הווארד וולטר פלורי
הווארד וולטר פלורי (באנגלית: Howard Walter Florey; 24 בספטמבר 1898 – 21 בפברואר 1968) היה מדען חוקר אוסטרלי בתחומי פיזיולוגיה, פתולוגיה וחקר חומרים אנטי בקטריאליים. בשנת 1945 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על עבודתו בפיתוח הפניצילין ביחד עם אלכסנדר פלמינג וארנסט צ'יין.
לידה |
24 בספטמבר 1898 אדלייד, האימפריה הבריטית |
---|---|
פטירה |
21 בפברואר 1968 (בגיל 69) אוקספורד, הממלכה המאוחדת |
מקום לימודים | |
מוסדות | אוניברסיטת שפילד |
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג | |
צאצאים | Paquita Mary Joanna Florey, Charles du Vé Florey |
ביוגרפיה
עריכהפלורי נולד באדלייד שבאוסטרליה, לג'וזף וברטה מארי פלורי. למד בבית הספר הקולגיאלי של סנט. פטר ולאחר מכן באוניברסיטת אדלייד, שאותה סיים כ M.B. וכ S.B.; בשנת 1921 זכה למלגת רודז ללימודים באוניברסיטת אוקספורד וסיים בה לימודים לתוארי B.A., B.Sc. ו M.A., בבית הספר לפיזיולוגיה הכיר את צ'ארלס שרינגטון, שהפך מדריך רב השפעה בעבורו, וחבר קרוב. בשנת 1924 עבר פלורי ללמוד באוניברסיטת קיימברידג' (Ph.D., M.A.), לאחר מכן נסע ל-10 חודשים לארצות הברית, וחזר לעבוד בלונדון.
עוד כשהיה סטודנט באדלייד, פלורי פגש את מרי אתל הייטר, ולאחר התכתבות ממושכת היא הצטרפה אליו בלונדון, שם נישאו ב-19 באוקטובר 1926.[1]
החל מ-1927 הרצה פלורי במחלקה לפתולוגיה בקיימברידג' שם עבד על הדוקטורט שלו בנושא זרימת הדם והלימפה. בשנת 1931 התמנה לפרופסור לפתולוגיה באוניברסיטת שפילד. ארבע שנים מאוחר יותר עבר לתפקיד דומה בבית הספר סר ויליאם לפתולוגיה באוקספורד, ושם הוא נשאר עד 1962, אז התפטר לטובת משרת מנהל קווין קולג'.[1]
מתוך הכרה בצורך במומחיות ביוכימית על מנת לטהר את האנזימים, פלורי גייס את ארנסט צ'יין לצוות המחקר שלו. בשנים 1938–1939 פלורי וצ'יין יזמו חקירה שיטתית של המאפיינים הביולוגיים והביוכימיים של חומרים אנטי בקטריאליים, ובסופו של דבר החליטו לחקור את הפניצילין, שהתגלה על ידי אלכסנדר פלמינג בשנת 1928.[2]
על תרומתו לפיתוח הפניצילין לתרופה קיימת, זכה פלורי לפרסים רבים. בשנת 1944 קיבל תואר אבירות, בשנת 1945 זכה ביחד עם פלמינג וצ'יין בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה. כמו כן זכה באות לגיון הכבוד הצרפתי ב-1946.[1]
פיתוח הפניצילין
עריכההפניצילין הוא התרופה האנטיביוטית הראשונה. הפניצילין פועל על דופן התא של החיידק, הוא מתקשר לאנזימים היוצרים את דפנות התאים, ומעכב את גידולו ואת ההתרבות של החיידק בדרך החלוקה. יתר על כן, הוא מעורר לפעולה אנזימים אחרים, שמפוררים את דופן התא. משום כך, הוא יעיל רק נגד אותם חיידקים שיש להם דפנות תא.[3]
הוא התגלה על ידי פלמינג 1928 כתוצאה מתצפיות על תבנית שהתפתחה בכמה צלחות פטרי, אך הוא לא הצליח לבודד את החומר הפעיל, ולכן הנושא ננטש. בשנת 1939, פלורי וצ'יין עמדו בראש צוות של מדענים בריטיים, אשר הצליחו לבודד את התרופה, אך לא לייצר ממנה כמות מספיקה. לאחר שהצליחו לשכנע את הממשל הבריטית בחשיבותה של התרופה להציל חיי אנוש, והממשלה העבירה משאבים לטובת פיתוח התרופה, הם הצליחו לפתח תרופה בכמויות מספיקות, והצילו חיי אדם רבים ממלחמת העולם השנייה ואילך.[1]
קישורים חיצוניים
עריכה- הווארד וולטר פלורי, באתר פרס נובל (באנגלית)
- הווארד וולטר פלורי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הווארד וולטר פלורי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 [adb.anu.edu.au/biography/florey-howard-walter-10206 The Australian dictionary of biography]
- ^ [www.nobelprize.org/nobel_prizes/medicine/laureates/1945/florey-bio.html The Nobel prize]
- ^ [www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-19019-MTkwMTlfNDY0MzU0NDZfMTQ4NjgzNjAw-FreeYaan,00.html אנציקלופדיית ynet: פניצילין]