פתיחת התפריט הראשי
דניאל פאול שרבר

דניאל פאול שרברגרמנית: Daniel Paul Schreber;‏ 25 ביולי 1842, לייפציג - 14 באפריל 1911), היה משפטן ופוליטיקאי גרמני, אשר סבל מסכיזופרניה ומפרנויה. הוא תיאר את מצבו בספרו האוטוביוגרפי "זכרונותיו של חולה עצבים" (בגרמנית: Denkwürdigkeiten eines Nervenkranken).

מחלת הנפש של שרבר הייתה אחד המקרים שזכו למחקרים הרבים ביותר בתולדות הפסיכולוגיה. הראשון בחוקרים היה פרויד במאמר שפרסם ב-1911 ואחריו באו רבים אחרים. בין השאר הפך המקרה של שרבר לאבן מחלוקת בין שני זרמים חשובים בפסיכואנליזה, האחד שרואה את המקור לפסיכוזות בתהליכים פנימיים בלבד, והשני המתמקד בהשפעות של טראומות חיצוניות.

חייועריכה

שרבר היה השני מבין שלושה ילדים - אחות ואח בכור שהתאבד בשנות השלושים לחייו. הוא נולד ב-1842 לרופא שהיה חוקר בעל שם באותם הימים בתחום חינוך הילדים, ואף כתב ספרים רבים בתחום, דניאל גוטלוב מוריץ שרבר (Daniel Gottlob Moritz Schreber‏, 1808-1861).

שרבר למד משפטים, התחתן, היה אב לבת והגיע לתואר דוקטור. ב-1884 התמודד בבחירות לרייכסטאג, נכשל, נכנס לדיכאון והתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי למשך חצי שנה. לאחר שחרורו התמנה לבית המשפט המחוזי בלייפציג ואחר קיבל את משרת נשיא בית הדין לערעורים של מדינת סקסוניה בדרזדן.

נטל העבודה הקשה שנשא על כתפיו הובילו להתמוטטות עצבים בפעם השנייה, הוא התאשפז בשנת 1893 ואובחן כחולה פרנויה. את זכרונותיו כתב בין השנים 1900 ל-1902 והגישם לבית המשפט כדי שישחררו מהאשפוז ואכן עתירתו התקבלה. מחלתו המשיכה לתקוף אותו עד שבשנת 1907 אושפז בשלישית ושם נותר עד ליום מותו.

מחלתו של שרברעריכה

כשהיה בשיא הקריירה שלו, קיבל התקף פסיכוטי. הוא החל לשמוע קולות וחדרו למוחו מחשבות אובדניות. בטירופו ראה שרבר את העולם כארכיטקטורה ענקית של עצבים, שנשלטת על ידי אל רודף והיה לו ברור שמשברו הוא חלק ממשבר גלובלי בממלכת האלוהים, שהפך את האנושות לגזע של רוחות רפאים. התחוור לו שיש פתרון אחד: עליו לגאול את האנושות ולשם כך הוא צריך להיות האדם הראשון שיהפך לאישה.

פרשנותו של פרוידעריכה

פרויד קיבל את ספרו של שרבר מקרל גוסטב יונג תלמידו, מספר חודשים לאחר שפורסם. פרויד לא פגש את שרבר, וכמעט ולא ידע פרטים ביוגרפיים עליו, בין השאר משום שקרובי משפחתו של שרבר צינזרו את הספר באופן רדיקלי והוציאו ממנו כל פרט מזהה ועדויות על בני המשפחה. פרויד בחר אפוא להתעמק רק בזכרונותיו של שרבר כפי שהתפרסמו, מתוך הנחה שניתן למצוא בהם רמזים לסיבות שהובילו למחלתו.

בעולם ההזיות של שרבר, העולם נקלע לצרה. שרבר תיאר עצמו כמושיעו של המין האנושי; הוא ייהפך לאישה ואלוהים יפרה אותו וייווצר גזע אנושי חדש. פרויד סבר ששרבר התאווה להפוך לאישה על מנת שהוא יוכל לשמש כמושא תאוותו המינית של האל (שיצג את אביו של שרבר). הוא סבר גם שחששו הפרנואידי מפני הרופא שהיה ממונה עליו בבית החולים הפסיכיאטרי, דוקטור פאול אמיל פלכסיג (Paul Emil Fleschsig), נבע ממשיכה מודחקת. פרויד סבר כי מקור הפרנויה הוא בקונפליקט הומוסקסואלי. חוסר היכולת להודות בכך ש"אני אוהב אותו" מומר ל"אני שונא אותו" ומכאן ל"הוא שונא אותי" ולתחושת רדיפה שרופאו מנצל אותו מינית. פרויד השתמש באנליזה שלו לשרבר כהדגמה לתיזה שלו בנוגע למקורות ההומוסקסואליים של הפרנויה הגברית.

פרשנותו של שצמןעריכה

מורטון שצמן כתב ספר בשנת 1976 בשם "רצח נפש", שם הוא נתן את פרשנותו לפסיכוזה של שרבר. שצמן חקר את חייו ומשפחתו של שרבר. הוא מצא ספרונים שכתב מוריץ שרבר, אביו של דניאל שרבר, ספרים המוקדשים לגידול ילדים אשר הדגישו את הצורך בחינוך קפדני ביותר של הילדים ואשר היו נפוצים בגרמניה של התקופה ואף הרבה לאחר מותו.

שרבר האב סבר כי דורו היה רך מוסרית ומנוון בעיקר בשל רשלנות בחינוך ובמשמעת הילדים בבית הספר ובבית. הוא הציע מערכת עקרונות חינוך ופרקטיקות מדוקדקות שיהפכו את הילדים לצייתנים וכנועים וסבר כי הללו יובילו לחברה ולגזע טובים יותר. שצמן השווה אחת לאחת את הטכניקות שתיאר שרבר האב בספריו החינוכיים לסיוטיו של שרבר הבן מהן סבל ארבעים שנה לאחר מכן ותוארו בספרו "זכרונותיו של חולה-עצבים".

הטכניקות האלו תאמו במדויק את סיוטיו של שרבר ארבעים שנה מאוחר יותר. שרבר המציא מכשירים שיסייעו לגידול ילדים. למשל כיסא עם סד מיוחד שגרם לילד לשבת זקוף במהלך הארוחה. הוא דגל באמבטיות קרות שבתוכן קוביות קרח מגיל שלושה חודשים כדי לחזק את רוחו של הרך ולעשותו לקשוח, במכות לילד אם זה לא התנהג כיאות. שרבר האב התגאה בכך כי הוא יישם טכניקות אלו על ילדיו ובהצלחה מרובה.

אחיו של שרבר, דניאל גוסטב שרבר, שסבל כמוהו מהתעללויות אלו, התאבד בשנות השלושים לחייו ואחותם שלא סבלה כל כך מהתעללויות, היות ששרבר האב הקדיש את עיקר מאמציו בחינוך הבנים, יצאה ללא תסביכים יוצאי דופן. ספרו של שרבר התפרסם במלואו למעט פרק אחד שנאסר לפרסום בלחץ המשפחה, ככל הנראה מכיוון שכלל פרטים אינטימיים עליה.

מקורותעריכה

  • אבשלום אליצור. (1999) "חזרה אל רצח נפש" (צבי לוטן תגובה לאבשלום אליצור. אבשלום אליצור: תגובה ללוטן. שיחות, י"ג 155–165).
  • פיטר גיי. פרויד: פרשת חיים לזמננו. תל אביב, הוצאת דביר, תשנ"ד 1993.
  • זיגמונד פרויד. שרבר: הערות פסיכואנליטיות על תיאור-מקרה אוטוביוגרפי של פרנויה. זיגמונד פרויד. עורך: דרור גרין. צפת, ספרים, הוצאה לאור, 'הספרייה לפסיכותרפיה', תשס"ו 2006.
  • Freud S. "Psychoanalytical Notes on an Autobiographical account of paranoia (dementia paranoides)." Standard Edition 12, 1-82, 1911.
  • Lothane, Zvi. "In Defense of Schreber: Soul Murder and Psychiatry." The Analytic Press, 1992.
  • Niederland W.G. "The Schreber case: Psychoanalytic profile of a paranoid personality." New York, Quadrangle, 1974
  • Junk, Anke. "Macht und Wirkung eines Mythos." Hannover, Impr. Henner Junk, 2004 דניאל פאול שרבר, באתר OCLC (באנגלית)
  • Niederland W.G. "Schreber: Father and Son." (1959, Psychoanalytic Quaterly, 28, 151-169).
  • Snatner, Eric L. "My own private Germany: Daniel Paul Schreber's secret history of modernity." Princeton N.J. Princeton University Press, 1996.
  • Sass, Louis A. "The paradoxes of delusion: Wittgenstein, Schreber, and the schizophrenic mind." Ithaca, Cornell University Press, 1994.
  • Schatzman, Morton. "Paranaoia or Persecution: The Case of Schreber" .1/1, 62-88, The Journal of Psychohistory.
  • Schatzman, Morton. "Soul Murder: Persecution in the Family". New America Library, 1976.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דניאל פאול שרבר בוויקישיתוף