גנבת רכב

עבירת רכוש שבה נגנב כלי רכב ממונע

גנבת רכב היא עבירת רכוש שבה נגנב כלי רכב ממונע[1].

בישראל המטרות הנפוצות לגנבת רכב הן[דרוש מקור]:

  • לצורך הגעה ממקום למקום, או לשם ביצוע עבירה אחרת שלאחריה הרכב יינטש, בדרך כלל בתוך שעות אחדות. עבירה זו אינה נחשבת "גנבה" לעניין חוק העונשין ומשטרת ישראל מגדירה אותה שַׁבּלָ"ר - שימוש ברכב ללא רשות הבעלים.
  • לפירוק ומכירה כחלקי חילוף.
  • לצורך שימוש בכלי הרכב בזהות מזויפת.
  • לשימוש ברכב בשטחי הרשות הפלסטינית.

בשנת 2021 נפתחו בישראל 13,720 תיקי פשיעה עבריינית בגין "גניבה - שימוש רכב ללא רשות"[2].

בישראל העונש על גנבת רכב הוא שבע שנים על פי סעיף 413ב בחוק העונשין הקובע: ”הגונב רכב, דינו – מאסר שבע שנים. הנוטל רכב ללא רשות מבעליו, והוא מעבירו למקום אחר או לאדם אחר בנסיבות המצביעות על כוונה שלא להחזירו לבעליו, אף אם עשה כל אחד מאלה על-ידי אחר, דינו – כדין גונב רכב.”

שימוש באימובילייזר מקטין גנבות רכב בכ-40%[3].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מיכל אביב, גניבת רכב: מה העונש על עבירה פלילית של פריצה לרכב? באתר דין – עורכי דין ומידע משפטי בישראל. ‏23 במאי 2016
  2. ^ משטרת ישראל, השנתון הסטטיסטי, 2021
  3. ^ Jan C. van Ours, Ben Vollaard, The Engine Immobiliser: A Non‐starter for Car Thieves. The Economic Journal, Volume 126, Issue 593, June 2016, Pages 1264–1291
  ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.