יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אלפא-דימתילבנזניתנאמין הידוע בשם דסוקסין הוא צורה תרופתית של הכימיקאל מתאמפטמין הידרוכלורי - מלח חומצי של המתאמפטמין. הדסוקסין משמש לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADD/ADHD), נרקולפסיה (נרדמות) והשמנה. הוא חבר בסדרת האמפטמינים - סדרת סמים ממריצים. בגלל היותו מיוצר ממתאמפטמין, הדסוקסין נחשב לחוקי, אך ורק כאשר ישנו אישור רופא לנטילת התרופה.

דסוקסין
DL-methamphetamine
DL-methamphetamine
שם IUPAC
N-methyl-1-phenylpropan-2-amine
נתונים כימיים
כתיב כימי C10H15N
מסה מולרית 149.12044948 יחידת מסה אטומית מאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
בטיחות
מעמד חוקי ניתן באישור רופא
מזהים
מספר CAS 7632-10-2
PubChem 1206
ChemSpider 1169
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה

עריכה
 
קופסת דסוקסין המכילה 100 טבליות ללקיחה דרך הפה.

הדסוקסין פותח בשנת 1942 בארצות הברית, ויוצר והוכנס לשוק על ידי חברת "מעבדות אבוט" כגלולה הפועלת על מנגנון שחרור מיידי. מאוחר יותר, הוכנסה לשימוש גלולה בעלת מנגנון שחרור מושהה.

בשנת 2002, חברת אבוט מכרה את זכויותיה על גלולת הדסוקסין לחברת "אוביישין", אשר לקחה לעצמה לייצר ולשווק את הגלולה (למרות שבתחילה, אבוט המשיכה את הפקת הגלולה במפעלה). חברת "מעבדות אייבל" פיתחה תרופה גינרית של מתאמפטמין הידרוכלורי במחירים נמוכים מגלולת הדסוקסין, עד אשר החברה פשטה רגל.

שימוש וסבילות

עריכה

החומר הפעיל בגלולת הדסוקסין, מתאמפטמין הידרוכלורי, מדווח כאפקטיבי במשך יותר זמן וביעילות גדולה יותר ב-50% למנה מאשר החומר אמפטמין לדוגמה. מרשמים לתרופת הדסוקסין גדלים ככל שהטיפול בהיפראקטיביות מתמשך והמשתמשים מפתחים סבילות לתרופה וגם לסמים ממריצים אחרים המשמשים לטיפול בהיפראקטיביות.

המרשם ההתחלתי השכיח ביותר הוא מנה של 5 מיליגרם (המינון הכי קטן המוצע לגלולה יחידה), המינון עולה על בסיס שבועי ואחרי מספר שבועות נקבע המימון האפקטיבי ביותר למטופל.

השוואה עם תרופות ממריצות

עריכה

באופן כללי, השימוש בדסוקסין לטיפול הוא דומה לשימוש בתרופות ממריצות מסדרת האמפטמינים, כגון אדרל (תערובת רצמית של אמפטמין ודקסאמפטמין), דקסדרין (דקסאמפטמין), או מתילפנידייט (ריטלין). בגלל הסכנה להופעה פוטנציאלית של תופעות לוואי קשות יותר בשימוש בדסוקסין לעומת תרופות דומות אחרות, הדסוקסין משמש כתרופת אין ברירה כאשר התרופות האחרות אינן משפיעות או אינן משיגות את התוצאה הרצויה.

בנוסף, משום שתופעות הלוואי של מתפאמטמין הידרוכלורי הם פחותות ממריצים האחרים מסדרת האמפטמינים, והיות שההשפעה המרכזית של הדסוקסין היא גבוהה יותר (קרי, הדסוקסין הכי יעיל בהעלאת ריכוז התרופה עם יצירת הכמות הקטנה ביותר של תופעות לוואי), הדסוקסין יכול להיות שימושי למטופלים אשר מוצאים שתרופות אחרות אינן משפעיות עליהם יתר על המידה ובשביל אלו שכמות תופעות הלוואי של השימוש בממריצים אחרים היא גדולה.

מניחים שההשפעה המרכזית הגדולה שנגרמת מהשימוש בדסוקסין נגרמת בגלל קבוצת המתיל הנוספת של המתאמפטמין הידרוכלורי אשר חסרה במולקולת האמפטמין, דבר הגורם להגברת מסיסותו של המתאמפטמין הידרוכלורי בליפידים (וכך, החומר נספג יותר עמוק וביסודיות על תוך הרקמות השומניות במוח).

בדומה לתרופות ממריצות אחרות, השימוש בדסוקסין איננו מומלץ למטופלים בעלי בעיות עם מחזור הדם, או מטופלים אשר צרכו תרופת MAOI (נוגדי דיכאון) בשבועיים האחרונים לפני בליעת הדסוקסין. בנוסף, השימוש בדסוקסין איננו מומלץ למטופלים אשר להם היסטוריה של חוויית אפיסודות פסיכולוגיות, מכיוון שהממריצים עלולים להגביר את נטייתו של המטופל להתנהגות פסיכוטית נוספת.

דסוקסין (טבליות מתאמפטמין הידרוכלורי) שידוע בשמו המדעי n,אלפא-דימתילבנזניתנאמין הידרוכלורי, הוא חבר בקבוצת האמפטמינים של אמינים סימפטומימטים.

מערכת העצבים המרכזית

עריכה

איזומר יד ימין של המתאמפטמין הידרוכלורי הוא סם אשר השפעתו העיקרית על הגוף היא המרצה של מערכת העצבים המרכזית בפוטנציאל, דבר זה משפיע על פעילותם של נוירוכימיקאלים כגון דופמין. הנוירוכימיקאלים אשר מושפעים מהמתאמפטמין הם אלו שאחראים על ויסות קצב הלב, טמפרטורת הגוף, לחץ הדם, תיאבון, וקשב.

בשל כך, תרופת הדסוקסין משמשת לטיפול בהשמנה, משום שהמתאמפטמין גורם לאיבוד התיאבון והפחתת האכילה.

שימוש בעייתי

עריכה

כגרסה תרופתית למתאמפטמין, חומר אשר רכש מוניטין של שימוש פלילי ובעייתי, הדסוקסין נהיה שנוי במחלוקת בקרב משתמשיו בגלל דאגות לבעיות העלולות להיגרם כתוצאה מהשימוש בו. למרות רווחים פוטנציאליים שיש לדסוקסין לעומת סמים ממריצים אחרים בטיפול בהיפראקטיביות או נרקולפסיה, נקשרה סטיגמה גדולה לדסוקסין. בגלל סיבה זו, הרבה רופאים אינם ממהרים לרשום את התרופה הזו במרשם וגם מספר רב של מטופלים לא מוכנים לצרוך את התרופה.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא DL-מתאמפטמין בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.