גוסטב קלוציס
גוסטב קלוציס (בלטבית: Gustavs Klucis, ברוסית: Густав Густавович Клуцис: 4 בינואר 1895 – 26 בפברואר 1938) היה צלם לטבי וחבר מרכזי באוונגרד הקונסטרוקטיביסטי בתחילת המאה ה-20. הוא ידוע בתעמולה המהפכנית והסטליניסטית הסובייטית שהפיק עם אשתו ולנטינה קולגינה ובפיתוח טכניקות פוטומונטאז'.[1]
 | |
| לידה |
4 בינואר 1895 (יוליאני) Rūjiena, לטביה  |
|---|---|
| פטירה |
26 בפברואר 1938 (בגיל 43) מוסקבה, ברה"מ |
| מקום קבורה |
מחנה בוטובו |
| מקום לימודים |
וחוטמא"ס |
| זרם באמנות |
קונסטרוקטיביזם |
| הושפע על ידי |
יאניס רוזנטלס |
| בן או בת זוג |
ולנטינה קולגינה |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קלוציס החל את הכשרתו האמנותית בריגה בשנת 1912.[2] ב-1915 הוא גויס לצבא הרוסי, שירת ביחידת רובאים לטבית, ולאחר מכן נסע למוסקבה ב-1917.[3] כחייל בגדוד הרובאים הלטבי ה-9 שירת קלוציס בין המשמר האישי של ולדימיר לנין בסמולני בשנים 1917–1918 ולאחר מכן הועבר למוסקבה כדי לשרת כחלק מהמשמר של הקרמלין (1919-1924).[4]
בשנים 1918–1921 החל בלימודי אמנות אצל קזימיר מלביץ' ואנטואן פבזנר, הצטרף למפלגה הקומוניסטית, פגש את הציירת ולנטינה קולגינה ונישא לה, וסיים את בית הספר הממלכתי לאמנות. הוא ימשיך להיות קשור לבית הספר כפרופסור לתורת הצבעים מ-1924 עד שבית הספר נסגר ב-1930.
קלוציס לימד, כתב והפיק אמנות פוליטית עבור המדינה הסובייטית למשך שארית חייו. כשהרקע הפוליטי התדרדר במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, קלוציס וקולגינה נכנסו ללחץ גובר להגביל את הנושא והטכניקות שלהם. בעבר היו שמחים, מהפכניים ואוטופיים, עד 1935 האמנות שלהם הוקדשה לקידום פולחן האישיות של יוזף סטלין.
אף שירותו הפעיל והנאמן למפלגה, קלוציס נעצר במוסקבה ב-16 בינואר 1938, כחלק ממה שנקרא "המבצע הלטבי" כשהתכונן לצאת ליריד העולמי של ניו יורק. קולגינה סבלה במשך חודשים ושנים בעקבות היעלמותו. גזר דינו נחרץ על ידי ועדת NKVD ומשרד התובע של ברית המועצות ב-11 בפברואר 1938, הוא הוצא להורג ב-26 בפברואר 1938, במגרש אימונים ליד מוסקבה.
שמו טוהר ב-25 באוגוסט 1956.[5]
יצירה עריכה
קלוציס עבד במגוון מדיות ניסויות. הוא אהב להשתמש לתעמולה כתמונת רקע מהפכנית. הפרויקט הראשון שלו, ב-1922, היה סדרה של תצוגות ניידות למחצה, מולטימדיה, שהותקנו ברחובות מוסקבה, ושילבו רדיו, מסכי סרטים ותצוגות בעיתונים, והכל כדי לחגוג את יום השנה החמישי למהפיכה. כמו קונסטרוקטיביסטים אחרים הוא עבד בפיסול, הפיק תערוכות, איורים ועוד.
אבל קלוציס וקולגינה ידועים בעיקר בפוטומונטאז'ים שלהם. שמות של כמה מהכרזות הטובות ביותר שלהם: "חישמול הארץ" (1920), "לא יכולה להיות תנועה מהפכנית בלי תיאוריה מהפכנית" (1927), ו"עובדי שטח בראש המאבק לשיקום הסוציאליסטי." (1932).
הם הציגו לעיתים קרובות, והכניסו את עצמם לתמונות התעמולה האלה, כשהם מחופשים לעובדים או לאיכרים. הקומפוזיציות הדינמיות שלהם, עיוותים של קנה מידה ומרחב, נקודות מבט נועזות ומתנגשות הופכו אותם למודרניים תמידיים.
קלוציס הוא אחד מארבעה אמנים שאומרים שהמציאו את תת-הז'אנר של מונטאז' והצילום הפוליטי ב-1918 (יחד עם הדאדאיסטים הגרמנים חנה הוך וראול האוסמן, ואל ליסיצקי הרוסי). הוא עבד לצד ליסיצקי בתערוכה בינלאומית בקלן.[6]
גלריה עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- גוסטב קלוציס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Discover sculptor, collagist, photographer Gustavs Klucis, rkd.nl (באנגלית)
- ^ Gustav Klutsis | MoMA, The Museum of Modern Art (באנגלית)
- ^ Gustav Klutsis (Latvian, 1895–1938) | The Art Institute of Chicago, archive.artic.edu
- ^ КЛУЦИС ГУСТАВ ГУСТАВОВИЧ — информация на портале Энциклопедия Всемирная история, w.histrf.ru
- ^ Жертвы массового террора. Бутовский полигон НКВД в 1937-1938 гг., www.sinodik.ru
- ^ Tupitsyn, Margarita (1999). "Back to Moscow". El Lissitzky: beyond the Abstract Cabinet : photography, design, collaboration (English ed.). New Haven, Conn.: Yale Univ. Press