Image hazamir master(1).jpg

"הזמיר" הוא ספר שיצא לאור בשנת 2015. הספר מציג את פעולותיה של המחתרת הצרפתית בתקופת מלחמת העולם השנייה. הגיבורות בסיפור הן שתי אחיות, המנסות כל אחת לתרום בדרכן למען המאבק בשלטון הנאצי.

את הספר כתבה הסופרת כריסטין האנה, וזהו אחד הספרים המפורסמים ביותר שלה. הספר תורגם ליותר מ-30 שפות במדינות שונות.

על מחברת הספרעריכה

כריסטין האנה נולדה ב-1960. היא גרה כיום בגרדן גרוב, קליפורניה, ארצות הברית. היא עורכת דין שהפכה לסופרת. היא כתבה יותר מ-20 רבי-מכר שנמכרו ביותר ממיליון עותקים.

תקציר העלילהעריכה

הסיפור מתקיים בשתי תקופות שונות: התקופה הראשונה מספרת על עברם של ויאן ואיזבל, הדמויות הראשיות בספר, וזו התקופה שבה מתרחשת רוב עלילת הסיפור. התקופה השנייה מתרחשת בזמן ההווה כשויאן הזקנה נזכרת בעברה.

העלילה מתחילה בשנת 1939 בפריז, כשצרפת נכנסת למלחמת העולם השנייה. הגרמנים נכנסים לצרפת וכובשים את חלקה הצפוני. איזבל, האחות הצעירה, נשלחת על ידי אביה לאחותה ויאן שגרה עם בעלה אנטואן ובתם סופי בקאריבו, כפר קטן בצרפת.

אנטואן נשלח למלחמה, ואיזבל, ויאן וסופי, נשארות בבית עם בק, קצין גרמני שפלש לביתן.

איזבל רוצה לקחת חלק פעיל במלחמה נגד הגרמנים, מצטרפת למחתרת הצרפתית ומתחילה לפעול נגד הגרמנים. היא עוזבת את קאריבו וחוזרת לפריז, שם היא מתחילה לעזור למחתרת בהברחת טייסים לגבולות ספרד.

מצב היהודים בקאריבו מתחיל להתדרדר, ובעקבות כך ראשל, חברתה היהודייה, נלקחת למחנות השמדה, שרה בתה נרצחת, ובנה השני ארי נשאר בחזקתה של ויאן. היא מעמידה פנים שהוא בנה. ויאן מבינה שעליה לקחת חלק פעיל בהגנת יהודים מקאריבו. היא לוקחת ילדים יהודיים, משנה את זהותם ומעבירה אותם לכנסייה על מנת שיגנו עליהם.

בזמן זה אחותה איזבל חוזרת לקאריבו. כדי להגן על עצמה ועל ויאן, היא נאלצת להרוג את הקצין הגרמני בק שהשתכן בביתן. לאחר המעשה מגיע לביתה קצין גרמני אחר שמתאכזר אל האחיות. לאחר זמן רב שבו איזבל ממשיכה לפעול במחתרת, וויאן מגינה על ילדים בכנסיות, איזבל נתפסת ומועברת למחנה עבודה. בסוף המלחמה היא משוחררת, חוזרת לכפר שלה ומוצאת את מותה בידיו של גאטון, אהובה בעקבות המחלה שתקפה אותה במחנה העבודה.

סוף הספר חוזר לתקופת ההווה, בו ויאן חוזרת לפריז עם בנה השלישי ג'וליאן שנולד מהקצין הגרמני שאנס אותה. בפגישת המחזור של כל חברי המחתרת אליה הוזמנה ויאן כדי לדבר על אחותה ועל מעשיה, מתאחדים ויאן וארי. וויאן מספרת לבנה את סיפור חייה.[1]

דמויותעריכה

ויאן: אמה מתה בילדותה. היא ואחותה נשלחות לקאריבו שם היא פוגשת את אנטואן ומתחתנת איתו. לאחר שתי הפלות נולדת בתם סופי. ויאן מאופיינת כבעלת נטיות דיכאוניות. במהלך הספר היא מגלה אומץ מעבר למצופה משום שהצילה תשעה עשר ילדים יהודיים.

איזבל: אחותה של ויאן. מאופיינת כאישה אמיצה, עקשנית, פמיניסטית, חסרת פחד וטאקט, עומדת על עקרונותיה אפילו בסיכון של מוות, ועושה הכול למען המולדת שלה. איזבל כונתה "הזמיר" ובמהלך המלחמה הצילה מעל מאה אנשים מידי הגרמנים.

דמויות משניותעריכה

בק: חייל נאצי ששכן בביתה של ויאן בזמן המלחמה. התייחס לויאן ולסופי בנדיבות והציל אותן כמה וכמה פעמים.

גאטון: המאהב של איזבל, היה במחתרת עם איזבל ולקראת סוף המלחמה החליט לצאת מהמחתרת ולהילחם נגד הנאצים בגלוי.

ראשל: חברת ילדות של ויאן בזמן המלחמה. נהרגה ביחד עם בתה על ידי הנאצים בשל היותה יהודיה.

ארי (דניאל): בנה של ראשל לאחר שאמו ואחותו נרצחו, עבר לגור אצל ויאן בתור 'דניאל', בסוף המלחמה נלקח על ידי יהודים על מנת שיגדל בסביבה יהודית.

אנטואן: בעלה של ויאן ואביה של סופי. נשלח למלחמה, וחזר לקראת סופה לביתו.

המחתרת הצרפתית בזמן מלחמת העולם השנייה ואמינות האירועים המתרחשים בספרעריכה

  ערך מורחב – תנועת ההתנגדות הצרפתית

 בזמן מלחמת העולם הראשונה, צרפת נחשבת למעצמה החזקה ביותר ביבשת אירופה. בתחילת מלחמת העולם השנייה לאחר חדירת צבא גרמניה לצרפת הוחלט על שביתת נשק שהייתה למעשה הסכם כניעה של צרפת מול גרמניה. שביתת הנשק השפיעה על צרפת מיידית, ולכן היא חולקה לשני חלקים: חלק אחד היה תחת שלטון הגרמנים (האזור הכבוש בצפון מערב צרפת), והחלק האחר בדרום צרפת נחשב לאזור החופשי.[2] אירוע זה של החלוקה מתרחש גם בספר ובו מתחילה העלילה.

בקיץ 1941 התחילו הצרפתים לגלות אי שביעות רצון מממשלת צרפת שגברה במהלך הזמן. ממשלת צרפת לא שינתה את עמדותיה והמשיכה לנסות להגיע לשלום עם גרמניה למרות התנגדות העם הצרפתי. ראש הממשלה הצרפתי תמך בגרמנים, באחד משידוריו הצהיר "אני מייחל לניצחון גרמניה". הוא התחיל ביחד עם השלטון הגרמני לשלוח עוד פועלים צרפתים לגרמניה ולחוקק חוקים חמורים נגד היהודים באזור הכבוש.[3] צרפתים רבים השלימו עם הסכמי השלום עם הגרמנים, והיו אף כאלה ששיתפו פעולה איתם. רק צרפתים מעטים הבינו את המצב הקיים והצטרפו למחתרת הצרפתית.

בספר אירוע ההצטרפות למחתרת הצרפתית אכן מוזכר: חבורה של מתנגדים לשלטון החלו לפעול בשם המחתרת הצרפתית. אכן המחקר ההסיטורי מצביע על כך שהמחתרת הצרפתית אימנה כ-130,000 חיילים והעבירה כלי נשק ופצצות לצורכי מבצעי הפצצות. בין יוני 1941 למרס 1942 המחתרת התקיפה את הגרמנים בכאלפים הפצצות לחודש.

שנת 1942 הסתיימה בכישלון של המחתרת. כמה מן הסוכנים נתפסו בידי הגרמנים, והמחתרת הפסיקה לבצע פעולות חבלה נגד הגרמנים במהלך שנה זו. אך ב-1943 נהרסו בצרפת על ידי המחתרת קטרים וקרונות מסע. לכן נאלץ הגסטאפו לשלוח חיילים גרמניים לשמור יומם ולילה על מסילות הרכבת, על בתי המלאכה ועל אלפי מסילות שהמחתרת הרסה.[4] בנוסף להפצצות הרכבת, המחתרת ניסתה גם לחבל בצוללות ומטוסים גרמניים.

בחורף 1943 נפגשו מספר תנועות של המחתרת, והוסכם לחבר מספר קבוצות לתנועה אחת גדולה. בתקופה זו החלה המחתרת לעשות צעדים משמעותיים יותר נגד הכיבוש הגרמני. מעשים אלו כללו הסתרת יהודים וטייסים של בעלות הברית, הפצת עיתוני מחתרת, כתיבת שירים ומעורבות בפעילות צבאית גלויה נגד צבא גרמניה.[5] האירוע של הברחת טייסים אמריקאים ובריטים שהופלו על ידי הגרמנים מוזכר בספר כחלק מתפקידיה של איזבל במחתרת.

נקודת המפנה הגדולה ביותר במלחמה התרחשה בצרפת ונקראה "הפלישה לנורמנדי". זו התרחשה ב-6 ביוני 1944 עד 30 ביוני 1944. במסגרת הפלישה חיילי בנות הברית ביצעו פעולת הטעייה על הצבא הגרמני ופלשו לצרפת.[2] ההכנה למתקפה על נורמנדי החלה בערב שלפני הפלישה על ידי המחתרת. הם פוצצו רכבות, קרונות ומסילות וניסו להקשות את התקשורת של הגרמנים. הפעולות הללו נעשו על מנת למנוע מהצבא הגרמני לתגבר את חייליהם לפני המתקפה שהייתה אמורה להתרחש.[2]

בשנת 1945 בעקבות התקדמות בנות הברית ותבוסתה של גרמניה מול רוסיה, נכנעה גרמניה ונסוגה מצרפת. השבויים הצרפתים שוחררו. אירוע זה גם הוא מוזכר בספר: איזבל הגיבורה בסיפור הייתה אחת מן השבויים ששוחררו ממחנות העבודה.

ביקורותעריכה

הספר זכה לביקורות מצוינות בישראל ובעולם. קוראים רבים טענו ש"הזמיר" הוא ספר מרתק בעל עלילה הנשענת היטב על הרקע ההיסטורי והדמויות המצליחות לגעת בלב. ביקורות רבות טענו, כי הספר מספר על חלקים במלחמה שלא מסופר עליהם רבות, ובזה ייחודו של הספר.[6][1][7]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 כריסטין האנה, הזמיר, 2015
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 סטיבן אמברוז, יום הפלישה, 2002
  3. ^ ג'ון פרדריק צ'רלס פולר, מלחמת העולם השניה: 1939-1945, 1987
  4. ^ קוקרידג', י. ה., חבלות ומודיעין במערב אירופה 1940–1945, 1970
  5. ^ האנציקלופדיה של השואה תש"ן, יד ושם-רשות הזכרון לשואה ולגבורה, 1990
  6. ^ רוית רדיאן, על הספר הזמיר, בולעת ספרים, ‏14.2.2017
  7. ^ הילה, ביקורות ספרים על הספר הזמיר, סימניה, ‏23.2.2018