ההנאה שבאטיות

ספר מאת מילן קונדרה

ההנאה שבאיטיותצרפתית: La lenteur) הוא רומן מאת הסופר הצ'כי, מילן קונדרה, שראה אור בשנת 1994.

ההנאה שבאטיות
La Lenteur
ההנאה שבאטיות
מידע כללי
מאת מילן קונדרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Harper Perennial עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1994 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית
הוצאה כנרת זמורה-דביר
תאריך 1995
תרגום חגית בת-עדה
מספר עמודים 167
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זהו הראשון מבין הרומנים "הצרפתים" של קונדרה, שלאחר הגירתו לצרפת הפסיק לכתוב בשפת אימו.

תוכן הספר עריכה

המספר הוא סופר המבקר עם אשתו במלון הנמצא בטירה באחד ממחוזות צרפת. במהלך הנסיעה מוטרד הזוג על ידי מכונית שעוקבת אחריהם. לנוכח האופי המסוכן של תנועת הכבישים, תוהה אשתו של הסופר מדוע נהגים אינם חוששים כשהם מאחורי ההגה. הסופר מנסה לענות לה. מסצנה זו מפותח המוטיב של הספר, השתקפות על התאוצה בעידן המודרני, אשר מנוגדת ל"איטיות "של תקופות קודמות:" מדוע נעלם התענוג באטיות?"

שני קווי עלילה מלווים את ביקור הסופר ואשתו: האחד מתקיים במאה ה-18 והשני בהווה. הראשון מתרחב בטירה דומה מאוד לזו בה הם שוהים ומסופרת כמו בימי בימי האגדה העתיקה: עלילת סיפור מאת הסופר הצרפתי ויוונט דנון, שפורסם בשנת 1777 ובו אביר צעיר שפיתה את מאדאם דה טי המנוסה על פי כל כללי אמנות האהבה ובמובן זה באופן "איטי" ובהנאה. בני הזוג יודעים שיהיה להם לילה אחד רק לעצמם. מאדאם דה טי משתמשת במעשה כדי להונות את בעלה על אהובה האמיתי, המרקיז. האחרון, בתורו, מגלה מאוחר יותר בפני האביר כי מאדאם דה טי הייתה פריג'דית, מה שהמתחרה לא ראה. הוא מציין שלא יהיה "לא מחר" לאותו לילה. הסופר, המספר הראשי "חתר למימוש עצמי" כדי למנוע זאת להיכשל בצורה מגוחכת. לטענתו, אף על פי שהעולם נעשה קשה יותר ויותר לעקוב, כולם מאמינים שהם פועלים באופן עצמאי. על ידי ערבוב סגנונות בדיוניים ומסיים, הקורא שומר גם על "האשליה של אוטונומיה אישית".

הסופר משחזר את הסיפור הזה בסביבה הנתונה של הטירה בזמן שהוא ואשתו מבלים שם את הלילה. העלילה האחרת מתארת ועידה בינלאומית של אנטומולוגים המדומיינת באותה טירה בהווה המסופר. בכנס יעביר הפרופסור הצ'כי, צ'צ'ופישקי, שנאלץ לעבוד כעובד בניין במשך עשרים שנה לאחר 1968 עקב הדחתו מהאקדמיה בידי המשטר הקומוניסטי, יעביר הרצאה על מחקר זבובים אותו נאלץ לזנוח. למרות שהוחזר לתפקידו אחרי נפילת המשטר, המצב מציף אותו לחלוטין, כך שהוא, המום מרגשותיו, הוא שוכח לשאת את נאומו המוכן ורק מדבר על עצמו ועל חייו הלא מוצלחים. מתברר כי אובדן תפקידו במכון לא נבע מעבודתו הפוליטית, מכיוון שהוא לא היה אדם פוליטי ולא פעל מסיבות מוסריות. במקום זאת, הוא לא העז להכחיש קבוצה של חברי אופוזיציה שהפעילו עליו לחץ להיפגש במכון: הוא חשש שהם עשויים ללעוג לו. בנוסף, לעומת שאר הפרופסורים הוא נראה צעיר וחטוב עקב השנים בו נאלץ לעבוד עבודה פיזית למחייתו במקום מחקריו האקדמיים.

בשולי הקונגרס נוצרת קבוצה סביב פונטיבין האינטלקטואל, שפיתח תיאוריה לפיה אינטלקטואלים ופוליטיקאים נהנתניים ונרקיסיסטים משמשים בהיסטריה את חברת התקשורת כ"רקדנים מוסריים". כוונתם היא לפתות קהל בלתי נראה ב"ג'ודו המוסרי" שלהם.

קישורים חיצוניים עריכה

  1. סקירת הספר בניו-יורק טיימס.