האומץ לחולין

האומץ לחולין היא מסה שפרסמה לאה גולדברג במרץ 1938 בגיליון הראשון של כתב העת "טורים". גולדברג, שעד אותם ימים הוכרה כמשוררת וסופרת בתחילת דרכה, חתמה לראשונה בשמה המלא, ולא בשם העט "לוג" בו חתמה קודם לכן.

במסה זו בקשה גולדברג להגיב על ענייני השעה, לחשוף את מצבה התרבותי של אירופה בשנות השלושים ולהרתיע בפני איום קריסתה של המורשת ההומניסטית בה, בזאת עוררה את תשומת לבם של האינטלקטואלים העבריים דאז. כמו כן גולדברג מעמידה את חובתו של האמן ואיש הרוח לעבודת החולין, העיסוק התמידי בקיום היום יומי של האדם, ומבקשת מקוראיה להפוך לבני בריתה כחלק מאותה 'מערכת החולין'.

המאמר הצליח ליצר עניין רב בקרב דורות של קוראי ספרות וכותרתו הפכה למושג עצמאי המעסיק את חקר הספרות העברית.

על המסה ומבנה המסה

חוקרי הספרות העברית הרבו לעסוק במסה ו"באומץ לחולין" כהתפתחותו של מושג. "עבודת הלבורטוריה", עבודת החולין הקשה שדורש עולם הרוח מהקורא, שעל אודותיה והכרחיותה למען מציאת "השלמות" גולדברג כותבת במסה, היא שנדרשת גם בעת קריאתה, היינו פירוקה לאין סוף חלקים הבונים את אחדותה ותורמים להבנתה באספקטים שונים.

המסה כתובה בארבעה חלקים וכתיבתה הדיאלקטית של גולדברג, השוזרת צמדי ניגודים ואינטר-טקסטואליות לכל אורכה, היא שמחברת ביניהם. למסה, בעלת האופי הדיאספורי, ארבעה חלקים הקושרים בין הכללי, המסורת והתרבות האירופית כחלק ממסורת הספרות העברית, לפרטי, זיכרונה האישי מגרמניה לפני שעלתה ארצה, כשלראשונה, כאמור, היא כותבת ומפרסמת תחת שמה האמיתי.

גולדברג מעמידה את הרומנטיקה כניגוד לריאליזם, בעוד חוקרי ספרות בתקופתה ראו ביניהם דיכוטומיה מוחלטת ותפסו דווקא את הרומנטיקה כזאת המרוחקת מן המציאות, גולדברג מבקשת לטהר את שמה של הרומנטיקה. היא פותחת את המסה בציטוט מתוך רומן השקפות החיים של החתול מור מאת ארנסט תיאדור אמדיאוס הופמן, "רוח אדירה נושבת אדוני", ומיד קובעת כי "לפי מהותו יכול פסוק קצר זה לשמש פתיחתא מוזיקלית לכל הזרם הרומנטי באמנות". בחלק זה היא מצליחה להציג את היצירה הרומנטית כ"אור הנאצל מן הקרניים האולטרה-נפשיות של הזמן" ומראה כי גם עבור הרומנטיקנים יש מקום בעל חשיבות להופעתו של החולין וכי "היוצר האמיתי לא יברח לעולם מן מציאות זמנו".

בחלקה השני של המסה גולדברג מעמידה את "ההומו אוניברסאלה" למול טיפוסו של האדם המודרני, ה"הומו דיפרנציאלה". היא מתארת כיצד עולם המדעים המדויקים, שמפרק כל ערך קטן עד אין סוף ובו לכל חלקיק כזה ישנו ערך חשוב כשלעצמו, הגיע גם כן ליצירה הספרותית בהופעתו של "האדם הקטן" במרכז העלילה. תוך סקירה של יצירות ספרות מספרות העולם, גולדברג מתארת את רוחה של הספרות האנליטית המציגה דרך עדשת המיקרוסקופ את האדם הפשוט, המנוגד ל"אישיות הגדולה" ומבקשת לבחון את השלימות כזו שיכולה להכיל את סך חלקיה. בכך מעמידה לקוראיה את תפקידם, הן של הקורא הפשוט והן של איש הרוח והיוצר, בעבודת החולין, אותה היא רואה כ"עבודת הלבורטוריה", המחייבת ריכוז ודיוק וללא כל חגיגה של אידיאלים, לעבר יצירת האדם החדש.

למול מצבה של אירופה באותם הימים, גולדברג מסיימת את חלקה השני של המסה בתנאי הראשון הדרוש לעבודת החולין: אומץ וסבלנות, אך מוסיפה, "אולם האנושות העייפה ממלחמות, מלחץ סוציאלי, ממהפכות, אינה מוכנה עדיין לעבודת רוח קשה זו".

חלקה השלישי של המסה נכתב בגוף ראשון, כביטויה הפרטי של גולדברג, וזה מעמיד את הזיכרון כגורם המחבר בין הכללי והפרטי. הזיכרון האישי של גולדברג מגרמניה של שנת 1932, מתאר את "העייפות ההמונית ממלאכת החולין של הרוח" והחיפוש, הכמיהה והדרישה סביבה ל"אישיות" שתבטל את ההומו דיפרנציאלה, המורכב ממספר רב של תכונות.

גם את חלקה האחרון של המסה פותחת גולדברג בזיכרון מ"אותו חורף בגרמניה" בהרצאתו של קרל יונג בה הוא דיבר על אותה ה"אישיות". הרצאתו של יונג, בה גולדברג נכחה, אולם מציגה מקרה בודד, "לא הרצאתו היא שגרמה להפיכה הנאצית" היא כותבת, אך הוא מצטרף למניין של אנשי רוח שברחו מ"מציאות החולין" וחושף את המחיר שהדבר גבה מהם.

גולדברג מסיימת בקריאה ובאזהרה נוספת, המשאירה את טעם המניפסט שישנו למסה, ומעמידה את הניגוד בין עבודת החולין לחגיגת האידיאלים, בקריאה לשותפיה "אשר יקר להם עד היום גורל האדם ועתידו, כל אלה שלא איבדו מתוך קוצר רוח את כושר המחשבה, ילכו אחריהם ויברכום ברכה אחת, ברכת תקופתנו: - אומץ לחולין!"

לקריאה נוספת

לקריאת המסה האומץ לחולין:

• גולדברג, לאה. יומן ספרותי: מבחר רשימות עיתונות. עורכים: טיקוצקי, גדעון; בר יוסף, חמוטל. ספרית פועלים. 2016. עמודים: 207-199.

עוד על האומץ לחולין ועל התפתחותו של מושג ראו:

• גורדינסקי, נטשה. בשלושה נופים: יצירתה המוקדמת של לאה גולדברג. הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס - האוניברסיטה העברית. 2016. עמודים: 122-102.
• ויסמן, ענת. מהו 'אומץ לחולין'? לאה גולדברג וטעמו של מושג. בתוך: ביקרות ופרשנות: כתב עת בין תחומי לחקר ספרות ותרבות: חוברת 45. הוצאת בר-אילן. 2017. עמודים: 167-132.