דיוויזיית הארטילריה ה-18 (ורמאכט)
דיוויזיית הארטילריה ה-18 (בגרמנית: 18. Artillerie-Division) הייתה דיוויזיית ארטילריה גרמנית שהוקמה במהלך מלחמת העולם השנייה ב-1943. בהיותו כוח הארטילריה הנייד העצמאי הראשון, הדיוויזיה מעולם לא הצליחה להגיע לתקן שתוכנן עבורה. הדיוויזיה לחמה בחזית המזרחית, ספגה אבדות כבדות ופורקה ב-1944.
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
| שיוך |
 ורמאכט |
| סוג | ארטילריה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 20 באוקטובר 1943 – 27 ביולי 1944 (282 ימים) |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| פיקוד | |
| מפקדים | ראו בהמשך |
  | |
היסטוריה
עריכהדיוויזיית הארטילריה ה-18 הוקמה על ידי שילוב המטה וחלק מהכוחות הנותרים של דיוויזיית הפאנצר ה-18, שפורקה ב-1 באוקטובר, עם יחידות אחרות. דיוויזיה זו הייתה היחידה שתוכננה ככוח ארטילרי עצמאי ונייד; והכוח המתוכנן לדיוויזיה מעולם לא הושג. מרכיב מיוחד של דיוויזיה זו היה שהיה לה אלמנט חי"ר (כבד) משלה, "Schützen-Abteilung 88 (tmot)" (הידוע גם בשם "Art.-Kampf-Btln. 88" ו-"Art.-Alarm-Abteilung 18"). בשל המשימה להגן על הארטילריה בכל המצבים המסוכנים, גדוד זה, אומן ביסודיות בפעולות משמר עורף, הציל את הדיוויזיה מהרס מוחלט לא פחות משלוש פעמים.
הדיוויזיה הייתה חלק מהקורפוס ה-38 בארמיית הפאנצר הראשונה. הדיוויזיה לחמה עד סוף מרץ 1944, אז כותרה בכיס קמינץ-פודולסקי. עם תבוסת קבוצת ארמיות צפון אוקראינה באפריל 1944, הוחלט על פירוק הדיוויזיה.[1] למרות שהיא הצליחה לפרוץ, היא ספגה אבדות כבדות ואיבדה את כל הציוד הכבד שלה.[2] עד ה-4 בנובמבר 1944 היא הייתה מעורבת בעיקר בקרבות חי"ר; ובשל אבדות כבדות הדיוויזיה כמעט חדלה להתקיים. היא פורקה רשמית ב-27 ביולי 1944. הקצינים הנותרים ואנשי המטה שימשו להקמת קורפוס הפאנצר גרוסדויטשלנד וגדודי הארטילריה עברו רפורמה למספר חטיבות ארטילריה עצמאיות.
מפקדים
עריכה- קרל טהוולטה (20 באוקטובר 1943 – 28 בפברואר 1944)
- גרהרד מילר (28 בפברואר 1944 – אפריל 1944)
- קרל טהוולטה (אפריל 1944 – יולי 1944)
קישורים חיצוניים
עריכה- דיוויזיית הארטילריה ה-18, באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)