היינץ גינתר גודריאן

איש צבא גרמני, בנו של היינץ גודריאן

היינץ גינתר גודריאןגרמנית: Heinz Günther Guderian;‏ 23 באוגוסט 191425 בספטמבר 2004) היה איש צבא גרמני, בנו של היינץ גודריאן. הוא היה אוברסט-לויטננט בוורמאכט ולאחר מכן גנרל-מיור בבונדסוור.

היינץ גינתר גודריאן
Heinz Günther Guderian
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 23 באוגוסט 1914
גוסלאר, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
פטירה 25 בספטמבר 2004 (בגיל 90)
בון, גרמניה גרמניהגרמניה
מקום קבורה גוסלאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית הפרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רייכסווהר
ורמאכטורמאכט ורמאכט
בונדסוור בונדסוור
תקופת הפעילות 19331945
19561974
דרגה אוברסט-לוטננט (ורמאכט) אוברסט לוטננט (ורמאכט)
גנרל-מיור (בונדסוור) גנרל-מיור (בונדסוור)
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

גודריאן נולד ב-23 באוגוסט 1914 בעיר גוסלאר. אביו היה הגנרל הנודע היינץ גודריאן. הוא למד בתיכון בצלנדורף והתגייס לרייכסווהר ב-1 באפריל 1933. הוא שירת בחיל השריון וכעבור שנתיים הועלה לדרגת לויטננט. הוא שירת כמפקד מחלקה, ולאחד מכן כמפקד פלוגה וכמפקד גדוד ברגימנט הפאנצר ה-1 וה-35. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 הוא לחם במערכה בפולין והוענק לו צלב הברזל דרגה שנייה. שנה לאחר מכן הוא לחם במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה ונפצע פעמיים במהלכה. הוא למד במכללת המטכ"ל וסיים את לימודיו ב-1942. לאחר מכן הוצב ביחידות פאנצר שונות עד מאי 1944, עת הוצב במטה דיוויזיית הפאנצר ה-116, תפקיד אותו מילא עד תום המלחמה. ב-5 באוקטובר הוא קיבל את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, ולאחר מכן לחם בקרב על הבליטה ובקרב יער הירטגן, לפני שנלכד בכיס הרוהר ונפל בשבי בעלות הברית באפריל 1945.

הוא הוחזק כשבוי מלחמה עד 1947, ולאחר שחרורו היה חבר בארגון גהלן. בעקבות הקמת הבונדסוור הוא חזר לצבא ומונה למפקד גדוד הפאנצר ה-3, ואחר כך הועבר לפקד על בריגדת הפאנצר ה-14. הוא הגיע לדרגת גנרל-מיור ומילא משימות מטה וניהול, ובהמשך מונה למפקח הכללי של כוחות הפאנצר - אותו תפקיד אותו מילא אביו בזמנו. ב-1972 הוא עוטר בצלב הגדול של עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית ופרש מהצבא שנתיים לאחר מכן. לאחר פרישתו פרסם ספרי היסטוריה על מלחמת העולם השנייה. הוא נפטר בבון ב-25 בספטמבר 2004.

קישורים חיצוניים עריכה

מאמרים של גודריאן (הבן) שהתפרסמו במערכות עריכה