גשר פתיה סולטאן מהמט

גשר פתיה סולטאן מהמט או גשר הבוספורוס השניטורקית: Fatih Sultan Mehmet Köprüsü או Boğaziçi Köprüsü) הוא גשר תלוי באיסטנבול המקשר בין החלק האסייתי לחלק האירופי של העיר, מעל מצר הבוספורוס. הגשר מקשר בין אזור היסאראיסטי (Hisarüstü) בצד האירופי של איסטנבול לאזור קוואג'ק (Kavacık) בצד האסייתי.

גשר פתיה סולטאן מהמט
הצד האסייתי של הגשר
הצד האסייתי של הגשר
מאפיינים כלליים
שימוש מכוניות
על שם מהמט השני עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מצר הבוספורוס, בין חלקה האסייתי
לחלקה האירופי של איסטנבול
קואורדינטות 41°05′28″N 29°03′40″E / 41.09111°N 29.06111°E / 41.09111; 29.06111
מידע על ההקמה
מתכנן פרימן פוקס ושות'
עלות 130 מיליון דולרים אמריקאיים
מבנה גשר תלוי
חומרים פלדה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הבנייה ?–1988
מידות
אורך 1,510 מטר
רוחב 39 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 110 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מִפְתָּח מרבי 1,090 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
(למפת איסטנבול רגילה)
 
גשר פתיה סולטאן מהמט
גשר פתיה סולטאן מהמט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נתונים עריכה

אורכו של הגשר 1,510 מטרים ורוחבו 39 מטרים. המרחק בין שני המגדלים הנושאים את הגשר הוא 1,090 מטרים (הגשר התלוי ה-11 בגודלו בעולם).

גובה המגדלים מעל הגשר - 105 מטרים, וגובה הגשר מעל פני הים - 64 מטרים, על מנת לאפשר לנושאת המטוסים של צי ארצות הברית אנטרפרייז, וכן לאוניית הנופש המלכה אליזבת השנייה לעבור תחתיו.

על הגשר עוברת הדרך המהירה בין אדירנה ואנקרה. ישנם ארבעה מסלולי תנועה רגילים וכן מסלול חירום בכל כיוון. המסלולים משתנים בהתאם לעומסי התנועה (בבקרים - מהצד האסייתי לצד האירופי, ובערבים להפך). אין מעבר להולכי רגל על הגשר. מדי יום עוברות על הגשר כ-150,000 מכוניות.

המעבר על הגשר כרוך בתשלום אגרה. עמדות התשלום ממוקמות בצד האירופי. בשנת 1999 הותקנה בגשר מערכת גבייה אלקטרונית אוטומטית, הגובה בחלק מהמסלולים את התשלום על פי מספרי הרישוי של כלי הרכב.

בשל גובהו של הגשר, נעשים עליו ניסיונות התאבדות רבים בקפיצה ממנו. בשנת 2001 נערכו מן הגשר 146 ניסיונות התאבדות מהם 24 צלחו. בשנת 2002, מתוך 190 ניסיונות התאבדות, 38 צלחו.

הגשר נושא את שמו של סולטאן האימפריה העות'מאנית מהמט השני אשר כבש את איסטנבול מידי הביזנטים.

בניית הגשר עריכה

הגשר נבנה על ידי שלוש חברות - יפנית, איטלקית וטורקית. תכנון הגשר בוצע על ידי האדריכלים פרימן פוקס ושות'. הבנייה הסתיימה ב-3 ביולי 1988 והגשר נפתח על ידי ראש ממשלת טורקיה טורגוט אזאל אשר נהג ברכבו בעצמו וחצה את הגשר. עלויות בניית הגשר היו כ-130 מיליון דולר.

מראה פנורמי של הגשר מהצד האסייתי

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה