הטיית הצופה המשתתף
הטיית הצופה המשתתף (Actor-observer bias) הוא מונח בפסיכולוגיה חברתית המתאר נטייה של אנשים לייחס את פעולותיהם שלהם לנסיבות החיצוניות, אך לייחס פעולות של אחרים לעולמם הפנימי.
את הטיית הצופה המשתתף הציגו אדוארד ג'ונס וריצ'רד ניסבט במאמר משנת 1971. הנחתם היא שההטיה נובעת מהנטייה הקיימת בבני אדם לסבור שאישיותם שלהם מורכבת ורבת פנים, ואילו אישיותם של אנשים אחרים פשוטה יותר[1]. על פי ג'ונס וניסבט ההטיה מתקיימת בהתייחס להתנהגויות חיוביות ושליליות גם יחד, אך נחשבת חזקה יותר בהתייחס להתנהגויות שליליות, ובמקרים אלו ניתן להציגה באופן פשטני כ"כישלונות של אחרים הם באשמתם, כישלונות שלי הם מתוקף הנסיבות". ההשערה היא שההטיה חלה על כל מגוון ההתנהגויות, מכוונות ובלתי מכוונות, גלויות וסמויות. ההטיה מתייחסת לעיתים לכלל ההסברים הנוגעים לעולם הפנימי של האדם, אך לרוב נדון בהתייחס לתכונות קבועות של האדם ולא למצבי רוח[2].
ההטיה נחשבת על ידי רוב הפסיכולוגים החברתיים כמבוססת ביותר, אולם פרופ' ברטרם מאלה מאוניברסיטת מישיגן, טוען בהסתמך על סקירת מאמרים שהראיות לקיומה קלושות. על פי בדיקתו, ההטיה קיימת במידה קלה בהתייחס להסברים של התנהגויות שליליות, אך הפוכה בהתייחס להתנהגויות חיוביות[3].
נהוג לחשוב על ההטיה כנובעת משתי סיבות: 1. בולטות שונה – העובדה שעבור מבצע ההתנהגות הסביבה בולטת יותר ממנו עצמו ומתכונות אישיותו, ואילו עבור הצופה בולט דווקא מבצע ההתנהגות עצמו ואישיותו ולא מה שמסביבו. 2. ידע שונה – המשתתף מכיר את עצמו, ומודע לכך שהוא מתנהג אחרת במצבים שונים, ואילו הצופה אינו מודע לכך שמבצע ההתנהגות יכול להתנהג אחרת בנסיבות ובמצבים שונים, ולכן קל לו יותר לייחס את ההתנהגות לגורמים קבועים באישיות.
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Kenneth S. Bordens, Irwin A. Horowitz, Social psychology, Lawrence Erlbaum Associates, 2001, pages 85-86
- ^ Bertram F. Malle, Self-other Asymmetries in Behaviour explanations, Myth and Reality, in Mark D. Alicke, David A. Dunning, Joachim I. Krueger, The self in social judgment, CRC Press, 2005, page 157
- ^ Bertram F. Malle, Self-other Asymmetries in Behaviour explanations, Myth and Reality, in Mark D. Alicke, David A. Dunning, Joachim I. Krueger, The self in social judgment, CRC Press, 2005, pages 157-158
