גורטאנגלית: Gort; באירית: Gort Inse Guaire; תעתיק לעברית: "גורט אינצ'ה גואיירה" או "אי השדה של גואיירה") היא עיירה בדרום מחוז גולוויי במערב אירלנד. היא שוכנת צפונית לגבול עם מחוז קלייר על הדרך הראשית גולוויי - לימריק העוברת בכביש N18. גורט נמצאת בתחום טריטוריית שושלת המלוכה ההיסטורית היי פיכראך איינה (Uí Fiachrach Aidhne) וידועה גם בשמה הגאלי אירי הנוסף מוי איינה (Maigh Aidhne; מישורי איינה בעברית). היא מהווה חלק מדיוקסיית קילמקדואק השייכת לכנסייה הרומית קתולית ולדיוקסיית לימריק וקילאלו השייכת לכנסיית אירלנד, הגוף הכנסייתי השני בגודלו באי האירי, המסונף לכנסייה האנגליקנית.

גורט
Gort
רחוב ברידג' בגורט
רחוב ברידג' בגורט
רחוב ברידג' בגורט
מדינה אירלנדאירלנד אירלנד
פרובינציה קונכטקונכט קונכט
מחוז גולוויי
שטח 3.44 קמ"ר
גובה 43 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 2,644 (2011)
קואורדינטות 53°03′58″N 8°48′42″W / 53.066°N 8.8118°W / 53.066; -8.8118 
אזור זמן UTC+0

היסטוריה עריכה

גורט שואבת את שמה האירי מהמילים gort (שדה), inse (אי), ו-Guaire, על שמו של גואיירה איינה מק'קולמן (Guaire Aidne mac Colmáin), מלכה בן המאה ה-6 של ממלכת קונכט, ופטרונו של הקדוש סט. קולמן מק'דואק (Saint Colman mac Duagh). במהלך ימי הביניים ראשי שבט קנל איידה נא'אכטר (Cenél Áeda na hEchtge), משפחת או'שונייסי, Ó Seachnasaigh, צאצאים של המלך גואיירה איינאך, Guaire Aidhneach, החזיקו בגורט כעיר המבצר העיקרית שלהם, באתר שבהמשך הזמן שימש לבניית אורוות סוסים. בסוף המאה השבע עשרה הופקעו אדמות משפחת או'שונייסי מהן והוענקו לסר תומאס פרנדרגאסט, הברונט ה-1 (Sir Thomas Prendergast, 1st Baronet), שנכדו היה ג'ון פרנדרגאסט סמית' רוזן גורט ה-1 (John Prendergast Smyth, 1st Viscount Gort). בשנת 1831, מנתה אוכלוסיית העיירה 3,627 תושבים, ו-563 בתים. רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד שהתרחש באמצע שנות הארבעים של המאה ה-19, צמצם במידה ניכרת את אוכלוסיית גורט.

מספר אתרים היסטוריים סביב גורט כלולים ברשימת האתרים והעתיקות של אירלנד. מנזר קילמקדואק (אנ') ומגדל עגול אירי עתיק נמצאים במרחק של כ-3 ק"מ (1.9 מייל) ממערב לגורט. טירת ראהאלי (אנ') שוכנת במרחק של כ-4.8 ק"מ (3 מייל) ממזרח לגורט.

תחבורה עריכה

תחנת הרכבת גורט (אנ') נפתחה לציבור ב-15 בספטמבר 1869 ונסגרה לתנועת סחורות ב-3 בנובמבר 1975 ולתנועת נוסעים ב-5 באפריל 1976.[1] היא נחנכה מחדש ונפתחה לציבור בשנת 2010, כחלק מפרויקט חידוש קווי הרכבת במערב אירלנד. כביש M18 המהיר, החוצה את העיירה, נחנך ונפתח לתנועה ב-12 בנובמבר 2010.[2]

גורט והקשר שלה לוויליאם בטלר ייטס עריכה

המשורר ויליאם בטלר ייטס, התגורר בטירת ת'ור בלילי (Thoor Ballylee), טירה אנגלו - נורמנית השוכנת במרחק של 7 קילומטרים צפונית מזרחית לעיירה גורט,[3] אותה שיפץ באופן עצמאי באמצעות הונו האישי. טירה זו, על שלל מאפייניה הארכיטקטוניים, היוותה עבורו סמל אישי לרעיונותיו הפילוסופיים-פואטיים.[4] ייטס היה נוהג לבקר לעיתים תכופות באחוזת קול פארק (Coole Park) ובביתה של ליידי אוגוסטה גרגורי, בעלת האחוזה ומאושיות התחייה הספרותית האירית של המאה ה-20, אשר הייתה ידידתו האישית שאיתה ניהל תכתובות ארוכות זה שנים רבות.[5] האחוזה שוכנת לא הרחק מדרך גולוויי, קילומטר בלבד מהעיירה גורט.

דמוגרפיה עריכה

מוצאם של קרוב ל-40% מתושבי העיירה אינו אירי ולפי נתוני מפקד 2006, כמעט רובם של המהגרים הוא ממוצא ברזילאי.[6] בגורט ממוקמים מפעלים לעיבוד בשר, מפעלים שמעסיקים את רוב תושבי גורט שמוצאם מברזיל, אשר העדיפו להגר לאירלנד כדי לעבוד בשכר גבוה יותר מהשכר המשולם להם במפעלים שנמצאים בברזיל.[6] בכתבה שפורסמה בביטאון האגודה ללימודי אירלנד-דרום אמריקה, הכתבת קלייר הילי מציינת: "רבים מהברזילאים החיים בגורט הם חלק מקהילה החיה ועובדת בעיירה, ובהדרגה הם משנים את אופי ומראה העיירה".[6] הקהילה הברזילאית של גורט היא נוצרית - קתולית, והיא מנהלת את תפילותיה אחת לשבוע, ביום שבת, בפורטוגזית, בכנסייה המקומית שבעיירה.[6]

התפתחות האוכלוסייה בעיירה
שנה אוכלוסייה שינוי באחוזים
1821 2,559 -
1831 2,627 2.7%+
1841 3,056 16.3%+
1851 2,398 21.5%-
1861 2,097 12.6%-
1871 1,773 15.5%-
1881 1,719 3.0%-
1891 1,498 12.9%-
1901 1,339 10.6%-
1911 1,166 12.9%-
1926 1,083 7.1%-
1936 1,034 4.5%-
1946 1,046 1.2%+
1951 1,008 3.6%-
1956 1,094 8.5%+
1961 1,044 4.6%-
1966 990 5.2%-
1971 975 1.5%-
1981 1,095 12.3%+
1986 1,021 6.8%-
1991 1,093 7.1%+
1996 1,182 8.1%+
2002 1,776 50.3%+
2006 2,734 53.9%+
2011[7] 2,644 3.29%-

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גורט בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה