הארייט הרמן
הארייט רות הרמן (באנגלית: Harriet Ruth Harman; נולדה ב-30 ביולי 1950 בלונדון) היא פוליטיקאית בריטית מטעם מפלגת הלייבור, המכהנת כחברה בפרלמנט בריטניה מאז שנת 1982. הרמן היא האישה המכהנת בבית הנבחרים התקופה הארוכה ביותר.[1]
 | |
| לידה |
30 ביולי 1950 (בת 69) לונדון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
|
| עיסוק |
פוליטיקאית, משפטנית, solicitor |
| מפלגה |
מפלגת הלייבור |
|
www | |
  | |
ביוגרפיהעריכה
חיים מוקדמים והשכלהעריכה
הארייט רות הרמן נולדה בלונדון ב-1950 לאב רופא ואם עורכת דין. אמה, אנה הרמן, הייתה המועמדת של המפלגה הליברלית של מחוז הרטפורד בבחירות הכלליות ב-1964. הרמן היא השלישית מבין ארבעת בנות המשפחה. הרמן למדה בבית ספר ציבורי והמשיכה לימודי פוליטיקה באוניברסיטת יורק. ב-1972 לקחה חלק בהפגנות המחאה על יום ראשון הארור. אולם, המודעות הפוליטית שלה התפתחה בעת שעבדה כעורכת דין. הרמן נשואה לחבר הפרלמט ג'ק דרומיי (Jack Dromey) ולזוג שלושה ילדים.[2]
פוליטיקהעריכה
הרמן כיהנה בתפקידים שונים בממשלות צללים. היא כיהנה כשרת צללים לשירותים חברתיים (משנת 1984) וכשרת צללים לענייני בריאות (משנת 1987), כמזכירת הראשית בצללים במשרד האוצר (1992–1994), ותחת טוני בלייר, כמזכירת תעסוקה בצללים (1994–1999). במשך כמזכירת בריאות בצללים (1995–1996) ומזכירת הביטוח האומי בצללים (1996–1997). לאחר הניצחון בבחירות הכלליות ב-1997 הרמן מונתה למזכירת המדינה לביטוח לאומי והשרה הראשונה במשרד לנשים ושוויון (אנ'). היא סיימה את תפקידה שנת 1998 כשעזבה את הממשלה. בשנת 2001 מונתה לתובעת הכללית באנגליה ובוויילס, ושימשה בתפקיד עד 2005.
לקראת הבחירות הכלליות בשנת 2007, הרמן התמודדה לתפקיד סגן יושב ראש מפלגת הלייבור וניצחה לאחר שהביסה חמישה מתמודדים.[3] ב-28 ביוני 2008 לאחר שגורדון בראון נבחר לראש ממשלה, הוא צרף את הרמן לממשלתו. היא כיהנה כלורד שומר החותם, השרה לענייני נשים ושיויון ויושבת ראש מפלגת הלייבור בבית הנבחרים.[4] לאחר התבוסה של מפלגת הלייבור בבחירות במאי 2010, בראון התפטר מתפקידו כיושב ראש המפלגה והרמן הפכה לממלאת יושב ראש הלייבור ויושבת ראש האופזציה עד לבחירתו של אד מיליבנד.[5] בין השנים 2010–2011 היא כיהנה כסגנית ראש ממשלת הצללים, וכמזכירת מדינה בצללים לפיתוח בינלאומי ובהמשך כמזכירת מדינה בצללים תרבות, תקשורת וספורט (2011–2015). לאחר התבוסה של הלייבור בבחירות הכלליות 2015, התפטר מיליבנד ממנהיגות מפלגת הלייבור והרמן הייתה שוב ממלאת מקום יושב ראש המפלגה ומנהיגת האופוזיציה.
הרמן התמודדה בסוף 2019 לתפקיד יושב ראש בית הנבחרים[6]והפסידה.
הרמן פעילה למען שיווון לנשים וסייע להכניס יותר נשים ממפלגת הלייבור לפרלמט.[7]
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הארייט הרמן
הארייט הרמן, ברשת החברתית טוויטר
הערות שולייםעריכה
- ^ "Harman breaks record for long service". BBC News (באנגלית). 16 בדצמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-13 במרץ 2020.
- ^ Sebastian Whale, Harriet Harman: “I am in my prime”, PoliticsHome.com, 2018-03-22 (באנגלית)
- ^ Tempest, Matthew; correspondent, political (24 ביוני 2007). "Harman elected Labour deputy leader". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-13 במרץ 2020.
- ^ About Harriet, Harriet Harman
- ^ Heather Saul, Harriet Harman: I would have beaten Ed Miliband in leadership contest, inews.co.uk, 24th August 2017 (באנגלית)
- ^ Hinsliff, Gaby (28 באוקטובר 2019). "Harriet Harman on political survival: 'If you've been an outsider, you never forget'". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-13 במרץ 2020.
- ^ Mason, Rowena; correspondent, political (8 ביולי 2014). "Harriet Harman savages Gordon Brown over sexism and inequality". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-13 במרץ 2020.