דת פארודית
דת פארודית (גם: דת מדומה) היא מערכת אמונות שמחקות באופן לעגני דתות, פלגים בתוך דתות, גורואים או כתות ידועות ובכך מהווה פארודיה עליהם. מטרת הדת הפארודית היא ללעוג לאמונות רוחניות ולמאמיניהן, בדרך כלל באמצעות הומור או סאטירה.
מהלך אופייני לדת פארודית היא להציג את מושאי האמונה שלהם כביכול לדמויות נלעגות, ואז לטעון כי אין הבדל מהותי בין הדמות הנלעגת למושא האמונה הקיים בדת רצינית. מהלך נוסף הוא אימוץ של מנהג מטופש ומצחיק, המזכיר במידה מסיימת מנהג דתי קיים. על ידי המהלכים האלה, המאמין בדת הפארודית יכול לטעון כי אין כל הבדל בין הדת הפארודית שהוא מאמין בה לבין דתות אחרות המקובלות בעולם.
בדתות אלו אנשים טוענים כי הם מאמינים במושגים אשר נשמעים מופרכים, אך כאשר הם מקבלים מעין "הסבר": הם נכונים כי יכולים האנשים להאמין בעקרונותיהם, כפי שמוצג בקנקן התה של ראסל.
לעיתים חסידי דתות פארודיות ידרשו באופן סאטירי הכרה בזכויותיהם כקבוצה דתית. כך פסטפריאנים דרשו את חופש הפולחן במספר מדינות וחלקם אף הכירו במנהגים פארודיים כלגיטימיים.
אמונות עריכה
דתות פרודיות נוצרות לעתים קרובות כדי לעשות סאטירה או ללעוג לדתות מבוססות, וככאלה, האמונות שלהן משקפות לעתים קרובות את הטון הסאטירי או ההומוריסטי הזה. דתות פרודיות עשויות גם להשתמש באמונותיהן כאמצעי להעיר על סוגיות חברתיות או אידיאולוגיות פוליטיות. כנסיית התת-גאון, למשל, לועגת לדת מאורגנת ולתרבות האמריקאית באמצעות התיאור הפרודי שלה של "דת מדומה" החוגגת רפיון ואבסורד. דתות פארודיות אחרות מכוונות לדתות, כתות או כתות ספציפיות ומעצבות את אמונותיהן כדי ללעוג לאלו של הדת שאליה הן מכוונות.
אחת האמונה הנפוצה שנמצאת בדתות פארודיות רבות היא דחיית הדוגמות והסמכות הדתית. דתות פרודיות לרוב מציגות את עצמן כחושבות חופשיות ופתוחות, דוחות את הרעיון של אמונה עיוורת ובמקום זאת מעודדות חשיבה ביקורתית וספקנות
ביצוע פולחן עריכה
בדומה לדתות רבות אחרות, המנהגים של דתות פרודיות יכולות לכלול טקסים, דרשות, מדיטציה, תפילה, הנצחה של אלוהות או אל, קורבנות, מצעדים, פסטיבלים, חגים, חניכים, טקסי נישואין, מוזיקה ואמנות דתית, ריקוד, שירות לציבור. , או היבטים אחרים של התרבות האנושית.
דתות פארודיות משתמשות לעתים קרובות בשיטות העבודה שלהן כדרך לסיאטירה נוספת או ביקורת על מנהגים דתיים מבוססים, או כדרך ליצור תחושת קהילה ושייכות בקרב חסידיהן. דתות פרודיות עשויות גם להשתמש בשיטות שלהן כדי להדגיש סוגיות חברתיות או אידיאולוגיות פוליטיות.
מנהג נפוץ אחד שנמצא בדתות פארודיות רבות הוא השימוש בהומור ובסאטירה בטקסים וטקסים דתיים. כנסיית מפלצת הספגטי המעופפת, למשל, כוללת לעתים קרובות "מיסת אטריות" שבה חסידים צורכים ספגטי וקציצות כצורת התייחדות. כנסיית התת-גאון משתמשת גם בהומור בטקסים שלה, עם טקסים הכוללים טבילות מדומה וטקס "התחממות" שבו מעודדים את החסידים להירגע ולא לעשות כלום.
ארגון חברתי עריכה
היבט נפוץ אחד של דתות פארודיות הוא שלעתים קרובות אין להן היררכיה ריכוזית או מבנה מנהיגותי. במקום זאת, דתות פארודיות רבות פועלות כקהילות מבוזרות, כאשר חסידים בודדים לוקחים על עצמם תפקידים ואחריות לפי הצורך. לדוגמה, לכנסיית מפלצת הספגטי המעופפת אין מנהיגים רשמיים, ובמקום זאת מסתמכת על קהילה של יחידים כדי לארגן אירועים ולהפיץ את המסר של הדת.
דתות פרודיות עשויות גם להשתמש בארגון החברתי שלהן כדי להגיב על סוגיות חברתיות או אידיאולוגיות פוליטיות. כנסיית המתת החסד, למשל, מעודדת את חסידיה לחיות אורח חיים בר קיימא ולהפחית את השפעתם הסביבתית, וארגנה מחאות והפגנות כדי להעלות את המודעות לנושאים אלו.
דתות פארודיות ידועות עריכה
שימוש בדתות פארודיות בקרב אתאיסטים עריכה
אתאיסטים רבים, כולל ריצ'רד דוקינס, משתמשים בדתות פארודיות כמו אלה של מפלצת הספגטי המעופפת וחד הקרן הוורוד הבלתי נראה - כמו גם באלים עתיקים כמו זאוס ות'ור - כגרסאות מודרניות של קומקום התה של ראסל כדי לטעון שחובת ההוכחה היא על מאמין, לא אתאיסט.
דוקינס גם יצר פרודיה על הביקורת על האתאיזם, טבע את המונח אתוריזם, או האמונה הנחרצת שהאל הנורדית ת'ור לא קיימת. הכוונה היא להדגיש כי אתאיזם אינו סוג של אמונה דתית, אלא רק הכחשה של אמונות ספציפיות. אתגר נפוץ נגד אתאיזם הוא הרעיון שאתאיזם הוא בעצמו סוג של "אמונה", אמונה ללא הוכחה. התיאיסט עשוי לומר "אף אחד לא יכול להוכיח שאלוהים אינו קיים, לכן אתאיסט מקיים אמונה בכך שהוא טוען שאין אלוהים." דוקינס טוען כי בהחלפת המילה "אלוהים" ב"תור" יש לראות שהטענה מופרכת. נטל ההוכחה, לטענתו, מוטל על המאמין בעל-טבעי, לא על הלא-מאמין הרואה בדברים כאלה בלתי סבירים. אתוריזם הוא ניסיון להמחיש באמצעות אבסורד שאין הבדל הגיוני בין דתות מסוימות שאינן מאמינות.
