הו שולי

עיתונאית סינית

הו שוליאנגלית: Hu Shuli; בסינית: 胡舒立; נולדה ב-1953) היא העורכת הראשית של העתונים Century Weekly ו-China Reform השייכים לתאגיד התקשורת Caixin Media. היא אף מכהנת כדיקן של בית הספר לתקשורת ולעיצוב באוניברסיטת סוּן יַאט-סֶן. [1]

הו שולי
Hu Shuli at the Annual Meeting of the New Champions in Tianjin, China 2012.jpg
לידה 1953 (בת 67 בערך)
בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין
השכלה
  • Beijing 101 Middle School
  • אוניברסיטת רנמין בסין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק Caixin Media, אוניברסיטת סון יאט-סן, Workers' Daily עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה fellow (1994) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר hushunli
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הו שולי
זהו שם סיני; שם המשפחה הוא הו.

היא מייסדת מגזין העסקים Caijing.

חיים וקריירהעריכה

הו שולי נולדה בבייג'ינג, היא נצר לשושלת של עתונאים ידועים: סבה, Hu Zhongchi, היה מתרגם מפורסם ועורך של העתון Hu Zhongchi ואחיו Hu Yuzhi ‏(1896–1986), "תמך בשלב מוקדם ברפורמה בשפות, בשימוש באספרנטו ובריאליזם בספרות", והיה עורך ומוציא לאור. [2] אמה, Hu Lingsheng, שימשה כעורכת בכירה בעתון Workers' Daily. אביה, Cao Qifeng, החזיק בעמדת ביניים באיגוד מקצועי.

מהפכת התרבות בסין חוללה זעזועים משפחתה (אמה הושמה במעצר בית). הו הצטרפה למשמרות האדומים, סיירה ברחבי המדינה וניסתה לרכוש השכלה כמיטב יכולתה. [3] כעבור שנתיים היא הצטרפה לצבא השחרור העממי, וכשחודשו הלימודים בקולג' ב-1978, היא זכתה להיכנס לאוניברסיטה העממית של סין (הקרויה גם אוניברסיטת רנמין), שבה קיבלה תואר ראשון בעתונאות ב-1982. לפני עבודתה ב-Caijing, עבדה כעוזרת עורך, כתבת ועורכת בינלאומית של העתון Workers' Daily, העתון השני בתפוצתו בסין. היא הצטרפה ל-China Business Times ב-1992 כעורכת בינלאומית ונהפכה לכתבת הראשית ב-1995.

הו שולי כתבה כמה ספרים, בכללם: New Financial Time‏, Reform Bears No Romance ו-The Scenes Behind American Newspapers. השבועון ביזנסוויק כלל אותה ברשימת: "כוכבי אסיה: 50 המנהיגים שבחזית השינוי." [4] ב-2006, כינה אותה Financial Times "אחת מהפרשנים המשפיעים ביותר באסיה" והוול סטריט ז'ורנל כלל אותה ברשימת "עשר הנשים שיש לעקוב אחריהן" באסיה.

היא זכתה בפרס העתונאי הבינלאומי של השנה ב-2003 מידי המגזין World Press Review ‏ [5] ובפרס לואיס ליונס למצפון ויושרה בעתונאות ב-2007 מידי קרן ניימן באוניברסיטת הרווארד. [6]

כתב העת האמריקני Foreign Policy כלל אותה ברשימת מאה האינטלקטואלים הציבוריים המשפיעים ביותר בעולם במאי 2008, [7]

בנובמבר 2009 התפטרה הו שולי מCaijing, ביחד עם 90 אחוזים מעתונאי המגזין, [8] הדבר קרה שבועות אחדים אחרי התפטרותם של Daphne Wu Chuanhui ושבעים עובדים במחלקה העסקית. [9] דיאן ואקה מWomen's Voices for Change אמרה על המקרה, תוך שהיא מצטטת את הבלוגר הסיני Hecaitou: "הלהב שלה נוטף דם, ובגדיה מדיפים ריח של אבק שריפה." [10]

הגיליון הראשון של Century Weekly כחלק מתאגיד התקשורת Caixin ראה אור ב-4 בינואר 2010.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הו שולי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דייוויד ברבוזה, "עורכת חלוצית מתמנה לערוך כתב עת חדש בסין", ניו יורק טיימס, 31 בדצמבר 2009
  2. ^ Kirk A. Denton, Modern Chinese Literary Thought: Writings on Literature, 1893-1945 (Stanford University Press, 1996: ISBN 0804725594), p. 500.
  3. ^ אוון אוסנוס, "השטח האסור: כמה רחוק עורכת פרובוקטיבית יכולה ללכת ?", הניו יורקר, 20 ביולי 2009
  4. ^ מארק קליפורד, "כוכבי אסיה: 50 המנהיגים שבחזית השינוי", ביזנסוויק, 2 ביולי 2001
  5. ^ "פרס העתונאי הבינלאומי של השנה לשנת 2003", ‏World Press Review
  6. ^ "פרס לואיס ליונס למצפון ויושרה בעתונאות לשנת 2007", קרן ניימן, אוניברסיטת הרווארד
  7. ^ לארה טומלין, "מאה האינטלקטואלים הציבוריים המשפיעים ביותר בעולם", Foreign Policy‏, 27 ביוני 2008
  8. ^ ג'ונתן אנספילד, "העורכת עוזבת את כתב העת הסיני בעקבות ריב פומבי", ניו יורק טיימס, 9 בנובמבר 2009
  9. ^ הו ינאן, "המגזין Caijing סוער בגלל ההתפטרות", China Daily, ‏14 באוקטובר 2009
  10. ^ דיאן ואקה, "הלהב שלה נוטף דם, ובגדיה מדיפים ריח של אבק שריפה", Women's Voices for Change, ‏15 בדצמבר 2009