פתיחת התפריט הראשי

הדיוויזיה ה-106 (ארצות הברית)

הדיוויזיה ה-106 הייתה דיוויזיה של צבא ארצות הברית שלחמה במלחמת העולם השנייה, והתפרסמה בעקבות כניעת רוב חייליה לגרמנים בשניי אייפל במהלך הקרב על הבליטה, במה שהיה אחת הכניעות הגדולות בהיסטוריה האמריקנית. לאחר המלחמה הוקמה הדיוויזיה מחדש בשנת 1948, אולם פורקה כעבור זמן קצר בשנת 1950.

הדיוויזיה ה-106
106Infantry Division.svg
תג הכתף של הדיוויזיה
פרטים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
שיוך Emblem of the United States Department of the Army.svg צבא ארצות הברית
סוג דיוויזיה
בסיס האם פוארטו ריקו עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 15 במרץ 1943
1 במאי 1948
פירוק היחידה 2 באוקטובר 1945
12 באוקטובר 1950
מלחמות מלחמת העולם השנייה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

ב-5 במאי 1942 הוחלט על הקמת הדיוויזיה, והחלה הקמת מטה הדיוויזיה, וב-15 במרץ 1943 הוקמה הדיוויזיה בפורט ג'קסון, דרום קרוליינה. ב-28 במרץ 1944 עברה הדיוויזיה לטנסי, שם השתתפה בתמרונים כחלק מהארמייה השנייה.

ב-11 בדצמבר 1944 הגיעה הדיוויזיה לחזית המערבית, ונפרסה בשניי אייפל בארדנים, כסיוע לדיוויזיה ה-2. על אף שלפי מדריך השירות של צבא ארצות הברית אמורה דיוויזיה לתפוס לא יותר מ-5 ק"מ של חזית, הייתה הדיוויזיה פרוסה על פני 42 ק"מ.

ב-16 בדצמבר פתחו הגרמנים במתקפת הארדנים, וכחלק מכך פתחו בהפגזה ארטילרית על עמדות הדיוויזיה ה-106. ההפגזה לא גרמה נזק רב, אך הצליחה לשבש את התקשורת בין מפקדת הדיוויזיה בסן וית, לכוחותיה הקדמיים בשניי אייפל. דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-18 נועדה ללכוד את הכוחות האמריקאים, שהחזיקו בבליטת שניי אייפל, באמצעות איגוף כפול, כאשר שתי הזרועות של תנועת המלקחיים נועדו לחבור באזור שנברג, על נהר אור. דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-62, חסרת הניסיון, נועדה לסייע לזרוע הדרומית של תנועת המלקחיים. ביום הראשון של המתקפה הצליחו הגרמנים להשיג התקדמות מועטה בלבד; בשעות הבוקר המוקדמות של ה-17 בדצמבר חידשו הגרמנים את המתקפה ועד לשעות החשיכה חברו שתי הזרועות של תנועת המלקחיים הגרמנית באזור שנברג והשלימו את כיתור שני הרגימנטים האמריקאים (ה-422 וה-423) מהדיוויזיה ה-106 שהחזיקו בשניי אייפל.

 
כיתור הכוחות האמריקאים בבליטת שניי אייפל

במהלך היומיים הבאים (18–19 בדצמבר), הידקו דיוויזיות הפולקסגרנדיר ה-18 וה-62 את טבעת הכיתור סביב הכוחות האמריקאים הלכודים בבליטת שניי אייפל. בשעות הבוקר של ה-19 בחודש עשו הכוחות המכותרים מאמץ אחרון לפרוץ את טבעת הכיתור, ולחצות את המרחק הקצר שנותר עד לשנברג, אך הגרמנים פתחו בהפגזה ארטילרית כבדה עליהם, והתקדמותם נבלמה באש מתותחים מתנייעים ותותחי נ"מ גרמניים. הם הותקפו מכל העברים על ידי כוחות חי"ר גרמניים, שלכדו את הארטילריה המסייעת שלהם, ועל ידי השריון של בריגדת "משמר הפיהרר" (שנשלחה לסייע להתקפת הקורפוס ה-66 על סן-וית), ומלאי התחמושת שלהם כמעט אזל. בשלב זה החליט קולונל דשנו, מפקד הרגימנט ה-422, שאין טעם להמשיך בהתנגדות, ובשעות אחר הצהריים נכנעו שרידי שני הרגימנטים, וכ-8,000-7,000 חיילים אמריקאים, נפלו בשבי הגרמני[א]. קבוצות קטנות של חיילים אמריקאים, שכללו כ-500 איש, המשיכו בלחימה באזור שניי אייפל עד ה-21 בדצמבר.

שרידי הדיוויזיה המשיכו להילחם נגד הגרמנים, ואף השתתפו בקרב סן וית. לאחר מכן לחמו הכוחות בבלגיה, וב-16 במרץ הוקמה הדיוויזיה מחדש, על ידי צירוף הרגימנטים ה-3 וה-159 לרגימנט ה-424. הדיוויזיה עסקה בעיקר בשמירה על שבויים, ובסוף המלחמה פורקה וחייליה שבו לארצות הברית.

ב-15 באפריל הוקמו הרגימנטים ה-422 וה-423 מחדש בצרפת, וצורפו לדיוויזיה ה-66, שהייתה דיויזיית אימונים, ולא הספיקה להשתתף בקרבות.

בשנת 1948 הוקמה הדיוויזיה מחדש בפוארטו ריקו, אולם בשנת 1950 בעקבות קיצוצים בצבא פורקה הדיוויזיה.

קישורים חיצונייםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ זו הכניעה השנייה הגדולה ביותר של חיילים של צבא ארצות הברית במלחמה, לאחר הכניעה בבטאן