דורה קארינגטון
דורה דה האוטון קארינגטון (באנגלית: Dora de Houghton Carrington; 29 במרץ 1893 – 11 במרץ 1932), הידועה בשם "קארינגטון", הייתה ציירת ואמנית דקורטיבית אנגלית, שהשתייכה לקבוצת בלומסברי, וקשורה במיוחד לסופר ליטון סטרייצ'י. היא לא הייתה ידועה כציירת במהלך חייה, מכיוון שרק לעיתים נדירות הציגה ולא חתמה על עבודתה.
 | |
| דורה קארינגטון, דיוקן עצמי, 1910 | |
| לידה |
29 במרץ 1893 הרפורד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| התאבדה |
11 במרץ 1932 (בגיל 38) ניוברי, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
? – 11 במרץ 1932 |
| זרם באמנות |
קבוצת בלומסברי |
| בן או בת זוג |
Ralph Partridge ליטון סטרייצ'י |
  | |
ראשית החייםעריכה
קרינגטון נולדה בהורפורד, אנגליה, למהנדס הרכבת סמואל קארינגטון, שעבד בחברת הודו המזרחית, ולשרלוט (לבית הוטון). הם התחתנו בשנת 1888 ונולדו להם חמישה ילדים שדורה הייתה ילדם הרביעי.[1] היא למדה בבית הספר התיכון בדפורד לבנות ששם דגש על אמנות. הוריה שילמו עבורה גם לשיעורים נוספים בציור. היא זכתה במספר פרסים בתחרויות בית הספר הארציות שאורגנה על ידי החברה לציור המלכותי.[2]
בשנת 1910 היא למדה בבית הספר לאמנות סלייד במרכז לונדון שם זכתה במלגה ובכמה פרסים אחרים. חבריה כללו את דורותי ברט, פול נאש, כריסטופר נבינסון ומארק גרטלר. כולם היו מאוהבים בה ואחיו הצעיר של נאש, ג'ון נאש, קיווה להינשא לה.[3][4] גרטלר רדף אחרי קארינגטון במשך מספר שנים, והם היו בקשר מיני קצר במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה.
ב־1913 היא וקונסטנס ליין השלימו שלושה ציורי קיר גדולים לספרייה באשרידג' בצ'ילטרים. מאידך, התוכניות עם ג'ון ופול נאש, לציורי קיר בכנסייה באוקסברידג' לא התממשו עם תחילת מלחמת העולם הראשונה.
לאחר שסיימה את לימודיה בסלייד, אף על פי שחסר לה כסף, קארינגטון שהתה בלונדון, התגוררה בסוהו והיה לה סטודיו בצ'לסי. ציוריה נכללו במספר תערוכות קבוצתיות, כולל במועדון האמנות האנגלית החדשה. בתקופה זו היא הפסיקה לחתום על עבודותיה. בשנת 1914 עברו הוריו של קארינגטון לכפר הורסטבורן טרנט בהמפשייר וזמן קצר לאחר מכן היא עברה לשם והקימה את הסטודיו שלה בבניין חיצוני של הנכס.
קריירה וחיים אישייםעריכה
קארינגטון לא הייתה חברה בקבוצת בלומסברי, אף על פי שהייתה קשורה קשר הדוק עם בלומסברי ובאופן כללי יותר עם העמדות ה"בוהמייניות", דרך מערכת היחסים הארוכה שלה עם הסופר ההומוסקסואל ליטון סטרייצ'י, אותו פגשה לראשונה בשנת 1916. סגנון התסרוקת המיוחדת שלה, והמראה האנדרוגיני משהו, ליוו את בעיית הזהות המינית שלה. ידוע שהיא ניהלה רומן עם הנרייטה בינגהם, וגם ניהלה מערכת יחסים משמעותית עם הסופר ג'רלד ברנן.
קארינגטון הקימה לראשונה בית עם ליטון סטרייצ'י בנובמבר 1917, כשעברו יחד לבית בברקשייר. קארינגטון פגשה את ראלף פרטרידג', ידיד של אחיה הצעיר נואל, בשנת 1918. פרטרידג' התאהב בקארינגטון ובסופו של דבר, בשנת 1921, קארינגטון הסכימה להתחתן איתו, לא בגלל האהבה אלא כדי להחזיק את הבית ביחד. ביום בו הסכימה להתחתן עם פרטרידג' היא כתבה לסטרייצ'י, שהיה באיטליה, את מה שתואר כאחד ממכתבי האהבה המרגשים ביותר בשפה האנגלית.
סטרייצ'י שילם עבור החתונה, וגם ליווה את הזוג בירח הדבש שלהם בוונציה. השלושה עברו לבית בווילטשייר בשנת 1924; הבית נרכש על ידי סטרייצ'י בשם פרטרידג'. בשנת 1926 החל ראלף פרטרידג' ברומן עם פרנסס מרשל, ועזב את דורה. נישואיו איתה הסתיימו למעשה, אך הוא המשיך לבוא לבקר אותה ברוב סופי השבוע. בשנת 1928 פגשה קארינגטון את ברנרד פנרוז, חברו של פרטרידג' ואחיו הצעיר של האמן רולאן פנרוז, והחלה לנהל איתו רומן. הרומן המריץ את היצירתיות האמנותית של קארינגטון, והיא גם שיתפה פעולה עם פנרוז בהפקת שלושה סרטים.
עם זאת, פנרוז רצה את קארינגטון אך ורק לעצמו, וזאת התחייבות שהיא סירבה לתת בגלל אהבתה לסטרייצ'י. הרומנים שלה עם גברים הסתיימו כשקארינגטון נכנסה להריון ועברה הפלה. במהלך חייה עבודתה של קארינגטון לא זכתה לתשומת לב ציבורית. חוסר העידוד אולי מנע ממנה להציג את יצירות האמנות שלה. ניתן לתאר את עבודתה של קרינגטון כפרוגרסיבית מכיוון שהיא לא התאימה באותה עת לזרם המרכזי של האמנות באנגליה. למעשה, עבודתה כלל לא נחשבה לאמנות. היא הציגה תמונות בסגנון ויקטוריאני שעשויים מנייר צבעוני.
קארינגטון כללה רישומים בעט במכתבים שכתבה לחבריה, מתוך כוונה לבדר אותם. היא יצרה גם הדפסי עץ, שזכו להערכה רבה. עבודתה הפחות מוכרת כללה שלטי פאבים וציורי קיר, קרמיקה, קמינים ועוד.
קארינגטון הייתה ידועה יותר בזכות ציורי הנוף שלה, שהיו מושפעים מהסוריאליזם. נופיה משלבים את העולם הנראה חזותית עם הדמיון והפנטזיות הנפשיות שלה. יצירת אמנות אחת, ״רכסי הרי מיגן, אנדלוסיה״, 1924, מציגה היטב את הסגנון המיוחד שלה - המזכיר מרקם של עור אדם.
מוותעריכה
דורה קארינגטון התאבדה כשירתה בעצמה באקדח שהושאל מחברה, בריאן גינס, חודשיים לאחר מותו של ליטון סטרייצ'י, בינואר 1932. גופתה נשרפה והאפר נקבר. עם מותו, הותיר סטרייצ'י לקארינגטון 10,000 פאונד (שווה ערך ל-240,000 פאונד בשנת 1994).
מורשתעריכה
ציירת מוכשרת של דיוקנאות ונוף, עבדה גם באמנות שימושית ודקורטיבית, וציירה על כל סוג של משטח שהיה לה ביד, כולל שלטי פונדקים, אריחים וריהוט. היא עיטרה גם כלי חרס.
בשנת 1970 פרסם דייוויד גארנט מבחר מכתבים ותמציות מיומנה, ומאז עלתה מאוד הערכה ביקורתית ופופולרית ליצירתה.
בשנת 1978, סר ג'ון רוטנשטיין, שהיה במשך קרוב לשלושים שנה, מנהל גלריית טייט, לונדון, כינה את דורה קארינגטון "הציירת הרצינית ביותר שהוזנחה בתקופת חייה."
בשנת 1995 היא הייתה הנושא של תערוכה רטרוספקטיבית גדולה בגלריה לאמנות ברביקן בלונדון. שתיים מיצירותיה נמצאות בגלריית טייט, לונדון.
גלריהעריכה
דיוקן
חווה
הכפר טיידמארש
ה.מ. פורסטר
ג׳וליה פרנסס סטרייצ'י
גברת בוקס
עירום עם יונה
קישורים חיצונייםעריכה
- כתבי דורה קארינגטון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- דורה קארינגטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ Jane Hill (1994). The Art of Dora Carrington. The Herbert Press.
- ^ Carrington, Dora de Houghton (1893–1932), painter, Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית)
- ^ Dora Carrington: a difficult virus to get out of your system, The Independent, 1999-10-24 (באנגלית)
- ^ "Dora Carrington :: Biography (1893-1932) :: Gallery :: Canvas Prints" (ארכיון)