ההוריקן (סרט, 1999)

ההוריקן
The Hurricane
מבוסס על	Lazarus and the Hurricane: The Freeing of Rubin "Hurricane" Carter
בימוי	נורמן ג'ואיסון
הופק בידי	נורמן ג'ואיסון, תומאס בליס, ארמיין ברנשטיין, מרק אברהם, ג'ון קטצ'ם
תסריט	דן גורדון, ארמיין ברנשטיין
עריכה	סטיבן ריבקין
שחקנים ראשיים	דנזל וושינגטון (רובין קארטר); רוד סטייגר (ה. לי סרוקין); Mitchell Taylor Jr. (רובין קארטר); וסילוס ריון שאנון (לסרה מרטין); Judi Embden; George T. Odom; Terry Claybon; Richard M. Davidson; Rodney 'Bear' Jackson; Ben Hernandez Bray; Phillip Jarret; טוניה פטנו; פולביו צ'צ'רי; Michael Justus; Kenneth McGregor; פרנק פרוקטור; Jean Daigle; Pippa Pearthree; רוב אוונס; סקוט גיבסון; Gwendolyn Mulamba; Robin Ward; Joe Matheson; Bill Lake; Peter Wylie; David Wm Gray; John Christopher Jones; Moynan King; Ann Holloway; דייוויד פיימר; קלנסי בראון; האריס יולין; וינסנט פסטורה; Badja Djola; דבי מורגן; ג'ון האנה; דן הדייה; דבורה קארה אונגר; לייב שרייבר; Gary DeWitt Marshall; אל וקסמן; Garland Whitt; מרווין גולדסמית'; John A. MacKay; Donnique Privott; David Lansbury; ביל ריימונד; Marcia Bennett; Beatrice Winde; Chuck Cooper; Brenda Denmark; ג'ו פרייזר
מוזיקה	כריסטופר יאנג
צילום	רוג'ר דיקינס
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי טאצ'סטון
חברה מפיצה	סרטי יוניברסל, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	17 בספטמבר 1999
משך הקרנה	146 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט ביוגרפי, סרט כלא, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סרט דרמה, סרט איגרוף
הכנסות	$73,956,241
הכנסות באתר מוג'ו	hurricane
	www.the-hurricane.com
	דף הסרט ב־IMDb

ההוריקן הוא סרט ביוגרפי/דרמה אמריקאי משנת 1999. הסרט בוים והופק על ידי נורמן ג'ואיסון (אנ'). בסרט, דנזל וושינגטון מככב בתור רובין "הוריקן" קרטר, מתאגרף במשקל בינוני לשעבר, אשר הורשע שלא בצדק על רצח משולש בבר בפטרסון, ניו ג'רזי. הסרט מתאר את מעצרו של קרטר, את חייו בכלא, ואת האופן בו שוחרר על ידי אהבתו וחמלתו של נער מברוקלין בשם לסרה מרטין ושלושת מוריו.^[1]

התסריט הותאם לסרט על ידי ארמן ברנשטיין ודן גורדון מהאוטוביוגרפיה של קרטר הסיבוב השש-עשרה: ממתמודד מספר 1 עד 45472 ו-לזרוס וההוריקן: שחרור רובין "הוריקן" קרטר על ידי סם צ'ייטון וטרי סווינטון. הסרט זכה לביקורות חיוביות, אך קיבל ביקורת על אי דיוקים מפי כמה כלי תקשורת ומשתתפים במשפטים של קרטר.

עלילה

הסרט עוסק בחייו של רובין קרטר בין השנים 1966 ל-1985 ומתאר את מאבקו המשפטי נגד הרשעתו וכיצד התמודד עם החיים בכלא.

הסרט מתרכז בשני קווי עלילה:

קו העלילה הראשון מספר את סיפורו של מתאגרף במשקל בינוני רובין "הוריקן" קרטר, שהורשע בביצוע רצח משולש בבר בפטרסון, ניו ג'רזי. גזר דינו בוטל לאחר שבילה כמעט 20 שנה בכלא. הסרט מספר את סיפורו של קרטר כילד שחור שדוקר פדופיל בכתפו לאחר שהוא מנסה להרוג אותו כיוון שקרטר הרחיק אותו מחברו. בתחנת המשטרה מאיים עליו הקצין ואחר כך הוא נשפט למוסד לנוער עברייני. כשגדל הוא נמלט מהמוסד ומתגייס לצנחנים. הוא חוזר לשכונת ילדותו במדים ומתעמת עם צעיר שחור אחר בבר מקומי. הוא נעצר שובעל ידי אותו קצין האומר לו אתה חייב לי ישיבה בכלא והוא נשלח למאסר. כשהוא יוצא מהכלא הוא מתחיל בקריירת האגרוף שלו והופך למפורסם. ואז מואשם ברצח בבר כאשר הקצין מזייף את הראיות נגדו. עיקר הסרט עוסק בהתמודדותו של קרטר עם היותו אסיר ורצונו שלא להפוך לאסיר.

קו העלילה השני מתרכז בלסרה מרטין (אנ'), צעיר אפרו אמריקאי מברוקלין, אשר מתגורר בטורונטו עם שלושה אקטיביסטים קנדיים. שלושת האקטיביסטים מהווים בעבורו משפחה אומנת ומלמדים אותו קרוא וכתוב על מנת לעזור לו להתקבל לקולג'. בשנות ה-80, הנער מתחיל להתעניין בסיפורו של קרטר, זאת לאחר שהוא קורא את הביוגרפיה שלו. מרטין יוצר קשר עם קרטר, ומשכנע את משפחתו האומנת להתמסר למאבקו של קרטר נגד הרשעתו ולנסות לשחררו. הסיפור מסתיים בעתירות המוצלחות של הצוות המשפטי של קרטר אל השופט ה. לי סרוקין (אנ') בבית המשפט המחוזי האמריקאי של מחוז ניו ג'רזי.

בשנת 1966, רובין "ההוריקן" קרטר היה מתאגרף במשקל בינוני מהמעלה הראשונה, כאשר רבים ציפו שיהיה אלוף האגרוף המוצלח ביותר בעולם. במהלך נסיעה בחזרה ממועדון בפטרסון, ניו ג'רזי, קרטר וחברו ג'ון ארטס נעצרו ונלקחו לחקירה משטרתית, והואשמו בפשע שבוצע במועדון אחר באותה העיר ושבמקרה עברו לידו במכוניתם. הפשע בגינו קרטר וארטס נעצרו היה רצח של שלושה: אחד הברמנים ושניים מלקוחות המועדון. אף על פי שהמשטרה קבעה לאחר מכן כי קרטר וארטיס אינם חשודים בביצוע הרצח, אדם בשם אלפרד בלו, חשוד בעצמו ברצח, טען שקרטר וארטס היו נוכחים בזמן הרציחות. על סמך עדותו של בלו, הורשעו קרטר וארטס ברצח המשולש במועדון, וקרטר קיבל שלושה מאסרי עולם רצופים.

במהלך המשפט קרטר מכריז על חפותו, בטענה כי גזעו, הקריירה שלו כמתאגרף, מעמדו ועבודתו כפעיל זכויות אדם היו הסיבות האמיתיות להרשעתו. שמונה שנים לאחר מכן, בלו וחשוד נוסף לביצוע הרצח המשולש, ארתור ברדלי, שהעיד גם הוא כי קרטר היה נוכח בזירת הפשע, חזרו בהם מעדותם. אולם, קרטר וארטס הורשעו פעם נוספת. לאחר מכן, העלילה חוזרת למרטין, שעובד עם שלושה אקטיביסטים קנדיים במטרה לדחוף את מדינת ניו ג'רזי לבדוק מחדש את תיקו של קרטר.

הסיפור מגיע לשיאו עם הצלחתו המשפטית של קרטר ושחרורו. בשנת 1985 קבע בית משפט מחוזי-פדרלי כי התביעה במשפט השני של קרטר ביצעה טעויות משפטיות רבים וכי הרשעתו התבססה על גזענות ולא על עובדות. כתוצאה מכך, קרטר שוחרר, וסיכם את סיפורו באמירה "שנאה הכניסה אותי לכלא, ואהבה הוציאה אותי ממנו."

צוות השחקנים

דנזל וושינגטון - רובין "ההוריקן" קרטר
וסילוס ריון שאנון(אנ') - לסרה מרטין
דבורה קארה אונגר - ליסה פיטרס
לייב שרייבר - סם צ'ייטון
ג'ון האנה - טרי סווינטון
דן הדייה - דט. שגט. דלה פסקה, המבוססת על וינסנט דיסימון
דבי מורגן - מיי תלמה קרטר
קלנסי בראון- סגן ג'ימי ויליאמס
דוד פיימר - מיירון בלדוק
האריס יולין - ליאון פרידמן
רוד שטייגר - שופט ה 'לי סארוקין
וינסנט פסטורה - אלפרד בלו
ג 'ורג' ט. אודום - ביג אד
ביאטריס וינדה - לואיז קוקרסהאם

הפקה

עניינו של נורמן ג'ואיסון (הבמאי והמפיק) בביוגרפיה של רובין ה"הוריקן" קרטר החל ב-1992.^[2] ארמין ברנשטיין (אחת מכותבי התסריט) קנתה את זכויות ההסרטה דרך חברת ביקון פיקצ'רס, והתחילה לכתוב את התסריטים הראשונים תוך בניית מערכת יחסים עסקית עם אירווינג אזוף.^[3] בתחילה ג'ואיסון חשב שסדרת טלוויזיה תתאים יותר לסיפור, מפני שהסיפור מקיף מאוד. ברגע בו דנזל וושינגטון נרשם לשחק את הדמות הראשית, הוא התחיל לעבור אימוני אגרוף ארוכים, בצמוד לקרטר עצמו. וושינגטון העיד כי "הוא עישן קופסאות שלמות של סיגריות ושתה קנקני קפה רבים. אני שתיתי קצת קפה. זה מעניין ומאתגר כשמישהו שם, חי ונוכח בחדר".^[4] צילומי הסרט החלו בנובמבר 1998, בכלא המערבי של ניו גרזי, בטרנטון ובערים כמו אוונל ופטרסון, כמו כן בטורונטו.^[5]

פסקול

#	שם	אורך
1	"Hurricane"	5:39
2	"Little Brother"	4:01
3	"Love Sets You Free"	4:06
4	"I Don't Know"	3:19
5	"Isolation"	4:57
6	"The Revolution Will Not Be Televised"	3:05
7	"One More Mountain (Free Again)"	3:41
8	"Hurricane"	8:33
9	"Hard Times (No One Knows Better Than I)"	2:55
10	"In The Basement part 1"	2:22
11	"Still I Rise"	4:15
12	"I Don't Know"	2:53
13	"So Amazing"	4:32
14	"The Suite"	7:18

הוצאה

בכורה

ההוריקן הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו ב-17 בספטמבר 1999. כמו כן, הסרט הוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ב-17 בפברואר 2000.

שבועיים לפני הקרנת הסרט בצפון אמריקה, הוקרנה בכורת הסרט באולפני פוקס שבלוס אנג'לס. בהקרנה התארחו הרבה מן האנשים המתוארים בסרט. אחד מהם היה רובין קרטר, כאשר נשאל איך ההרגשה לראות את דמותו על המסך הגדול הוא ענה: "לא ידעתי שאני נראה כל כך טוב". הסרט זכה לאהדה מלסרה מרטין, אשר תיאר אותו כ" תיאור מדהים ומדויק של אירועים". כמן כן, ג'ון ארטס, החבר שהורשע יחד עם קרטר, אמר ש"היה לי לכבוד לראות את התפתחות האירועים ללא הלחץ שחש במהלך התרחשותם". לעומת זאת, ה. לי סרוקין, השופט ששחרר את קרטר, אמר שבניגוד לשחקן ששיחק אותו בסרט, רוד סטיגר, הוא שומר על פרופיל נמוך.

קופות

הסרט נפתח למהדורה מוגבלת בצפון אמריקה ב-29 בדצמבר 1999. בשבוע הראשון רווחי הסרט הגיעו ל-384,640 דולר והרווח הסופי הגיע ל-50,668,906 דולר.^[6] בזירה העולמית הסרט הוקרן ב-2,148 קולנועיים. הסרט סיים את הקרנותיו בשבוע של 14 באפריל 2000.^[7]

ביקורות

הסרט זכה לתגובות חיוביות, במיוחד בנוגע להופעתו של דנזל וושינגטון. הסרט זכה ל-83% הצבעות חיוביות באתר Rotten Tomatoes בהתבסס על 113 ביקורות. לפי הדעה הרווחת באתר זו אחת ההופעות החזקות ביותר של דנזל וושינגטון. כמו כן, נאמר שהסרט סוחף, מעורר השראה ואף לוקח סיכונים בהצגתו את הסיפור.^[8] רוג'ר אברט, מבקר קולנוע ב-Chicago Sun Times, אהב את הסרט ואת השחקנים, הוא כתב " זאת אחת מההופעות הטובות ביותר של דנזל וושינגטון, באותה הרמה כמו בסרט מלקולם אקס... וושינגטון מביע את זעמו, גאוותו וחדירות המטרה של הוריקן קרטר... זה משהו חזק, ואני הייתי מודהם, בתחילת הסרט הייתי חסר סבלנות אבל אחר כך מצאתי את עצמי נסחף אל תוך הסרט, עד שבסוף הסרט הגעתי לשלב של דמעות. מה שמשפיע עלי בסרטים הוא אף פעם לא העצבות, אלא האיכות."^[9]

חלק מהצופים התאכזבו בשל "הבדיוניות" שבסיפור. הסרט מסופר מנקודת מבטו של קרטר ואף קרטר עזר ביצירתו. מסיבה זו הסרט אינו מתיימר להציג את המציאות מנקודת מבט אובייקטיבית, אלא מנקודת מבטו האישית של קרטר.

מבקר קולנוע, סטפן הולדן, כתב בעיתון ניו יורק טיימס, הביע דעות חלוקות בנוגע לסרט, אך רק ביקורת חיובית למשחק. הוא כתב: "בסיפור על מאבקו הממושך והמצליח של מר קרטר לחופש ולצדק, ההוריקן זכה לתהילה בזכות הופעתו המדהימה של דנזל וושינגטון... זאת אומרת, מר וושינגטון משחק ברמה אחרת. אם ההוריקן הוא דיוקן מעורר השראה של אצילות, הרי זה משום שהשחקן אינו מסתיר את הזעם והייאוש שנמצאים מתחת לפני השטח בדמותו של קרטר."^[10]

הולדן הביע גם ביקורת על אמינות הסרט: "הסרט כל כך להוט להלהיב את הצופה שהוא מכופף עובדות חשובות כדי ליצור אפקט דרמטי. אחד מהעיוותים הגדולים ביותר הוא תיאור משחקו של קרטר ב-1964, על התואר במשקל בינוני, מול ג'ואי ג'רדילו. הסרט מציג את הקרב כך שהפסדו של קרטר נגרם רק בגלל גזענות השופטים. עיוות כזה של עובדות אכן מוסיף עוד אפקט דרמטי. אך כאשר נאספים עיוותים רבים והגזמות מסוג זה, כדאי לתהות האם הרגשות שהסרט מעלה בנו הושגו בקלות רבה מדי, ובאיזה מחיר הם הושגו."

מחלוקת

מחלוקת בנוגע לאי דיוקים בסרט

הסרט בוקר בשל פירוש לא מדויק של עובדות רבות מחייו של קרטר והמשפט בו השתתף, שנמצאות בתיק הצבאי שלו, בתיקו הפלילי, בדוחות משטרתיים ובתיעוד משפטי. המבקרים כוללים את: קאל דיל, לארי אלדר, תומאס קלואו, ברברה ברנס (בתה של הקרבן הייזל טניס), ג'ורג' קימבול מה-אייריש טיימס, מילן סימוניץ' מהפיטסבורג פוסט-גאזט, לונה מאנינג, כתב הניו יורק טיימס רוברט ליפסטה, פול מולשין מהסטאר- לדג'ר וג'אק ניופילד מהניו יורק פוסט, שהצהיר: "אני הכרתי את רובין קרטר, הייתי נוכח בקרבות שלו, כתבתי על המשפט החוזר שלו ולא ראיתי את המציאות על המסך." מבקר הסרטים של הניו יורקר, דייוויד דנבי כתב על הסרט: "שקרי, חמקני, ולא צמוד לעובדות- אגדה ליברלית."

התביעה

אלוף ההתאבקות במשקל בינוני לשעבר, ג'ואי גירדלו, תבע את מפיקי הסרט בשל הכפשת שמו בתיאור הקרב בינו לבין קרטר כ"דילמה גזענית." "זו בדיחה" הוא אמר לניו יורק דיילי ניוז "הוא מעולם לא הכה אותי פעמים רבות כל כך בחמישה עשר סיבובים. כל מומחה התאבקות בעבר ועכשיו יגיד לך שניצחתי בקרב הזה." השופט רוברט פוילס שניקד את המשחק 66–72 לטובתו של גירדלו העיד: בסרט הציגו את ג'ואי גירדלו כמתאבק חסר יכולת. לדעתי זה היה מגוחך". אפילו קרטר עצמו הסכים שגירדלו היה מתאבק ראוי.

בסופו של דבר שני הצדדים הגיעו לפשרה, המפיקים שילמו פיצויים לג'ואי גירדלו וג'ואיסון הסכים להצהיר בגרסת ה-DVD של הסרט ש"גירדלו ללא ספק היה מתאבק ראוי."