הווארד וולטר פלורי

מדען חוקר אוסטרלי בתחומי פיזיולוגיה, פתולוגיה וחקר חומרים אנטי בקטריאליים. בשנת 1945 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על עבודתו בפיתוח הפנ

הווארד וולטר פלוריאנגלית: Howard Walter Florey;‏ 24 בספטמבר 189821 בפברואר 1968) היה מדען חוקר אוסטרלי בתחומי פיזיולוגיה, פתולוגיה וחקר חומרים אנטי בקטריאליים. בשנת 1945 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על עבודתו בפיתוח הפניצילין ביחד עם אלכסנדר פלמינג וארנסט צ'יין.

הווארד וולטר פלורי
Howard Walter Florey
לידה 24 בספטמבר 1898
אדלייד, האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בפברואר 1968 (בגיל 69)
אוקספורד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת שפילד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
בן או בת זוג
  • Mary Ethel Hayter Florey (19 באוקטובר 1926–?)
  • Margaret Jennings (6 ביוני 1967–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Paquita Mary Joanna Florey, Charles du Vé Florey עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

פלורי נולד באדלייד שבאוסטרליה, לג'וזף וברטה מארי פלורי. למד בבית הספר הקולגיאלי של סנט. פטר ולאחר מכן באוניברסיטת אדלייד, שאותה סיים כ M.B. וכ S.B.; בשנת 1921 זכה למלגת רודז ללימודים באוניברסיטת אוקספורד וסיים בה לימודים לתוארי B.A., B.Sc. ו M.A., בבית הספר לפיזיולוגיה הכיר את צ'ארלס שרינגטון, שהפך מדריך רב השפעה בעבורו, וחבר קרוב. בשנת 1924 עבר פלורי ללמוד באוניברסיטת קיימברידג' (Ph.D., M.A.), לאחר מכן נסע ל-10 חודשים לארצות הברית, וחזר לעבוד בלונדון.

עוד כשהיה סטודנט באדלייד, פלורי פגש את מרי אתל הייטר, ולאחר התכתבות ממושכת היא הצטרפה אליו בלונדון, שם נישאו ב-19 באוקטובר 1926.[1]

החל מ-1927 הרצה פלורי במחלקה לפתולוגיה בקיימברידג' שם עבד על הדוקטורט שלו בנושא זרימת הדם והלימפה. בשנת 1931 התמנה לפרופסור לפתולוגיה באוניברסיטת שפילד. ארבע שנים מאוחר יותר עבר לתפקיד דומה בבית הספר סר ויליאם לפתולוגיה באוקספורד, ושם הוא נשאר עד 1962, אז התפטר לטובת משרת מנהל קווין קולג'.[1]

מתוך הכרה בצורך במומחיות ביוכימית על מנת לטהר את האנזימים, פלורי גייס את ארנסט צ'יין לצוות המחקר שלו. בשנים 1938–1939 פלורי וצ'יין יזמו חקירה שיטתית של המאפיינים הביולוגיים והביוכימיים של חומרים אנטי בקטריאליים, ובסופו של דבר החליטו לחקור את הפניצילין, שהתגלה על ידי אלכסנדר פלמינג בשנת 1928.[2]

על תרומתו לפיתוח הפניצילין לתרופה קיימת, זכה פלורי לפרסים רבים. בשנת 1944 קיבל תואר אבירות, בשנת 1945 זכה ביחד עם פלמינג וצ'יין בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה. כמו כן זכה באות לגיון הכבוד הצרפתי ב-1946.[1]

פיתוח הפניצילין

עריכה

הפניצילין הוא התרופה האנטיביוטית הראשונה. הפניצילין פועל על דופן התא של החיידק, הוא מתקשר לאנזימים היוצרים את דפנות התאים, ומעכב את גידולו ואת ההתרבות של החיידק בדרך החלוקה. יתר על כן, הוא מעורר לפעולה אנזימים אחרים, שמפוררים את דופן התא. משום כך, הוא יעיל רק נגד אותם חיידקים שיש להם דפנות תא.[3]

הוא התגלה על ידי פלמינג 1928 כתוצאה מתצפיות על תבנית שהתפתחה בכמה צלחות פטרי, אך הוא לא הצליח לבודד את החומר הפעיל, ולכן הנושא ננטש. בשנת 1939, פלורי וצ'יין עמדו בראש צוות של מדענים בריטיים, אשר הצליחו לבודד את התרופה, אך לא לייצר ממנה כמות מספיקה. לאחר שהצליחו לשכנע את הממשל הבריטית בחשיבותה של התרופה להציל חיי אנוש, והממשלה העבירה משאבים לטובת פיתוח התרופה, הם הצליחו לפתח תרופה בכמויות מספיקות, והצילו חיי אדם רבים ממלחמת העולם השנייה ואילך.[1]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 [adb.anu.edu.au/biography/florey-howard-walter-10206 The Australian dictionary of biography]
  2. ^ [www.nobelprize.org/nobel_prizes/medicine/laureates/1945/florey-bio.html The Nobel prize]
  3. ^ [www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-19019-MTkwMTlfNDY0MzU0NDZfMTQ4NjgzNjAw-FreeYaan,00.html אנציקלופדיית ynet: פניצילין]