היינריך רותמונד
היינריך רותמונד (בגרמנית: Heinrich Rothmund; 6 ביולי 1888, אוסטר - 8 באפריל 1961, ברן) היה מפקד משטרת הזרים הפדרלית של שווייץ בין השנים 1919 ו-1955.
 | |
| לידה |
6 ביולי 1888 אוסטר, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
8 באפריל 1961 (בגיל 72) ברן, שווייץ |
| מדינה |
שווייץ |
  | |
חיים ופעילות
עריכהרותמונד למד משפטים בציריך, ברן ולייפציג וקיבל דוקטורט ב-1916 מאוניברסיטת ציריך. באותה שנה הצטרף למינהל משק המלחמה של הממשל הפדרלי. בין השנים 1919 ל-1929 היה ראש המשרד הפדרלי למשטרת זרים. מ-1929 עד 1954 היה מפקד מחלקת המשטרה החדשה של מחלקת המשפטים והמשטרה הפדרלית (FDJP), בה שולבה משטרת הזרים ב-1933. מ-1929 עד 1931 רותמונד מילא תפקיד מפתח בניסוח חוק המגורים וההתיישבות (ANAG - Gesetzes über Aufenthalt und Niederlassung). ב-6 עד 15 ביולי 1938 הוא ייצג את שווייץ בוועידת אוויאן.
במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא היה אחד האנשים העיקריים האחראים ליישום מדיניות הפליטים של המועצה הפדרלית בשל תפקידו כמפקד משטרת הזרים.
ב-1945 מונה על ידי המועצה הפדרלית כנציג שווייץ בוועדה הבין-ממשלתית לפליטים (Intergovernmental Committee on Refugees - IGCR) בז'נבה, תפקיד אתו מילא עד 1947. הוא גם היה ציר זמני בוועדת ההכנה של ארגון הפליטים הבין-לאומי (IRO).
מדיניות הפליטים לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה
עריכהלאחר סיפוח אוסטריה במרץ 1938, יהודים רבים ברחו לשווייץ. ממאי 1938 גורשו יהודים לשווייץ.
לאחר כישלונה של ועידת אוויאן ביולי 1938, שבה שווייץ הציעה את עצמה כמדינת מעבר לפליטים אך אף מדינה אירופית לא הייתה מוכנה לקבל אותם, החליטה המועצה הפדרלית ששווייץ חייבת לשלוט בזרימת הפליטים.
ההגבלה הראשונה של כניסת הפליטים התרחשה עם החלטת המועצה הפדרלית (BRB) מ-17 באוקטובר 1939. על מנת לשלוט טוב יותר בהגירה ומכיוון שהמועצה הפדרלית לא רצתה ולא יכלה לסגור את הגבולות, ה-BRB עשה הבחנה בין "פליטים פוליטיים" מוכרים ל"מהגרים" שנאלצו לעזוב שוב את שווייץ, הבחנה שניתנה לשיקול הדעת של משטרת ההגירה. ניתן היה להוציא ויזה רק אם הייתה ערובה שהזר יעזוב את שווייץ. לאחר הגיוס הכללי במאי 1940, היה צורך לאשר אשרות מראש במשטרת ההגירה. הנוהג הזה הוחלש בגלל מחאות פוליטיות ומתוך התחשבות בתיירות. במרץ 1940 החליטה המועצה הפדרלית להסיר את האיסור על מהגרים גברים בעבודה בשכר ולהקים עבורם מחנות עבודה בהנחיית מחלקת המשטרה.[1]
לאחר ועידת ואנזה בינואר 1942, ניסו פליטים יהודים נוספים להיכנס לשווייץ בקיץ 1942. לאחר ביקורים בגבול שווייץ בהרי היורה ובעקבות דו"ח המועצה הפדרלית מ-4 אוגוסט (בהתייחס להחלטתה מ-17 באוקטובר 1939), הוציא רותמונד ב-13 באוגוסט 1942 הוראת מחסום גבול לפליטים "לא פוליטיים". חבר המועצה הפדרלי אדוארד פון שטייגר אישר את ההוראה. רותמונד חשש ששווייץ, כ"אי באירופה", לא תוכל לקלוט מאות אלפי יהודים נמלטים ואמר כי יש להתמקד בביטחון של אותם פליטים שכבר נקלטו. הוא חשב על יותר מ-400,000 פליטי מלחמת האזרחים בספרד, שברחו ב-1939 והוחזקו במחנה המעצר גירס ובמחנות מעצר צרפתיים אחרים בתנאים קטסטרופליים.[1]
תגובת דעת הקהל לחסימה המוגברת הניעה את חבר המועצה הפדרלי פון שטייגר ב-23 באוגוסט להקל על מדיניות סירוב הכניסה.[1] כניסתם של לפחות 20,000 בני אדם בגבול נמנעה, או שם הועברו לידי הנאצים במהלך המלחמה, למרות שהיו תחת איום מוות. ההבחנה המשפטית בין פליטים צבאיים לאזרחים הכילה סמכויות שיקול דעת, במיוחד במקרה של עובדי כפייה שנמלטו מדרום גרמניה, ביניהם חיילים ואזרחים שבויים. עובדי כפייה פולנים וסובייטיים שברחו הוחזרו באופן קבוע לגרמניה עד 1944, מצב שהיה דומה לזה של הפליטים היהודים.[2]
ועדת ברז'ייה - ועדת מומחים עצמאית לנושא שווייץ במלחמת העולם השנייה (UEK) - נוסדה ב-19 בדצמבר 1996 על ידי המועצה הפדרלית של שווייץ והגיעה למסקנה - בדו"ח הסופי שלה משנת 2002 [3] - כי חקיקת הפליטים השווייצרית באותה תקופה לא התיישבה עם עקרונות של מדינה חוקתית.[2]
הערכה היסטורית
עריכהעבודתה של משטרת הזרים זכתה לביקורת חריפה בהקשר למדיניות הפליטים המגבילה של המועצה הפדרלית במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה.
כשרותמונד הבין שהביקורת על מדיניות הפליטים המגבילה ברכבות הילדים לשווייץ השפיעה לראשונה על ארגון הסיוע של הצלב האדום, הוא יעץ להנהלת ארגון הסיוע לילדים לתעל את כל הביקורת למשטרת ההגירה, בטענה שאומס זה לא צריך ליפול על הצלב האדום. [4]
אמירות אנטישמיות יוחסו לרותמונד: ב-1919 הזהיר מפני "ייהוד" שווייץ; הוא סבר שקליטת פליטים יהודים עלולה לעורר אנטישמיות בקרב האוכלוסייה ושהכורח להתמודד עם יהודים שנכנסים למדינה, היא סיבה בפני עצמה לאנטישמיות. [5] סטפן קלר (Stefan Keller) [6] טען שרותמונד הדגיש שהוא "נלחם בגידול בהסתננות זרה במשאבים של משטרת ההגירה במשך עשרים שנה" ואיים שכאשר מחלקת המשפטים והמשטרה הפדרלית (FDJP) "יסיימו עם המהגרים" "יהודי שווייץ יבואו אחריהם".
באמצע שנות ה-50, לאחר שהתקשורת פרסמה האשמות נגד רותמונד, שגרמו לחקירות פרלמנטריות, קארל לודוויג (1889–1967) כתב דו"ח חקירה רשמי על מדיניות הפליטים של שווייץ במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה מטעם המועצה הפדרלית. בשנת 1997 פורסמה מהדורה חדשה של "דוח לודוויג". נקבע כי הטענות לא הוכחו. [7]
רותמונד ביקר מ-12 באוקטובר עד 6 בנובמבר 1942 בברלין וב-21 באוקטובר במחנה הריכוז זקסנהאוזן וכתב דוח סודי לבונדסראט השווייצרי בסוף ינואר 1943. [8]
חותמת יהודית (חותמת J)
עריכהצו החותמת היהודית יוחס לרותמונד בהסתמך על מאמר בעיתון השווייצרי Beobachter (המשקיף) מ-31 במרץ 1954. מחקרים עדכניים מלמדים כי חותמת זו הוכנסה כתוצאה מהסכם בין שווייץ לגרמניה [9] בהתבסס על הצעה של הרשויות הגרמניות, שכך מנעו את הכנסת הדרישה לאשרה מצד המועצה הפדרלית של שווייץ לכל אזרח גרמני. [10] ב-1998, ה-Beobachter מיתן את ההאשמה של רותמונד וטען שרותמונד התנגד להכנסת החותמת היהודית ב-1938 וללא הצלחה פעל במועצה הפדרלית לדרישת ויזה כללית לגרמנים, כפי שכבר היה במקרה של האוסטרים.
כתבים
עריכה- Heinrich Rothmund: Die Schweiz durch die Brille der Fremdenpolizei. Vortrag. In: Mitteilungen der Neuen Helvetischen Gesellschaft 1937, Heft 1 (Jan./Febr.).
ספרות
עריכה- Die Schweiz und die Flüchtlinge/La Suisse et les réfugiés 1933–1945. Bern/Stuttgart/Wien 1996 (= Studien und Quellen/Etudes et Sources/Studi e Fonti/Studis e Funtaunas. Zeitschrift des Schweizerischen Bundesarchivs).
- Ladislas Mysyrowicz: Le Dr Rothmund et le problème juif (février 1941). In: Schweizerische Zeitschrift für Geschichte. 1982/2, S. 348–355 (Volltext).
- Heinz Roschewski: Rothmund und die Juden. Eine historische Fallstudie des Antisemitismus in der schweizerischen Flüchtlingspolitik 1933–1957. Basel 1997.
- Serge Nessi: Die Kinderhilfe des Schweizerischen Roten Kreuzes 1942–1945 und die Rolle des Arztes Hugo Oltramare. Karolinger Verlag, Wien/Leipzig 2013, ISBN 978-3-85418-147-7.
- Georg Kreis: Rothmund, Heinrich, in: Handbuch des Antisemitismus, Band 2/2, 2009, S. 697ff.
קישורים חיצוניים
עריכה- Heinrich Rothmund and the Refugees Fleeing Nazism, on Yad Vashem website
- Therese Steffen Gerber: Heinrich Rothmund. In: Historisches Lexikon der Schweiz.
- Heinrich Rothmund in der Datenbank Dodis der Diplomatischen Dokumente der Schweiz
- Ludwig-Bericht von 1957, Online 420 Seiten
- Unabhängige Expertenkommission Schweiz – Zweiter Weltkrieg: Die Schweiz und Flüchtlinge zur Zeit des Nationalsozialismus, 1999, Online 361 Seiten.
- Heinrich Rothmund in der Archivdatenbank des Schweizerischen Bundesarchivs
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Carl Ludwig: Die Flüchtlingspolitik der Schweiz seit 1933 bis zur Gegenwart. In: Ludwig-Bericht von 1957
- ^ 1 2 Unabhängige Expertenkommission Schweiz – Zweiter Weltkrieg (Bergier - Kommission); Der Schlussbericht in Buchform, Pendo-Verlag, Zürich, 2002
- ^ Unabhängige Expertenkommission Schweiz - Zweiter Weltkrieg UEK, www.uek.ch
- ^ Serge Nessi: Die Kinderhilfe des Schweizerischen Roten Kreuzes 1942–1945 und die Rolle des Arztes Hugo Oltramare
- ^ Unabhängige Expertenkommission Schweiz – Zweiter Weltkrieg: Die Schweiz und die Flüchtlinge zur Zeit des Nationalsozialismus. In: Bergier-Bericht, Bern 1999
- ^ Stefan Keller: Grüningers Fall. Geschichten von Flucht und Hilfe. Zürich 1993, S. 111 bzw. 118
- ^ Die Tatsachen. In: Schweizerzeit. 21/1998, 25. September 1998
- ^ Die Dienstreise des schweizerischen Fremdenpolizeichefs Heinrich Rothmund nach Berlin, 12. Oktober bis 6. November 1942. In: THATA, Thomas Huonker Archiv Texte Anderes (Volltext)
- ^ Dokument Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden durch das nationalsozialistische Deutschland 1933–1945 (VEJ) 2/127.
- ^ J-Stempel ist eine deutsche Erfindung. In: Hagalil-Archiv (dpa-Meldung vom 22. Februar 2009)