גונריל

דמות במחזה המלך ליר

גונֶרילאנגלית: Goneril) היא דמות במחזה הטראגי "המלך ליר" (1605), מאת ויליאם שייקספיר. היא הבכורה מבין שלושת בנותיו של המלך ליר. גונריל, יחד עם אחותה, ריגן, נחשבת לדמות מרושעת הרודפת אחר כוח, ומנסה להפיל את אביה הזקן מכס המלכות של בריטניה.[1]

גונריל
גונריל וריגן מאת אדווין אוסטין אבי
גונריל וריגן מאת אדווין אוסטין אבי
יוצרים ויליאם שייקספיר עריכת הנתון בוויקינתונים
דמויות קשורות
משפחה המלך ליר (אב)
ריגן (אחות)
קורדליה (אחות)
הדוכס מאלבני (בעל)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שייקספיר ביסס את דמותה על גונורילה, פרסונה שתוארה בכרוניקה הפסאודו-היסטורית, "ההיסטוריה של מלכי בריטניה" (סביבות שנת 1136) מאת ג'פרי ממונמות', בתור הבכורה מבין שלושת בנותיו של המלך הבריטי ליר, לצד ריגן וקורדיליה (מקורה של הדמות קורדליה) ובתור אימו של מארגאנוס.

תפקידה במחזה עריכה

גונריל נשואה לדוכס אולבני (שם ארכאי לסקוטלנד), והיא בתו הבכורה של המלך ליר. היא אחת הנבלים העיקריים במחזה. בתמונה הראשונה, אביה מבקש מכל אחת מבנותיו להצהיר על אהבתן אליו תמורת חלקן בממלכה. הנאום של גונריל, אפילו שהיה מלא חנופה, לא היה אמיתי וכן, משום שהיא רק ניסתה לצבור עוד כוח.

המלך ליר מגרש את בתו הצעירה קורדליה, מפני שלא התחנפה אליו כמו אחיותיה, גונריל וריגן. ליר מחליט לשהות חצי שנה בטירה של גונריל ולאחר מכן חצי שנה בטירה של ריגן. לגונריל לא באמת אכפת מאביה הזקן, ולכן היא מנחה את המשרתים שלה להזניח אותו, כדי שכך אולי יהיה מתוסכל מספיק כדי להתעמת איתה, ואולי אפילו יעזוב. היא מאמינה שאביה הוא זקן משוגע, ואומרת, "זקן דומה לילד" (מערכה ראשונה, תמונה שלישית)[2] ויש להעמידו במקומו באמצעות נזיפות בנוסף לחנופה. ליר מגיע לטירתה של גונריל בליווי 100 אבירים רועשים והוללים. גונריל דורשת מאביה לשלוח את חלקם חזרה ולהשאיר רק את אלו המנומסים. ליר מתפרץ בכעס, ויוצא אל טירתה של ריגן.

במערכה השנייה, גונריל פוגשת את ריגן וליר בביתו של האלוף מגלוסטר. שם היא עומדת לצידה של אחותה כנגד אביה, מה שמעורר בליר זעם רב, והוא יוצא אל סופת הברקים המשתוללת בחוץ. גונריל וריגן מורות על סגירת הדלתות בפני ליר.

במערכה השלישית, גונריל מגלה שגלוסטר עזר לליר להימלט לדובר, כדי לנהל פגישות עם הצבא הצרפתי הפולש, ומציעה שדוכס קורנוול יעקור את עיניו של גלוסטר. גונריל מפתחת עניין רומנטי באדמונד (בנו הממזר של גלוסטר), וחושבת שהוא יותר גברי מבעלה הפחדן אולבני. אולבני נגעל ממעשיה של גונריל, מגנה ומאשים אותה, אך היא ממשיכה לפקפק בגבריותו.

במערכה האחרונה, בזמן שהכוחות הבריטים נאבקים בצבא הצרפתי (בהנהגתה של קורדליה), גונריל מגלה שריגן מחזרת אחר אדמונד, ולכן היא מרעילה אותה (מחוץ לבמה) כדי להבטיח שריגן לא תתחתן איתו. לאחר מותה של ריגן, גונריל מתאבדת. ההתאבדות אינה אופיינית לה, משום שלכל אורך המחזה הוצגה כאישה אנוכית, ולכן אין הסבר ברור למעשה זה, אך נרמז כי הסיבה היא שילוב של סיכול תוכניותיה והודאה בכך שהרעילה את ריגן.

ניתוח הדמות עריכה

גונריל היא אישה אכזרית וערמומית. תכונות אלה מתגלות במערכה הראשונה. מכיוון שלא היה לו יורש זכר, ליר היה מוכן לחלק את ממלכתו בין שלוש בנותיו, בתנאי שיכריזו על אהבתן כלפיו. גונריל ידעה שתגובתה תקרב אותה לכס המלכות, ולכן הצהירה: "אבי, עזה אהבתי עד אין הביע..." (מערכה ראשונה, תמונה ראשונה)[2] היא משקרת לאביה ללא שום הסתייגות.

אופייה הזדוני מתחיל להיחשף כאשר ליר מבקש ממנה להתארח אצלה ואצל בעלה. היא אומרת לו לסלק את אביריו ומשרתיו משום שהם רבים ורועשים מדי. ליר זועם בגלל חוסר הכבוד שהיא מפגינה כלפיו, מקלל אותה ועוזב.

גונריל, אשתו של דוכס אולבני, מנהלת מערכת יחסים אינטימית עם אדמונד. היא כותבת פתק המעודד את אדמונד לרצוח את בעלה ולשאת אותה לאישה, אך הפתק מתגלה. במערכה האחרונה, גונריל מרעילה את ריגן, לאחר שגילתה שגם ריגן חושקת באדמונד, וכשאדמונד נפצע וגוסס מפצעיו, גונריל מתאבדת.

בטקסט לא צוין במפורש מהן הסיבות לשנאתה של גונריל את אביה. הסופר סטיבן ריד שיער שגונריל, בתור בת בכורה, שונאת את אביה משום שהוא מעדיף את קורדליה על פניה. ריד טוען: "דחייתו של ליר את קורדליה, מעוררת בריגן ובגונריל זיכרונות מעומעמים מעברן ומרירות מודחקת שנוצרה מתוך הדחייה שלו כלפיהן, מרירות שלעולם לא הצליחו לבטא או להשלים איתה."[3]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ McFarland, Thomas, "The Image of Family in King Lear", Farmington Hills, Michigan: Gale, 2003
  2. ^ 1 2 תרגום: אברהם שלונסקי, תרגומים משירת העולם: מחזות, ירושלים: ספרית פועלים, תשל"ב 1971
  3. ^ Reid, Stephen, "In Defense of Goneril and Regan", American Imago, Johns Hopkins University Press, Fall 1970