reich, The International History Review 14, 1992, עמ' 524-525
  15. ^ Christoph Marx, The Ossewabrandwag As a Mass Movement, 1939-1941, Journal of Southern African Studies 20, 1994, עמ' 208
  16. ^ 1 2 David Saks, Boerejode Jews in the Boer Armed Forces 1899-1902, 2010, עמ' 153
  17. ^ David Saks, Boerejode Jews in the Boer Armed Forces 1899-1902, 2010, עמ' 156-158
  18. ^ L H Gann, Review: South Africa and the Third Reich, The International History Review 14, 1992, עמ' 525


  ערך זה הוא קצרמר בנושא פוליטיקאים ובנושא דרום אפריקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.