גריגורי גגארין

צייר ומאייר רוסי

גריגורי גגאריןרוסית: Григорий Гагарин ‏: 29 באפריל 1810 - 30 בינואר 1893) היה צייר וגנרל רוסי. [1]

גריגורי גגארין
G. G. Gagarin 1867.jpg
לידה 11 במאי 1810
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בינואר 1893 (בגיל 82)
שאטלרו, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 30 בינואר 1893 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר במסדר אלכסנדר נבסקי
עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3
מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3
מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2
Order of Saint Anna, 2nd class with crown
עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4
אות מסדר העיט הלבן
עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה
מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1
מסדר סנטה אנה, דרגה 2
אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3
לגיון הכבוד
בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Sofya Gagarina עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Mariya Gagarina עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

גריגורי גגארין נולד בסנט פטרסבורג למשפחת אצולה גאגרין. אביו, הנסיך גריגורי איבנוביץ' גגארין, היה דיפלומט רוסי בצרפת ולאחר מכן השגריר באיטליה. סבו וסבתו מצד אביו היו הנסיך איבן סרגייביץ' גגארין ואשתו. אביו נישא בסנט פטרסבורג בשנת 1809 לאמו יקטרינה פטרובנה סוימונובה, בתם של פיוטר אלכסנדרוביץ' סוימונוב ואשתו יקטרינה איבנובנה בולטינה. עד גיל 13 שהה הילד עם משפחתו בפריז וברומא ולאחר מכן למד בסיינה. גריגורי לא קיבל חינוך אמנותי רשמי, אלא לקח שיעורים פרטיים מהצייר הרוסי קארל ברולוב שהתגורר באותה תקופה באיטליה.[2]

ב-1832 חזר לסנט פטרסבורג, התוודע לאלכסנדר פושקין ואייר את יצירותיו כמו "אגדת הצאר סאלטן". הוא גם התקרב לאופוזיציה ולמיכאיל לרמונטוב. [3]

הוא עבד כדיפלומט רוסי בפריז, רומא וקונסטנטינופול; שהה שנתיים במינכן. ב-1839, לאחר שובו לרוסיה, נסע יחד עם הסופר הרוסי ולדימיר סולוגוב מסנט פטרבורג לקאזאן. סולוגוב כתב את רומן על המסע הזה, וגגארין אייר אותו.

המלחמה הקווקזיתעריכה

גגארין גם המשיך את ידידותו עם לרמונטוב, ובשנת 1840 עקב אחריו לגלותו בקווקז במלחמת הקווקז. כנראה הם גרו יחד באותו אוהל.

הם השתתפו במבצעים נגד הילידים המאכלסים את הרי הקווקז, אך גם המשיכו בעבודתם היצירתית. ידועות כמה יצירות אמנות שחתומות על ידי שניהם.

ב-1841 נהרג לרמונטוב בדו-קרב, אך גגארין המשיך בשירותו הצבאי.

בשנת 1842 הוא השתתף במשלחת הגנרל צ'רנישיוב בדאגסטן ושירת עד 1848.

חיים אישייםעריכה

גגארין היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה הייתה אנה ניקולייבנה דולגורוקובה (1823–1845), איתה נולדה לו בת, הנסיכה יקטרינה גריגורייבנה גגארינה (1844–1920). אנה ניקולייבנה נפטרה כמה ימים לאחר שילדה את הבת.

ב-29 באוגוסט 1848 נישא לסופיה אנדרייבנה דשקובה (7 ביולי 1822 - 20 בדצמבר 1908), בתו של אנדריי דשקוב ואחייניתו של דמיטרי דשקוב, שר המשפטים לשעבר.[4]

בשנים 1848–1855 הוא התגורר בטבליסי בשירותו של מיכאיל וורונטסוב. בין התפקידים הצבאיים והמנהליים, גגארין עשה הרבה עבודות עבור העיר. הוא בנה שם תיאטרון, צייר את קתדרלת טביליסי, ושיחזר ציורי קיר של הקתדרלות הגיאורגיות הישנות, כולל מנזר בטניה. בשלב זה נולדו הילדים הראשונים מנישואיו השניים.

האקדמיה הקיסרית לאמנויותעריכה

ב-1855 עבר גריגורי לסנט פטרסבורג כדי לעבוד אצל הדוכסית הגדולה מריה ניקולייבנה, דוכסית לויכטנברג, שהייתה נשיאת האקדמיה הקיסרית לאמנויות. כאן נולדו שני ילדיו הנוספים. [5]

בשנת 1858 קיבל גגארין את הדרגה הצבאית של מייג'ור גנרל. ב-1859 הוא הפך לסגן הנשיא של האקדמיה הקיסרית לאמנויות, והוא נשאר שם עד 1872. בתו האחרונה, הנסיכה נינה, נולדה ב-1861.

כסגן נשיא האקדמיה תמך גגארין ב"סגנון הביזנטי". הוא בנה את "המוזיאון לאמנות נוצרית מוקדמת" באקדמיה. גגארין גם המשיך לתמוך בשירתו של לרמונטוב, והעלה את "השד" של לרמונטוב בתיאטרון הארמיטאז' המלכותי (1856).

גגארין מת בצרפת בשנת 1893.

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גריגורי גגארין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה