האגס 1

שיר של אהוד בנאי

"האגס 1" הוא שיר שכתב והלחין אהוד בנאי בשנת 1989, מתוך אלבומו השני "קרוב".[1]

"האגס 1"
שיר בביצוע אהוד בנאי
מתוך האלבום קרוב
יצא לאור 1 בספטמבר 1989
סוגה מוזיקה יהודית מקורית
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 7:31
חברת תקליטים NMC
כתיבה אהוד בנאי
לחן אהוד בנאי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

השיר מושפע מז'אנר הרוק, מהמוזיקה היוונית, ומהפיוטים היהודיים, ומשלב טקסט בעברית ובארמית. השיר הוא שיר ארוך, בן שמונה דקות, חלקו הראשון עוסק בזיכרונותיו של בנאי מבית סבו, והמשך השיר הוא הפיוט 'אסדר לסעודתא' של האר"י הקדוש.[2]

רקע לשיר

עריכה
 
רחוב האגס בשוק מחנה יהודה בירושלים. בשנות ה-2000 שונה שמו ל"רחוב בנאי", על שם אליהו יעקב, אבי המשפחה ואחת הדמויות הבולטות בהיסטוריה של השוק

שיר שמסמל מתח בין תרבויות. כאשר אהוד כתב את השיר הוא נסע בזמן וכתב את מה שראה בהשוואה בין הזיכרונות מהעבר למה שיש בהווה ברחוב זה. עיקר השיר עוסק בכל החוויות שיש לאהוד מרחוב האגס 1, שם התגורר סבו, מאיר אליהו בנאי, שהיה דמות חשובה ובולטת בשוק מחנה יהודה בירושלים.[2][3][4][5][6]

תוכן השיר
עריכה

בשיר "רחוב האגס 1" כל שורה או צמד מילים הם בעלי משמעות נסתרת או גלויה, בשפה העברית או בארמית, מטאפורות, השיר מביע בכל מילה את הנוסטלגיה של אהוד בנאי אל העבר, למקום בו הוא גדל, לבית שלו. השיר מהווה דיאלוג פנימי בין הדמויות המתקיימות בשיר. לא מפתיע שדווקא כאן חורג בנאי בהעלאת זיכרונות גרידא ויוצר חיבור בין הזיכרון הפרטי מבית סבא ובין 'אסדר לסעודתא' – הפיוט של האר"י שאותו הם היו שרים כהזמנה לסעודה. הפיוט המקורי נערך על ידי בנאי והוא מביא מתוכו רק שני בתים. מילות הפיוט כתובות בשפה ארמית, והפירוש שלהם.

מקור

עריכה

אסדר לסעודתא

בצפרא דשבתא

ואזמין בה השתא

עתיקא קדישא.

נהוריה ישרי בה

בקידושא רבא,

ובחמרא טבא

דבה תחדי נפשא

תרגום

עריכה

אסדר סעודה

בבוקר של שבת

ואזמין בה עתה

העתיק והקדוש

האור ישרה בה

בקידוש הגדול [הקידוש של שבת בבוקר]

וביין טוב

תשמחנה הנפשות.

בנאי עוסק בזיכרונות שלו ובהשפעתם על חייו הבוגרים ולכן, באמצעות הפיוט של האר"י בנאי מזמן את העתיק והקדוש, ברצון להחיות את הזיכרונות ולהושיב לשולחן את הקודש השוכן בארונות. הוא רוצה לחבר את המסורת העתיקה שמתוכה צומח השיר, כדי שכמו יין טוב ישמחו בו הנפשות. בנאי מסמן בקו ישיר את חשיבותה של המסורת וההמשכיות שבה לתפיסה השלמה של הנפש, ומסמן את הקשר המהותי שיוצרת המסורת היהודית להמשכיות הדורות.[3][5][6]

הגרסה המוזיקלית

עריכה

כל חלק בשיר פונה לשומעים, המוזיקה נעה בקצב איטי המתאר את הזמן שקפא ברחוב האגס שממשיך להכיל את כל מה שהוא מסמל, וגם את הגעגועים לאותה סמטה. הדואט מציב את נפקר ואת בנאי בעמדה שווה, שניהם שרים בטון מתגעגע וכאוב, במנגינה צנועה כאילו הכותבים לא כתבו את השיר כדי שיהפוך ללהיט, חזרה על משפט אחד כדי להדגיש את הגעגוע למחוזות של האגס 1.[2][7]

קובי אפללו ביצע את השיר מחדש במסגרת פרויקט '2 צדדים למטבע', המציג שירי רוק בביצוע אמנים מהז'אנר הים תיכוני שירים ים תיכוניים בביצוע אמנים מעולם הרוק. בגלל המורכבות בשירו של בנאי, לא ברור לאיזו קטגוריה משתייך הביצוע של קובי אפללו, אם לקטגוריה מעולם הרוק או לקטגוריה מהעולם הים תיכוני.[5]

ביקורת על השיר

עריכה

השיר הוא שיר שמדבר על געגועים לבית סבא, בנאי עשה חיבור בין פיוט עתיק פורץ דרך לבין שיר רוק המתאר את ילדותו.[8][2][7][6]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה